במשך כמעט שלושה עשורים הוא נחשב לאחד האויבים המרכזיים של ישראל, וגם לאחר הסכם השלום ב-1978 היחסים בין צבא מצרים לצה"ל נחשבים "נושא רגיש". רק לפני שבועיים קיבלנו דוגמה לכך, עם תקרית הירי במעבר רפיח. ynet בסדרת כתבות מיוחדת על צבאות ערב, והפעם: הצבא החזק שיושב על הגבול הדרומי.
סרטון של צבא מצרים ליום שחרור סיני
(קרדיט: מתוך הטוויטר של דובר הצבא המצרי)
כשמדברים על הצבא במצרים, מדברים על צבא שהוא ממש חלק מהמדינה ומשפיע עליה כמעט בכל היבט אפשרי. המציאות הזאת לא חדשה במדינה, והנשיא א-סיסי הוא לא הגנרל הראשון שעולה לשלטון בהפיכה צבאית. כבר ב-1952 הדיחה קבוצת קצינים מצבא מצרים את המלך פארוק ולתפקיד הנשיא הראשון של מצרים מונה מוחמד נגיב, שבמלחמת העצמאות פיקד על החטיבה השנייה של חיל המשלוח הצבאי.
מאז, כמעט כל הנשיאים של מצרים הגיעו מהצבא. גמאל נאצר ואנואר סאדאת, שהיו שותפיו של נגיב בהפיכה. חוסני מובארכ, למשל, היה מפקד חיל האוויר המצרי במהלך מלחמת יום הכיפורים. מובארכ אמנם התפטר בעקבות ה"אביב הערבי" ובמקומו מונה מוחמד מורסי, שלא הגיע משורות הצבא. אבל לאחר שהוא דחה את האולטימטום של הצבא להגיע להבנות בין הפוליטיקאים השונים במדינה, הצבא הודיע לו שהוא כבר לא נשיא מצרים. שר ההגנה דאז, עבד אל-פתאח א-סיסי הכריז על מינוי של נשיא זמני, ובבחירות שנערכו לאחר מכן הוא זכה בנשיאות ושולט עד היום במדינה.
חדש-ישן ומעל ישראל
הצבא המצרי נחשב לאחד הגדולים שסמוכים לישראל ועם לא מעט ציוד צבאי ותחמושת. אם בעבר היה מי שסבר שמדובר בצבא מיושן, מדובר בחצי אמת. הכלים והתחמושת מגיעים ממקורות שונים, כך שלמעשה יש שמדובר בחדש וישן יחד.
למרות שחלק מהכלים ישנים, מצרים לא חלשה. המדינה דורגה במקום ה-15 בדירוג הכוח הצבאי ל-2024 של אתר GlobalFirePower. מקום אחד מתחת לאיראן ושני מקומות מעל ישראל – שדורגה במקום ה-17. לפי האתר, ברשות המצרים יותר מאלף כלי טיס צבאיים מסוגים שונים, לא כולל כלי טיס בלתי מאוישים, יותר מחמשת אלפים טנקים ועשרות כלי שיט, בהם שמונה צוללות.
רוב ההתעצמות הצבאית של מצרים מבוססת על מענקי הסיוע מארצות הברית, אבל בשכנה הדרומית משחקים על כל המגרש ורוכשים ציוד צבאי גם מרוסיה, צרפת, איטליה וגרמניה. מדובר בלקח משנים עברו, אז נעצר הסיוע האמריקני ולא הייתה למצרים אפשרות להתחמש. אבל המצב הנוכחי מביא לכך שלצד הציוד האמריקני, למצרים יש משחתות איטלקיות והגנה אווירית רוסית.
10 צפייה בגלריה
ספינת חיל הים המצרי בים התיכון, ארכיון. המדינה במקום ה-15 בדירוג העוצמה הצבאית
(משרד ההגנה המצרי/AP)
במקביל, מצרים מתחזקת יחסים טובים עם רוסיה וסין. מוסקבה בונה כורים גרעיניים אזרחיים ברחבי מצרים, דבר שמאפשר קפיצת מדרגה ביכולות ובידע של המצרים. סין, מנגד, משתפת פעולה עם קהיר בעולמות התחבורה ופיתוח הערים ואזורי התעשייה.
לפי נתוני ה-CIA, בצבא מצרים יש כ-450 אלף משרתים פעילים. כל צעיר מגיל 18 מחויב להתגייס לצבא לשירות של 36-14 חודשים, בהתאם להשכלה שלו. מי שנשר מבית הספר יידרש למקסימום האפשרי, בעוד שבוגרי מכללות משרתים פרק זמן קצר יותר. לאחר השחרור משירות החובה כל חייל מחויב בשירות מילואים של תשע שנים.
בין עזה לסיני
האיום המרכזי שמעסיק את צבא מצרים הוא הטרור בשטח המדינה, ואם להיות ספציפיים – בחצי האי סיני. בקהיר מנסים לשמור על יציבות פנימית, בזמן שפועלים בשטחה ארגונים איסלאמיסטיים כמו דאעש והאחים המוסלמים. הפעילות בתוך שטח סיני נעשית בחלקה בתיאום עם ישראל.
