שתי תאונות הדרכים הקטלניות במעורבות אוטובוסים השבוע בירושלים, שבהן נהרגו ארבעה בני אדם, מטילות צל כבד על מערך ההסעות של כלי הרכב הכבדים שנחשב לבטוח באופן יחסי בכבישים המדממים בישראל. בשני המקרים נבדק חשד שהגורם האנושי הוביל לתוצאות הקשות, ובתווך מלינים גורמים שמעורים בנושא על חוסר מיומנות במצבי לחץ, עייפות בעקבות נהיגה ממושכת ופגיעה בריכוז עקב התנהגות נוסעים.
ביום שלישי לפני חצות נהרג פנחס נפתלי דויטש (70) מירושלים מפגיעת אוטובוס של חברת אגד ברחוב ירמיהו בבירה. חקירת המשטרה העלתה כי נהג האוטובוס, שנפצע קשה, איבד שליטה על הרכב - ואז פגע בדויטש, התנגש במעקה בטיחות ונעצר במבנה בשלבי בנייה אחרי שסטה לנתיב הנגדי.
בתאונה שאירעה אמש ברחוב שמגר בבירה נהרגו שושנה גלושטיין (40) מאופקים, שהייתה בהיריון, ובנותיה חיה-שרה (7) וחנה (3). לפי חקירת המשטרה, שניות לפני כן נהג האוטובוס בקו 402 של אגד ירד מהרכב כדי לסגור את תא המטען, אך שכח להפעיל את בלם היד. כתוצאה מכך האוטובוס דהר מטה ופגע בשלוש ההרוגות.
תיעוד התאונה שבה התנגש אוטובוס בחנות ברחוב שמגר בירושלים
מרגע שנודע על התאונה ברחוב שמגר, סערו קבוצות הוואטסאפ של נהגי האוטובוסים. הם ביכו על האסון, אבל במקביל ניסו להבין כיצד ייתכן שבלם היד האוטומטי לא פעל כשדלת של אחד מתאי המטען הייתה פתוחה. באגד ובמשטרה ממשיכים לחקור את נסיבות התאונה, כשברקע אומרים נהגי אוטובוסים שמכירים את הנושא מקרוב כי לא ניתן לפסול כשל טכני. "לא יכול להיות שתא מטען פתוח ובלם התחנה האוטומטי לא פעל", אמר נהג ותיק.
סגן-ניצב בדימוס פרדי הרשקוביץ, בוחן התאונות של אגד שמילא בעבר במשך שנים את אותו התפקיד במשטרה, מנסה לפתור את התעלומה. "זו תאונה מזעזעת שלא רואים כל יום", אמר הרשקוביץ ל-ynet. "כרגע יש לנו שני נתונים ברורים: האוטובוס עבר באותו היום ביקורת על-ידי משרד התחבורה ונמצא תקין. בנוסף, מדובר בנהג עם ותק של 17 שנה ללא עבר בטיחותי בעייתי, ולכן ייתכן שהמסקנה המתבקשת היא שהייתה פה אולי טעות שהמשטרה צריכה לבדוק".
לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (רלב"ד), מתחילת השנה נהרגו 21 בני אדם בתאונות במעורבות אוטובוסים. נהגים שעמם שוחחנו מציפים שלל בעיות שמובילות לדבריהם לתאונות, ובכללן כאמור מחסור בקורסים ייעודיים, עייפות לאחר שעות ארוכות של נסיעה והטרדות מצד נוסעים שמקשות על ריכוז במשימת הנהיגה.
יוני קריספין, נהג בחברת אלקטרה אפיקים באשדוד, אמר: "כל תאונה כזאת הרסנית, מדובר ב-15 טון בעוצמה אדירה. זה טיל שיוט ואין לנו כיפת ברזל. בשנים האחרונות אנחנו לא מקבלים הדרכות ואז במצבי לחץ, כשהולכים בלמים או שאנשים משגעים אותך, אנחנו פחות יודעים מה לעשות".
קריספין ציין עוד כי נהגי האוטובוסים מתמודדים עם "תעשייה שלמה של סמוך". לדבריו, "קציני הבטיחות לא לוקחים ברצינות את ההודעות שלנו על תקלות. בנס אנחנו לא מסיימים כל יום עם תאונה, כמה זמן המזל יכול להאיר לנו פנים? אני בפחד מכל תקלה ברכב, אני מעדיף לפעמים לקבל נזיפה מהחברה מאשר לצאת לנסיעה באוטובוס תקול.
"אנחנו עובדים שעות ארוכות, לעיתים ללא הפסקות. הבעיה היא שאין במדינה כללים ברורים בנושאים מסודרים שקשורים לנהגים. למה לטייס עושים הדרכות ולנו לא? למה לא לוקחים אותנו לסימולטורים כדי להתמודד עם מצבי לחץ כאלה? עדיף לבטל נסיעות בשביל לקחת נהגים להדרכות. אנחנו עובדים 12 שעות כמו משוגעים, ללא הדרכה על פתרונות באוטובוסים תקולים".
אייל סבו, שנוהג באוטובוסים כבר 34 שנה, טוען כי עייפות מכריעה גם בקבלת החלטה של הרמת בלם היד. "יש מחלוקת בעניין ההפסקות", מגלה סבו. "נהג במשמרת של 12 שעות אמור לקבל הפסקה של חצי שעה אחרי שלוש שעות וחצי ושל שעה אחרי שש שעות.
