לאחר שראשי הסיעות בקואליציה עיכלו את גודל המפלה שנחלו שלשום (שני), הם ניגשו אתמול לבקרת נזקים. על ג'ידא רינאווי זועבי ממרצ ומאזן גנאים מרע"מ הופעלו לחצים כבדים להתפטר לאלתר מהכנסת. לכל אחד מהם יש סיפור משלו. עידית סילמן מימינה, שמנעה בהצבעתה מחברה לסיעה להתמנות מחדש לשר, תטופל אחרת. הציפייה היא שבשלב ראשון ימינה תדיח אותה מראשות ועדת הבריאות של הכנסת. בשלב שני ייעשה ניסיון להכריז עליה פורשת.
ההצבעות קבעו שתי עובדות פוליטיות שאי אפשר לברוח מהן – אחת, ממשלת בנט היא מעתה ממשלת מיעוט. שנייה, הניסיון לשלב מפלגה ערבית כשותפה שווה בניהול מדינת ישראל נכשל. כאשר אמריקה בחרה לראשונה באפרו אמריקני לנשיא, התקווה הייתה שהבחירה תסלול את הדרך לפיוס בין-גזעי. קרה ההיפך. החברה הישראלית לא שונה בהרבה: האינטרס הפוליטי משלב בה כוחות עם השנאה לערבים כמגזר, עם הגזענות.
מאזן גנאים הצביע נגד הארכת התקנות - והקואליציה התנפלה עליו בצעקות
(צילום: ערוץ כנסת)
3 צפייה בגלריה
נעדרה מההצבעה על מינויו מחדש של מתן כהנא לשר הדתות. סילמן
(צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת)
זה לא אומר בהכרח שתמו ימיה של ממשלת בנט, הנבואה בימים כאלה ניתנה רק לפטפטני רשת. זה כן אומר שחלה נסיגה בתהליך ההתבגרות הפוליטית של מדינת ישראל. בעיניי זאת בשורה עצובה. ובמישור אחר, הממשלה איבדה את היכולת שלה להעביר חוקים, לאשר תקציב ולחולל רפורמות. היא יכולה לפתוח במבצע צבאי – לא הרבה יותר מזה. בכל מה שקשור לכנסת היא מועדת לשיתוק. רגליהם של חבריה יהיו בממשלה, אבל עיניהם יהיו נשואות לקלפי – כל סיעה ומצעה, כל סיעה ובוחריה.
היא תיבדל מממשלות השיתוק הקודמות בתכונה אחת, מאוד משמעותית: נתניהו לא יעמוד בראשה, וסמוטריץ', בן גביר ואחיהם מהליכוד ומהמפלגות החרדיות לא יכשכשו בזנבה. זה יהיה יתרונה בעיני חלק מהישראלים, אך חטאה הנורא בעיני אחרים.
גדעון סער הוא פוליטיקאי מיומן. הוא הלך למשבר בעיניים פקוחות. על הנייר, הוא היה במצב של WIN-WIN. אם חברי הקואליציה המורדים, משמאל ומימין, היו ממצמצים ברגע האחרון ומצביעים בעד החוק הניצחון היה שלו; אם הערבים יכשילו את הקואליציה הוא יצטייר כמנהיג הימין בממשלה. בנט ולפיד לא אהבו את הפרופיל הגבוה שהעניק להצבעה על החוק – בכך רק דחף את הערבים החוצה. הוא המשיך באותו קו אמש.
הסיפור של מאזן גנאים פשוט: הוא רוצה לשוב אל ראשות עיריית סחנין. כל הצבעה בעד הממשלה בנושאים שמרגיזים את בוחריו מקטינה את סיכוייו. הוא איננו חבר התנועה האיסלאמית. הוא בא מבחוץ והביא איתו, להערכתו, את 25 אלף הקולות שהקפיצו את הרשימה מעל לאחוז החסימה. סביר להניח שהמשבר איתו יסתיים בעסקה: התפטרות מהכנסת בתמורה לתמיכה בו לראשות העיר. מדובר באינטרס הדדי, לא בהשקפת עולם. לכן לא חשוב כל כך מי ייכנס במקומו.
הסיפור של רינאווי זועבי מורכב יותר – היא מתקשה להחליט לאן פניה. "הפכפכה, קפריזית", אמר עליה אתמול אחד מעמיתיה, מילים שבמרצ לא יעזו לומר בגלוי על אישה. ניצן הורוביץ הביא אותה למרצ כדי להיענות לדרישה לפנים חדשות, היא לא הביאה בוחרים ולא השתלבה בסיעה. כשאחד מעמיתיה שאל אותה מדוע היא מאיימת לפרוש השיבה שהבנים שלה לוחצים עליה.
להצבעה שלה יש משקל הרבה יותר דרמטי ממה שהעלתה על דעתה. לפי כל הנתונים, בוחרי מרצ רוצים בהמשך כהונתה של הממשלה. אם יחשבו שנציגת מרצ בכנסת גרמה להפלתה, מרצ תתרסק בקלפי. גם בלעדיה היא מקרטעת על סף אחוז החסימה. לכן הופעל עליה אתמול לחץ כבד להתפטר מצד לפיד ומצד בכירי מרצ. חיפשו משרה מכובדת להציע לה בחו"ל – רק שתלך. מנגד, ראשי עיריות ערביות דרשו ממנה להתקפל ולהצביע עם הממשלה. הם זקוקים לתמיכתה מול האוצר. איש לא קרא לה "אלופה", כמו שקראו לסילמן. היא חטפה ברשת בערבית, מכל הצדדים.
אם הולכים לבחירות, המפלגה היחידה שעשויה להרוויח היא יש עתיד: לפיד הוכיח בגרות, מנהיגות ושליטה בחברי הכנסת שלו. הוא אמור לשאוב קולות משתי המפלגות שמשמאלו. ההישג הזה יהפוך אותו לראש האופוזיציה, לא לראש הממשלה. הינה עוד סיבה טובה, מבחינתו, להילחם על המשך קיומה של הממשלה. בשבוע שעבר ערכה המפלגה פיקניק לחבריה. בדרך כלל באים לאירוע כזה 300 פעילים. הפעם הגיעו אלף. אם לא בזכות לפיד, בזכות המומנטום של גוש נתניהו.
