3 צפייה בגלריה
"מנציח את הניסיון לנרמל סיטואציות של אלימות נוראית נגד נשים". שירה איסקוב
(צילום: ענת מוסברג)
"תארו מה היה אירוע המשבר שבעקבותיו התרחשה התקיפה הטרגית של שירה" או "הציגו בעזרת המושגים - אינטלגנציה רגשית, ויסות רגשי ומודל אפר"ת, כיצד היה ניתן לדעתכם לנהל את האירוע באופן כזה שלא היה מוביל לתוצאותיו הנוראיות (התייחסו בתשובתכם גם לשירה וגם לאביעד)": השאלות המקוממות האלה הן חלק ממטלה שקיבלו לפני כחודש תלמידי כיתה י' בבית הספר "רמון" בפתח תקווה מהמורה שלהם לתנ"ך.
המטלה אומנם עסקה בפרק ד' בספר בראשית - פרשת קין והבל - אבל למרבה ההפתעה, ביקש המורה מהתלמידים להתייחס "לאחריותן היחסית לאירוע הקטלני של כל אחת מן הדמויות". כלומר, גם לאחריותו של קין, אך גם לאחריות היחסית של הבל למותו. בהמשך שואל המורה האם מותו של הבל הוא בכלל רצח או הריגה. זאת רק הדוגמה הראשונה שבה מייחס המורה אחריות לקורבן עבירת המתה ואלימות במטלה.
בהמשך, משליך המורה מסיפור הרצח הראשון במשפחה שמסופר בתנ"ך - לסיפורה הקשה של שירה איסקוב, ששרדה ניסיון רצח לעיני בנה מצד בעלה לשעבר, אביעד משה. המורה מצרף למטלה את שני חלקי הכתבה ששודרה ב"עובדה" ומבקש מהתלמידים לצפות בהם ולהשיב על השאלה: "האם ניתן היה למנוע את האירוע הטרגי?".עצם השימוש בטרמינולוגיה של "אירוע טרגי" כשמדובר בניסיון רצח במשפחה הוא בעייתי, ואם זה לא מספיק, בפירוט המטלה מבקש המורה מהתלמידים לנתח את ניסיון הרצח האלים והברוטלי באמצעות המושגים שנלמדו בכיתה. יש לציין כי לא ברור מה הקשר של מודל אפר"ת, מודל התנהגותי, לשיעורי תנ"ך ואם הוכשר המורה לעסוק בנושאים אלה.
בהתאם, מבקש המורה שיתארו "מה היה אירוע המשבר שבעקבותיו התרחשה התקיפה הטרגית של שירה", כאילו היה זה אירוע ש"התרחש" מעצמו ולא מעשה אלימות קיצוני שגבר אלים ביצע במו ידיו. עוד הוא מבקש מהתלמידים שישיבו כיצד ניתן היה לדעתם "לנהל את האירוע באופן כזה שלא היה מוביל לתוצאותיו הנוראיות - התייחסו בתשובתכם גם לשירה וגם לאביעד". כאן נוקט המורה לכאורה עמדה מסוכנת של האשמת קורבן. הוא מבקש מהתלמידים להתייחס אל נפגעת העבירה כאל דמות שאחראית לתקיפתה במידה שווה לפוגע, שהייתה יכולה לנהל אחרת את האירוע ואולי למנוע אותו.
בשלב הרביעי והאחרון מבקש המורה מהתלמידים שלו לקרוא כתבה שפורסמה בערוץ של אחד מאתרי החדשות המובילים, שבה מרואיינת ד"ר רונית דרור שסבורה שישנה סימטריה בין אלימות של גברים ואלימות של נשים ושאין צורך באיזוק אלקטרוני, ומעלה על נס את תופעת "תלונות השווא" - שעל פי הנתונים היא מזערית לעומת תופעת האלימות ורצח הנשים בישראל.
ד"ר דרור הסבירה שמקרי הרצח מתרחשים לרוב בשעת פרידה, וכי לצד מקרים של גברים אובססיביים אולי ישנה אמת נוספת כמו גברים ש"מתפוצצים", לאחר שהאישה לכאורה התעללה בהם, האשימה אותם האשמות שווא, לקחה להם את הילדים והם מתאבדים ו"חלקם לוקחים את האישה קודם". "למה כשאישה רוצחת גבר שהתעלל בה היא הופכת לגיבורה?", שואלת דרור בכתבה, "אני כל כך בעד אמפתיה לנשים, אבל אני לא מבינה למה שלא תהיה לנו גם אמפתיה לגברים?".
בסוף המטלה מבקש המורה מהתלמידים להיכנס לסרטון שבה מופיעה דרור, ושהוכן על ידי "גבריות ומעבר לה" - ערוץ יוטיוב שתכניו לא אושרו על ידי משרד החינוך - ובו מוצגות אותן עמדות. המורה מחייב את התלמידים להגיב על הסרטון בערוץ היוטיוב עצמו, ובכך להגביר את החשיפה אליו. התלמידים מגיבים בהתאם למה שהמורה מצפה מהם שיגיבו.