"הבעיה היא שכל אחד מפרש את זה אחרת, ומחלק את ההפסקות לחצאים. כלומר, הפסקה של חצי שעה בבוקר הופכת לשתי הפסקות של רבע שעה. בגלל המחסור בנהגים, רבים מוותרים עליהן כי הם רוצים להספיק את לוחות הזמנים ואז נתקלים בפקקים שמונעים לעשות הפסקה ראויה בין סיום נסיעה בקו אחד לתחילתו בקו אחר".
סבן הוסיף: "אנחנו עייפים, זו עבודה מאוד מתישה בשל העומס בכבישים והמוני הנוסעים. האוטובוסים מלאים וכבר אין 'שעות עומס', התנועה צפופה בכל שעות היום. נהג אוטובוס צריך להתמודד לא רק עם הנהיגה עצמה, אלא גם עם אנשים שעולים ויורדים, עגלות וכו'. רפורמת 'דרך שווה' פוטרת אותנו למעשה מעיסוק בכסף, אבל עדיין יש צעקות, רעשים ותלונות שמפריעים להתרכז.
"מניסיוני אני לא הולך לעבודה כשהראש שלי מוטרד בדברים אחרים, אבל יש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לוותר על משמרת כי יש משכנתה ועניינים אחרים והם נאלצים לעבוד עד הקצה. יש מחסור אדיר של 5,000 נהגים והעומס נופל עלינו. אני לדוגמה עבדתי אתמול 12 שעות עם הפסקות. אני נלחם על ההפסקות שלי מול כולם, המנהלים שלי יודעים שבלי הפסקה אני לא נוהג".
"הנהג בחר ללכת הביתה"
עמאר אבו פאנן, תושב שכונת שועפט בירושלים שמועסק כנהג חברת אפיקים במעלה אדומים, מצביע על כשלים נוספים שעלולים להוביל לאסון הבא. "כל האוטובוסים תקולים. אנחנו נוסעים על עגלות, בלי מים, בלי ברקסים, בלי מזגנים, עם בעיות במראה", הזהיר אבו פאנן. "נהג שאני מכיר הגיע למשמרת, עלה על הרכב והבין שההגה לא בסדר. הוא הלך לסדרן שאמר לו 'זה מה יש. תחזור לעבוד או שתלך הביתה'. הנהג בחר ללכת הביתה.
"יש כאלו שאין להם בעיה לעמוד על שלהם ולא לצאת למשמרת, אבל יש אחרים שרוצים לשמור על מקום העבודה שלהם ועולים על הכביש. צריך לזכור שאנחנו לא נוסעים בשטח סטרילי, אין לנו כבוד מנהגים של כלי רכב פרטיים. בנוסף, זה מעייף לעמוד בפקקים. אני ממהר להספיק לנסיעה הבאה, וזו עוד סיבה שגורמת ללחץ כל הזמן".
זירת התאונה בירושלים
(צילום: חיים גולדיטש, איחוד הצלה, תיעוד מבצעי מד"א, חדשות הסקופים)
ואם לא די בתאונות שנגרמו לפי החשד בגלל התנהגות נהגי אוטובוסים, לפנות בוקר נהרגו שני נהגי אוטובוסים מפגיעת רכב חולף בכביש 4, סמוך לצומת יד מרדכי מדרום לאשקלון. השניים, יואב חדרי וחנוך טלקר, תושבי אופקים שעבדו בחברת אגד היסעים, נפגעו ככל הנראה בעת שחצו את הכביש במטרה לסייע לנהג רכב פרטי שנפגע בתאונה אחרת. נהג אחר, שלא הבחין בשניים, דרס למוות את נהגי האוטובוסים.
מנכ"ל הרלב"ד ד"ר ארז קיטה סיפר כי הרשות מקדמת תוכנית לאומית שכוללת פרק נכבד בתחום הרכב הכבד וההיסעים. "התוכנית כוללת הכשרת נהגים, קידום טכנולוגיות למניעת שטחים מתים ועייפות הנהג, הקמת מפרצי מנוחה, הוספת נהגים ושיפור מערך קציני הבטיחות והפיקוח על החברות. רק תוכנית לאומית ממוקדת ומתוקצבת על פני מספר שנים תביא לצמצום ההיפגעות".
עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת אור ירוק, אמר: "אוטובוסים מעורבים בתאונות דרכים בשיעור גבוה יותר מחלקם במצבת כלי הרכב. במשך שנים רבות משרד התחבורה והבטחות בדרכים כשל בהסדרת התחום הרכב הכבד. חסרים אלפי נהגים, האחרים שחוקים ונוהגים בעייפות שעות רבות על הכביש, לעיתים על אוטובוסים לא תקינים.
"כל טעות הכי קטנה עלולה להוביל לתאונה רבת נפגעים, ממש כמו פיגוע טרור. לצערי זו התמונה שראינו אתמול בירושלים. במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייבים לבצע רפורמה שלמה ומקיפה בתחום הרכב הכבד כדי לצמצם את המעורבות הגבוהה של כלי הרכב הללו בתאונות דרכים קטלניות".