"לפי הסכם השלום יש מגבלות לגבי איזה כוחות מצריים יכולים להיכנס, וגם בתוך סיני יש חלוקת אזורים", הסביר ש', מומחה לזירה המצרית. "האזור הצמוד לגבול הוא אזור C, שאליו מותר להכניס רק כוחות שיטור ויש הגבלה על חיל האוויר ותצפיות אוויריות. בגלל האינטרס המשותף, ישראל אפשרה גמישות וכניסת כוחות מצריים כדי להילחם בדאעש".
לפי נתונים רשמיים במצרים נהרגו יותר מ-3,000 אנשי ביטחון מצרים בין השנים 2017-2013 ויותר מ-12 אלף נוספים נפצעו באורח קשה. "המאבק בגורמי הטרור בחצי האי סיני הביא לשדרוג התיאום הצבאי בין מצרים לישראל", אמר ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). " לישראל יש אינטרס לסכל התבססות של גורמי טרור בסיני כדי לבלום הסתננויות והברחות לשטחה ולרצועת עזה ולשמור על השקט בגבול הדרום-מערבי".
לצד האישור בהכנסת כוחות צבאיים גדולים לסיני, ישראל תמכה במכירת נשק מערבי מתקדם למצרים, כמו מטוסי קרב וצוללות. "בנוסף, לפי פרסומים זרים, ישראל העבירה למצרים טכנולוגיות צבאיות ומודיעין מבצעי ואף הפעילה בסיני כלי טיס תוקפים באישור קהיר", הוסיף ד"ר וינטר. "מצרים, מצידה, השקיעה מאמצים במאבק במנהרות ההברחה בין עזה לסיני, שכללו הרס של יותר מ-1,500 מנהרות, לפי מקורות מצריים, ויצירת אזור חיץ מהצד המצרי של הגבול".
10 צפייה בגלריה
מחבלי חמאס בגבול רצועת עזה-מצרים, 2018. השקיעו מאמצים במאבק במנהרות ההברחה
(צילום: AP/Hatem Moussa)
לאורך השנים צבא מצרים פעל רבות נגד המנהרות לרצועת עזה, פעילות שלא מנעה אותן באופן מוחלט, כפי שנחשף בימים האחרונים בלחימה במרחב רפיח. בפעילות בציר פילדלפי איתרו כוחות צה"ל כ-20 מנהרות באזור הגבול שבין הרצועה למצרים, חלקן חוצות גדר. את המציאות הזאת מסביר ש' בכך שהמצרים נמצאים במצב בין הפטיש לסדן.
מצד אחד, הם חוששים מזליגת גורמי טרור מרצועת עזה לסיני. מצד שני, האוכלוסייה הבדואית בסיני מתפרנסת מהמנהרות. "ברגע שסוגרים לשבטים את סחר המנהרות, שכולל אמצעי לחימה וסמים, אתה עלול לפגוע ביציבות ובנאמנות שלהם לשלטון. לכן, מצרים מנסה להראות שהיא פועלת נגד התופעה, אבל עדיין יש מנהרות", הוסיף ש'.
למרות הסכם השלום – ישראל עדיין איום
לפני כחודשיים ביקר הנשיא המצרי א-סיסי באקדמיה הצבאית. בתמונה שפרסמה לשכתו, ומיהרה להסיר לאחר מכן, רואים את החניכים המצרים יושבים ולומדים על טנק המרכבה הישראלי. יותר מ-50 שנה מהמלחמה האחרונה בין המדינות, במצרים לומדים את היכולות של צה"ל.
מועד פרסום התמונות, רגע לפני הפעולה הצבאית ברפיח, העלה את השאלה אם מדובר במסר מצרי לישראל שמזהיר מפני הפעולה. בעיתון א-שרק אל-אווסט ציטטו גורמים שטענו שבמצרים פרסמו את התמונות כדי להדגיש שהם לומדים את נקודות החולשה והחוזקה של הטנק הישראלי וכיצד להתמודד איתו. בכיר מצרי אחר מסר לעיתון כי לימוד על כלי נשק ישראליים הוא דבר טבעי.
"הסכם השלום לא שינה את היחס הבסיסי לישראל כגורם איום מרכזי על מצרים, בין היתר מבחינה צבאית", הסביר ש'. "מצרים, במסגרת הזו, רוצה להיות מוכנה לקריסה של הסכם השלום ולרגע שבו תצטרך להתמודד מול צה"ל. לא ברור למה הם מתכוננים ולאיזה איום הם מתייחסים. מצרים לא תהיה זו שתעשה צעד לבטל את הסכם השלום, אבל במזרח התיכון אירועים יכולים להתגלגל מהר מאוד".
"מבחינה צבאית, אם הסכם השלום יבוטל בשלב כלשהו, מצרים תוכל להכניס כוחות לסיני ולהוות איום על כל הגבול, וזה גבול ארוך. במצרים חיים כ-110 מיליון איש, רובם צעירים, כך שיכולות הגיוס גדולות מאוד. הצבא המצרי גם ידוע ברוח הלחימה שלו, וכשזה מול ישראל זה יכול לעורר תחושות חזקות עוד יותר".