כך למשל מגיב אחד התלמידים: "סרטון חשוב מאוד שמראה שבעצם העולם נותן העדפה לנשים על גברים. דבר זה קורה מכיוון שבעבר נתנו העדפה לגברים והעולם מנסה להראות שלא משנה מה, הגבר אשם במה שקרה לה, וזה עצוב מאוד לראות שהעולם מפנה גב למקרים של אלימות כוללת במשפחה".
מרים שלר, מנהלת מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב, מסרה: "זה מקומם כל פעם מחדש, שמנסים להציג יחסים אלימים כדבר סימטרי, ושבכלל מעזים לשאול מה אישה, קורבן עבירה, הייתה יכולה לעשות אחרת, כאילו היא הביאה את זה על עצמה. זה מנציח את הניסיון לנרמל סיטואציות של אלימות נוראית נגד נשים".
גם ורדית דנציגר, מנכ"לית עמותת "ל.א. לאלימות נגד נשים", הגיבה על הדברים: "בזמן שמתעכבת החקיקה בנושא האיזוק האלקטרוני לגברים אלימים, בטענה כי נשים עלולות לנצל זאת להגשת תלונות שווא, הדבר כבר מתחיל לחלחל גם למערכת החינוך: מורה לתנ"ך בבית ספר תיכון מטיל על תלמידיו להכין עבודה ברוח התפיסה המעוותת, השקרית והמגמתית, כאילו יש סימטריה באלימות הזוגית בין נשים לגברים".
לדבריה, "מזעזע שבישראל של המאה ה-21, מוצגת משימה כזו במערכת החינוך ונעשה שימוש במסרים לפיהם הנשים מזמינות את האלימות נגדן והן אף אלימות, באותה מידה, כלפי בני זוגן". היא הוסיפה: "נשים חוות טרור ולעיתים נאלצות להגיע למקלט, כדי להגן על חייהן וחיי ילדיהן, להעניק לעצמן ולילדיהן הזדמנות חדשה בחיים, ולא להיות עוד אישה בסטטיסטיקה של הנשים שנרצחו על ידי בעליהן".
דנציגר קראה לשר החינוך לפעול מיידית כנגד המורה המציג מצגי שווא שכאלה, באצטלה של מחקרים כביכול, ולהרחיב את התוכניות החינוכיות בבתי ספר התיכוניים לזוגיות בריאה, ללא אלימות, שבבסיסה עומדת התפיסה שאלימות נגד נשים אינה בעיה של נשים בלבד ויש למגרה ולהתחיל בהסברה ומתן כלים, כבר בגילים הצעירים.
ממשרד החינוך נמסר כי "המטלה, שאינה בהלימה להנחיות, בוטלה לאלתר, והמורה יזומן לשיחת בירור אצל המפקחת על בית הספר".
עיריית פתח תקווה מסרה: "העירייה מקפידה על איכות תכני הלימוד והפדגוגיה המועברים לתלמידים, ובהתאם לכך האגף לחינוך על-יסודי בעירייה, יחד עם הגורמים במשרד החינוך האמונים על הפדגוגיה במוסד, יערכו בירור מעמיק ויפעלו בהתאם לנהלים הנדרשים".
ד"ר דרור מסרה בתגובה: "הדברים המוצגים בכתבה בשמי מעוותים מהיסוד. כעובדת סוציאלית מעל 30 שנה, שטיפלה במאות נשים והגנה עליהן, כולל שליחתן למקלטים וטיפול להוצאתן ממעגל אלימות כולל בימים אלו, הוכפש שמי כאדם וכאיש מקצוע.
"תקופת הפרידה היא תקופה רגישה וכל הגופים המקצועיים (כולל ארגוני הנשים, ויצ"ו ונעמת) סימנו את התקופה הזו כמסוכנת לנשים, ואכן צריך לנהל פרידות בשום שכל. שנית, את האלימות הסימטרית חקרו במאות מחקרים במדינות מערביות, כולל בישראל, ושוב ושוב הנתונים הם כאלה שנשים אלימות בזוגיות כמו גברים. לגבי האמירה של מדוע אנחנו לא אמפתיים לגברים כמו לנשים, היא נאמרה בהקשר של כנס שנערך באוניברסיטת תל אביב, שבו הוצגה אישה שרצחה את בעלה כאורחת הכבוד של הכנס.
"ההקשר של דבריי היה שגברים ואבות רבים חווים התעללות בהליכי גירושין כתלונות שווא שאין עליהן ויכוח (כיום הפרקליטות מעמידה לדין מאות על תלונות שווא), ניכור הורי ועוד. מעולם לא העליתי על נס אף פגיעה בנשים".
