בספרה "תותחי אוגוסט" על מלחמת העולם הראשונה, תיארה ברברה טוכמן כיצד כל המעצמות התעלמו מהאפשרות הריאלית הגרועה ביותר. הן בנו את התוכניות שלהן על התרחיש האופטימי - וזה נגמר בשוחות ובטבח עולמי.
הלקח נלמד היטב. מלחמה באוקראינה לא תהיה מלחמת עולם, ואף אחד לא אופטימי במיוחד לגביה. כמו רכבת גדולה ומשוריינת שהחלה נוסעת באיטיות, ממהרת ואז מאיצה על הפסים, נדמה שהרוסים דוהרים לפלישה. קצב סיפורי הכזב שהם מפזרים על התקפות אוקראיניות עולה באופן סדרתי. הגבול הולך ונעשה צפוף יותר בכוחות רוסיים, וההפגזות במזרח אוקראינה עצמה - כולל על משלחות של פוליטיקאים מקייב - הפכו לבוטות יותר.
הרוסים מפנים את תומכיהם ממזרח אוקראינה, בתחילה ילדים ועכשיו את האזרחים כולם, ומבטיחים למי שיתפנה כ-10,000 רובל. השגרירויות עוזבות את קייב, וגם נציגי נאט"ו עזבו אותה. מזכיר ההגנה האמריקני לויד אוסטין השווה בין רוסיה לנחש שעומד להכיש, והבדלנים הפרו-רוסים שתומכים בפוטין מדברים בגלוי על מלחמה. הרוסים, עושה רושם, עובדים לפי תכנית סדורה. "ההכרח של תוכניות קיימות תמיד יהיה עוצמתי יותר מהדחף לבצע שינוי", כתבה טוכמן, ונראה שהקרמלין התמכר מזמן לתוכניתו שלו.
אל מול המערבולת, המערב מציג מסר עקבי ודי קוהרנטי. במהלך סוף השבוע הבהירו ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה כי לרוסים ייגרם "נזק נורא" אם יפלשו. ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון הגדיל ואמר שעל הרוסים להפסיד ואף להיראות כאילו הפסידו אם יפלשו. אלה מילים יפות, אך הרוסים אינם מתעתדים לשחק משחקים. ההערכות באוקראינה הן שבמדינה כבר פועלות יחידות מיוחדות של הרוסים, ובנוסף יש הבנה גוברת שהקרמלין הצליח לחדור לכל מנגנוני הצבא והממשל, ובעת פקודה ינצל את סוכניו הרדומים.
פוטין לא רוצה מלחמת התשה, והוא לא מתכנן קרבות טנקים שיימשכו ימים על גדות הדנייפר. הרוסים רוצים מלחמה של כמה ימים, הסתערות מהירה ואפקטיבית. האוקראינים כמובן מבטיחים "להילחם עבור מולדתנו האהובה, לא משנה מה יקרה", אם לצטט את הנשיא זלנסקי. אבל כעת מתעוררת השאלה הגדולה, שלבטח מעסיקה את מוסקבה וקייב גם יחד: האם האוקראינים יילחמו ברוסים כמו מדינה עצמאית לחלוטין, נחושים להדוף את הפולש, או שכמו שהפולשים מקווים - בעצם יראו בכיבוש את חזרתה של מוסקבה אל חייהם, בדיוק כפי שהיו עד נפילת ברית המועצות.
בין ראשי המערב מתחולל עוד ויכוח מר, שעוסק כולו בכוונות של פוטין. בעוד האמריקנים אומרים - וזה ציטוט של הנשיא ביידן - שההחלטה לפלוש כבר נפלה, באירופה סקפטיים יותר ומתקשים להאמין, או כמו שאמרה שרת החוץ הגרמנית בסוף השבוע - "אנחנו לא יודעים שההחלטה התקבלה".
ההצהרות החשובות ביותר, אלה שמלמדות על העולם שנבנה כאן, היו של שר החוץ הסיני. הוא כינה את נאט"ו "תוצר של המלחמה הקרה", וקרא לברית הצבאית "להסתגל". אלה דברים נועזים וביקורתיים מאוד עבור המשטר הסיני, אבל וואנג יי לא עצר בכך. "אם נאט"ו ממשיכה להתרחב למזרח, האם היא מסייעת בשימור השלום והיציבות באירופה?", תקף השר הסיני, במה שנשמע כמו תיאום מצוין עם מוסקבה. מזכ"ל נאט"ו המזועזע למדי ציין שזו הפעם הראשונה שסין מדברת כך.
אך אז, בלי ספק, השר הסיני אכזב את פוטין כשהצהיר על הצורך לשמור על הריבונות, האינטגרליות הטריטוריאלית והעצמאות של כל המדינות, "ואוקראינה איננה יוצאת דופן לכלל הזה". בייג'ינג מחכה על הקווים, צופה היטב בהתפתחויות באוקראינה. היא תדע לאמץ עמדה סופית רק לאחר שתבחן את התוצאה. זוהי פריבילגיה של מעצמת על בהמתנה.