אבל בינתיים אין סכנה ממשית להסכם השלום, ובין ישראל למצרים מתקיים תיאום ביטחוני נרחב, גם אם הקשרים הצבאיים נשארים מתחת לפני השטח. "צבא מצרים מחובר אל ישראל כשותף עסקי-כלכלי לא פחות מאשר כבעל ברית צבאי", מסביר פרופסור און ברק, מומחה למצרים מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. "למשל, אנחנו מספקים להם כמויות גדולות של גז טבעי ממאגר תמר, והמצרים תלויים בו - מרמת רזרבות המט"ח שלהם ועד לייצוב רשת החשמל המקרטעת בימים של גלי חום קטלניים. לכן אי אפשר להפריד את הביטחון האנרגטי מצדדים אחרים של ביטחון שהצבא אמון עליהם".
לדברי פרופ' ברק, "ביטחון הוא גם ביטחון אנרגטי, תזונתי וכלכלי. צבא מצרים הוא נדבך מרכזי בכלכלה המצרית, וההנהגה המצרית לא עיוורת לממדים הכלכליים-ביטחוניים של החיבור לישראל. כל הרמות האלה חשובות כדי להבין את הבחירות שהמצרים עושים ויעשו, וגם את החוסן של הסכם השלום".
הסכם השלום אפשר לצבא המצרי להתפנות ולכוון את המשאבים מהתחמשות לאפיקים אחרים. "גם אנחנו עשינו את זה, וגם הם עשו זאת", מסביר פרופ' ברק. "התשומות ששני צבאות משקיעים בגבול שהוא גבול של שלום הן אחרות לחלוטין בהשוואה לתקופה שלפני 1979. מדובר הן בתקציב הביטחון כאחוז מהתוצר, שירד משמעותית במצרים אחרי השלום עם ישראל, והן בשיתופי פעולה צבאיים - למשל נגד גורמי טרור בסיני, שמשרתים את שני הצדדים".
"מצרים העדיפה שלא להחצין ברבים את ההסתייעות בישראל במלחמה בטרור וטיבו המדויק של שיתוף הפעול הצבאי נותר נחלתם של מעטים בשני הצדדים", מוסיף ד"ר וינטר.
"גם במהלך המלחמה הנוכחית הקשרים הביטחוניים השקטים בין המדינות נמשכים ומשלחות ביטחוניות בדרגים שונים נפגשות.", הוסיף ד"ר וינטר. "הקשרים האלה מסייעים להפחתת חלק מהמתחים הקיימים בין הצדדים וליישוב מחלוקות ומשברים, דוגמת תקרית הירי בגבול רפיח".
כבר היו בעבר מספר מקרים של חיילים שהוצבו בגבול עם ישראל וביצעו פיגועי ירי, שבהם גם נהרגו ישראלים. לפני שנה נורו למוות שלושה חיילי צה"ל על ידי שוטר מצרי שחדר לגבול עם ישראל. השוטר המצרי חדר את הגדר באזור הר חריף מבלי שזוהה, בצבא העריכו שצעד מרחק של מספר קילומטרים עד שהגיע אל פתח החירום שהיה סגור באזיקונים בלבד ופתח אותו בקלות. השוטר המצרי הרג לוחם ולוחמת שהיו יחד בעמדה, ובמהלך חילופי האש עם הכוחות שהיו בשטח נפל לוחם נוסף והשוטר נוטרל.
למרות האירוע הזה, ואלו שקדמו לו, שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל למצרים נשמר, וזה האינטרס של שני הצדדים לשמור עליו.
"עם זאת, העין שלנו צריכה להיות כל הזמן פקוחה על הצבא שלהם ומה הם מתכננים. אם זה יתהפך אנחנו עלולים למצוא את הצבא המצרי מולנו, מה שידרוש ניתוב של כוחות גדולים כדי להרתיע, לבלום או להתמודד מולו", סיכם ש'. "אין מקום לזלזל בצבא מצרים או למתוח את החבל ולצפות שמצרים תישאר מחויבת להסכם השלום מה שלא נעשה. ההסכם הוא נכס אסטרטגי ממדרגה ראשונה ואסור לבזבז את המשאב הזה. הכוחות צריכים להישמר למקומות שהדיפלומטיה לא עובדת".
"אני חושש שישראל – שהתנהלותה מעוררת ספקות קשים לגבי שיקול הדעת שלה – אולי סומכת על החיבורים הכלכליים עם מצרים יותר מדי", מסכם פרופ' ברק. "למעשה, ההתנהלות הישראלית בחודשים האחרונים מדגימה שלא כדאי לסמוך על רציונליות כלכלית יתר על המידה, ומראה שיש ממשלות שלא מהססות לפעול נגד האינטרסים הברורים של הציבור. לצערי, זה נכון גם במצרים וגם בישראל".
