המדינה החליטה לאכוף את עבירת ריבוי הנישואין, אבל תופעת הפוליגמיה בנגב עדיין בעלייה. גורמים רשמיים מעידים שהבדואים כבר לא ממהרים לבית הדין השרעי. בפרקליטות מחוז דרום החליטו לשנות טקטיקה. בצעד ראשוני הם יחלו להגיש כתבי אישום גם נגד גברים שלא רשמו את הנישואין בבית הדין הדתי-המוסלמי.
עו"ד אליזבט ברנר אברהם, מנהלת מחלקה ואחראית על תחום הפוליגמיה בפרקליטות מחוז דרום (פלילי), כבר בוחנת כיום כמה תיקים שיהוו את יריית הפתיחה לצעד המשפטי החדש. הם צפויים להסתמך על פסיקה ישנה שהרשיעה גבר פוליגמי למרות שלא נישא רשמית לאישה השנייה. הגבר טען שפשוט מדובר בחברה לחיים. בפרקליטות טענו אז כי בחברה הבדואית פשוט לא קיים המושג "ידועה בציבור".
בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, משנת 2017 נקבע שיש להגביר את אכיפת איסור הפוליגמיה. נקבע שיש לאכוף נגד עבירות חדשות, כלומר במשפחות פוליגמיות שבהן הנישואין נערכו מינואר באותה השנה. ואולם, אף על פי שהמדינה החלה לאכוף, בשטח עצמו לא מורגש עדיין שינוי.
יש קושי לאמוד את מספר המשפחות הפוליגמיות בישראל, בין היתר בגלל רישומים כוזבים של המצב האישי אצל גופים ממשלתיים, נישואין לנשים פלסטיניות שהן שוהות בלתי חוקיות, וכן בשל מיעוט האכיפה. לפי דוח מרכז מחקר ומידע של הכנסת שפורסם השנה, נתוני המשטרה על עבירות הפוליגמיה בדרום לא מעידים על היקף התופעה בפועל מכיוון שאין באמת מתלוננים נגדה.
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלפני שש שנים לערך, 6,179 מהגברים המוסלמים בעלי משפחה עם ילדים במחוז דרום היו פוליגמים. מהנתונים שמתייחסים ל-2019 עולה כי מספרם אף גדל ל-6,680. כלומר, למרות תחילת אכיפת עבירת ריבוי הנישואין - בפועל מספר המשפחות הפוליגמיות נמצא בעלייה.
בפרקליטות מחוז דרום אמנם הגישו כתבי אישום נגד גברים בדואים פוליגמים, שחלקם אף נידונו לעונש של מאסר בפועל, אבל כמות כתבי האישום קטנה יחסית להתרחשויות בשטח. במחוז דרום נפתחו 47 תיקים בין 2017 ל-2021. ב-2018 הוגשו 13 כתבי אישום, ב-2019 רק כתב אישום אחד וב-2020 הוגשו שבעה כתבי אישום.
לפי פרקליטות מחוז דרום, ב-2021 נפתחו 20 תיקים. "גורמים רשמיים סבורים כי הציבור הבדואי, שבקרבו הפוליגמיה רווחת, החל להימנע מחשיפת מידע כדי לחמוק מאכיפה", צוין בדוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
המשמעות של הנתונים הייתה שהפרקליטות נקלעה לבעיה: כתב אישום ניתן להגיש רק נגד גבר שנשא שתי נשים והנישואין שלהם אושרו בבית הדין השרעי או בכל מקום אחר. כלומר, יש צורך להפוך את הנושא לרשמי. באזור הדרום כבר ניצלו את המצב, וגברים שמבקשים לשאת יותר מאישה אחת פשוט לא מגיעים לבית הדין.
אז כיצד ניתן להגיש כתבי אישום? ובכן, לאו דווקא צריכים את בית הדין. בפרקליטות מבקשים להסתמך על פסיקה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מ-1985, אז קבע השופט בדימוס אליעזר ריבלין שגבר בדואי מוסלמי אכן נשא אישה שנייה אף על פי שהשניים לא היו רשומים כדין. את האישה נשא הנאשם דאז ב-1977, אך רק בשנות ה-80 התגרש מאשתו הראשונה ונשא את השנייה כדין.
הנאשם טען כי באותה תקופה האישה השנייה הייתה בסך הכול "ידועה בציבור" שלו ולכן אין פה ריבוי נישואין. האישה, פלסטינית מהשטחים, אף ילדו לו ארבעה ילדים, שניים מהם עוד לפני הגירושין. נציג הפרקליטות טען אז כי המוסד הקרוי "חברה לחיים" או "ידועה בציבור" פשוט אינו קיים בתרבות הבדואית שבה חי הנאשם.
השופט ריבלין, שבהמשך היה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, קיבל אז את הטענה של הפרקליטות וקבע כי הגבר אכן נישא ליותר מאישה אחת. משמעות השינוי בגישה בכל הנוגע לאכיפת עבירת ריבוי הנישואין היא שהילדים שייוולדו לאישה יהוו אינדיקטור למשפחה פוליגמית.
אישה בדואית רווקה או גרושה שיולדת ילד מחוץ לנישואין היא דבר שאפילו יכול להיות מסוכן עבורה. בדרום יש שיעור גבוה של נשים מוסלמיות שיש להן ילדים ורשומות כרווקות או נשים שרשומות כגרושות וילדו אחרי גירושיהן - מצב לא מקובל בכלל מבחינה חברתית.
