משה גפני לקראת הצבעה הלילה על חוק החמץ
(צילום: ערוץ כנסת)
חוק החמץ שעבר הלילה (בין ראשון לשני) בקריאה ראשונה יהיה אחד מציוני הדרך המובהקים של ההפיכה המשטרית בישראל, שתוצאותיה עלולות להיות לא רק מדינה הרבה פחות דמוקרטית אלא גם הרבה פחות "יהודית". כששלטון מתעסק באובססיביות במרדף אחרי לחם ועוגות - ולא מטעמי בריאות, רווחה או סכנה לציבור - מצטמצם המרחק בינו לבין משטרים מגונים. אם החקיקה תושלם כמתוכנן עוד לפני חג הפסח, ומנהלי בתי החולים יקבלו סמכות לפעול באופן אקטיבי למניעת הכנסת חמץ מטעמי שמירה על זכויותיהם של חולים דתיים, כאילו מדובר בפצצה מתקתקת, עלולה בעתיד להיאסר גם כניסת נשים בלבוש "לא צנוע". כי מה ההבדל בעצם?
לפי דברי ההסבר להצעת החוק, העושה שימוש ברטוריקה ליברלית, זכותם של החולים היהודים שלא לראות חמץ בפסח. אבל בפועל, מטרתה היא לאכוף במרחב הציבורי את חוקי "ההלכה" של המפלגות החרדיות. וזו כאמור תהיה רק ההתחלה, שכן בהתאם להיגיון חוק החמץ, מחר אפשר יהיה לטעון לזכותם של הנהגים בנתיבי איילון שלא לחזות בבר רפאלי מדגמנת, או לזכותם של הנוסעים ברכבת ישראל לא לשבת בקרון אחד עם נשים וכך הלאה.
טיעונים מסוג זה על אוטונומיה תרבותית-דתית עלולים להכשיר עוד ועוד חוקים שיאכפו השקפת עולם דתית-חרדית במרחב הציבורי. המפלגות החרדיות – בעצמן אנטי-ליברליות ומדירות נשים - יודעות היטב לעשות שימוש כוזב בשפת הזכויות, אם בשם המיעוט ואם בשם החופש לדת. אם זה יימשך ויתרחב, בסופו של דבר ירוקנו מתוכן ערכי ליבה של הדמוקרטיה כמו שוויון, חירות וחופש הביטוי.
לא מדובר בתרחיש דמיוני אלא במגמה שניכרת גם במקומות אחרים. הסופר האנגלי השמרן דאגלס מארי, האהוב על מחוללי המהפכה בישראל, הדגים בספרו "המוות המוזר של אירופה" כיצד מדינות דמוקרטיות, עם חוקי הגירה ליברליים, לא ידעו להתגונן מפני השתלטות איסלאמיסטים קיצוניים שהביאו את היבשת לקיצה. ובמילותיו של הסופר היהודי שטפן צווייג עוד טרם מלחמת העולם הראשונה: "דומה כי נגזר למוות דינה של אירופה שלנו בגלל טירופה שלה".
אולי זה לא נראה כך, אבל חוק החמץ הוא ליבת המהפכה המשפטית והמנוע שלה. אחריה לא יוכל עוד בית המשפט לבטל או לסייג חוק מסוג זה, לא בעילת אי-סבירות ולא בכל עילה אחרת. קל וחומר אחרי שינוי שיטת בחירת השופטים, אז ספק אם וכמה עצמאות בשיקול דעת תיוותר להם. אפילו ייכתבו בפסקי הדין נימוקים כמו פגיעה בצנעת הפרט, חופש הביטוי וחופש מדת, הם לא יוכלו עוד לשמש כשיקולים מאזנים וכמנופי בלימה מפני כוח המחוקק.
אלא שלא מדובר רק בחיסול המדינה הדמוקרטית. חוקים כאלה יחסלו את ישראל אף כמדינה יהודית, ודברי ההסבר להצעת חוק החמץ ממחישים זאת היטב: "במשך אלפי שנים, מאז יצאו בני ישראל ממצרים, שמר העם היהודי באדיקות רבה את חג הפסח והלכותיו. גם בזמנים קשים ואפלים בהיסטוריית העם היהודי, שבהם גזרו על היהודים שלא לקיים מצוות - כגון תקופת האינקוויזיציה והשואה - שמר העם היהודי במסירות נפש ממש שלא לאכול חמץ בחג הפסח".
עו"ד בתיה כהנא דרוראכן מסורות החג שהפך אותנו לעם, ואשר היווה השראה לתנועות השחרור הגדולות בעולם, נשמרו על ידי יהודים בכל מצב, אולם זה נעשה ללא חוקים ובלי כפייה. והנה, דווקא במדינת היהודים, שבה השמירה על הדת היא הדבר הטבעי ביותר, הן צפויות להיתרגם לדורסנות ופגיעה באוטונומיה של הפרט, ועד מהרה להיות מזוהות עם דיקטטורה שלטונית. חוק החמץ לא רק יגרור תגובת נגד חריפה, הוא גם ירוקן את מי האמבט עם התינוק עד כדי סלידה מהחג המכונן ביותר ביהדות, וחס וחלילה השכחתו של סיפור יציאת מצרים והמורשת המפוארת של החירות.
הנה כי כן המילים הללו של מארי מעולם לא היו כל כך מדויקות: "הם שכחו את הלקח הכואב שלמדו צווייג ובני דורו, שכל דבר שאתה אוהב, ובכלל זה גם המורשת התרבותית הדגולה ביותר בתולדות האנושות, יכולה להימחות אם תופקד בידי אנשים שאינם ראויים לכך".
- עו"ד בתיה כהנא דרור היא פעילה חברתית ומייצגת בתחום זכויות נשים. חברה בישראל ביתנו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
