בכנס השקת דו"ח פני החברה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנושא "אנשים עם מוגבלות" נמסר נתון מטלטל: כמות נפגעי פעולות האיבה בישראל עלה מ-6,000 אזרחיות ואזרחים לפני מחדל אוקטובר ל- 67 אלף לאחריו. פי 11 יותר נפגעים אזרחים, ועוד כ-9,000 חיילים - פצועי צה''ל שאושפזו בבתי חולים עם פגיעות פיזיות. רוב המוגבלויות החדשות הן נפשיות, "שקופות", בלתי נראות: הלם קרב ופוסט-טראומה. ובהינתן עליית המדרגה בצפון, סביר שכמות הפצועים תגדל. ייתכן שבסופה של המלחמה יהיו כאן 100 אלף נפגעים חדשים, בגוף ובנפש.
שיקום לא מספיק בכלל, משום שהוא מסייע לעמוד על הרגליים, אבל לא "להמשיך בחיים" - בעבודה, בזוגיות, במשפחה
ברור מהנתונים שחייבים לעשות משהו דרמטי. שיקום לא מספיק בכלל, משום שהוא מסייע לעמוד על הרגליים, אבל לא "להמשיך בחיים" - בעבודה, בזוגיות, במשפחה. המדינה חייבת ליצור מנגנונים להתמודדות עם האתגר החריג.
עד 7 באוקטובר חיו בישראל כמיליון אנשים עם מוגבלות. אני מאוד מודאג מהעתיד שצפוי להם במדינה שמפלה אנשים עם מוגבלות כמדיניות, שבערך 50% מהאנשים עם מוגבלות שחיים בה מובטלים. מחקרים כלכליים קבעו בעבר שההפסד המשקי מאי-השילוב של 800 אלף אנשים עם מוגבלות בעבודה הוא 5 מיליארד שקלים בשנה. לפי היחס הזה, צפוי לנו נזק כלכלי משקי נוסף של כ-625 מיליון שקלים בשנה. להערכתי, מיליארד ש"ח לפחות.
רוב האזרחים שקיבלו מוגבלות צעירים: נערים, חיילים, מילואימניקים. עדיין לא התחילו את חייהם המקצועיים, לא התחתנו. במדינה לא נגישה, עם אקדמיה לא נגישה, סטיגמות ואפלייה חברתית וממסדית - סביר שהם והן גם לא ילמדו, לא יעבדו, לא יקימו משפחות, לא יהיו חלק מהחברה. הם ייאלצו - לצערם ולצערנו - להיות סמוכים על שולחן הביטוח הלאומי, אגף השיקום במשרד הביטחון וגופי הרווחה. לקבל קיצבאות לכל חייהם ולהיות תלויים במדינה.
לאלה שיצליחו לעבוד, מחכה חוקים מגבילים ומפלים - החסם הכי גדול בשוק העבודה לאנשים עם מוגבלות - שלפיהם בין היתר משכורת של 5,700 שקל ומעלה מובילה לביטול הקיצבה. להלומי הקרב ולפוסט-טראומתיים מחכה חוק מזעזע שאוסר על עבודה של אנשים עם מוגבלות נפשית בגני ילדים. למה? וישנו גם "חוק שכר מינימום מותאם" ההזוי, שמאפשר לשלם לאנשים עם מוגבלות שכר נמוך יותר, שמותאם למוגבלות שלהם. ולמעשה - קובע שאנשים עם מוגבלות שווים פחות מכל אחד אחר. ולא דיברנו על החברה ישראלית, הסטיגמטית, ש-48% ממנה אמרו שלא יסכימו לגור לצד אדם עם מוגבלות נפשית או אוטיזם, ו-61% אמרו שלא יסכימו להשכיר להם דירה.
החוזה החדש בין המדינה לבין אזרחיה חייב להתייחס במיוחד ל-100 אלף האזרחים שהצטרפו בעל-כורחם למשפחת המוגבלות. חובה לתקן סוף סוף את מערכת החוקים הישראלית, המפלה והחוסמת אנשים עם מוגבלות. חובה גם לאכוף את החוק שמחייב שילוב 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ציבורי, שאותו יזמנו ב"סיכוי שווה" ב-2017. צריך לחייב אוניברסיטאות לקלוט ללימודים אנשים עם מוגבלות במכסות, ולהנגיש. חייבים לבטל ולתקן את מערכת החוקים שמפלה אנשים עם מוגבלות.
אין חוסן לאומי בלי ערבות הדדית, שמשמעותה שילוב והכלה של מי שקשה לו יותר, של מי שנראה אחרת, מתנהג אחרת, הולך אחרת, רואה, שומע ומדבר אחרת. המדינה והעם חייבים להילחם את מלחמתם של אנשים שיש להם מוגבלות לקבל סיכוי שווה להשתלב בעבודה ובחברה.
אורן הלמן הוא אבא לילדה עם צרכים מיוחדים, ייסד את מיזם "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה, והיה סמנכ"ל בחברת החשמל
