חצי שנה מלאה השבוע למבצע שומר החומות. זהו פרק זמן מספק על מנת להביט לאחור ולגבש סיכום ביניים של 12 ימי הלחימה: מה ישראל השיגה מול חמאס, מה החמיצה, ואיזה אתגרים ניצבים כיום בפני שני הצדדים.
מבחינה מבצעית די ברור שניתן היה להשיג יותר. פעולת המטרו "ברק כחול" נכשלה. אנו חושפים כאן שנהרגו בה רק עשרה אנשי חמאס. בסך הכול במבצע כולו נהרגו פחות מ-100 מחבלים של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. עוד קודם לכן המודיעין המקדים לא העריך נכון את כוונות חמאס, שפתח את הסבב בשיגור רקטות לעבר אזור ירושלים ושבמהלכו אירעו המהומות בערים המעורבות.
אבל אם מביטים על חצי השנה שחלפה מאז המבצע, הנתונים מראים כי שומר החומות סיפק את התקופה השקטה ביותר לאחר מבצע צבאי של צה"ל בעזה. בתקופת זמן זו חמש רקטות בלבד שוגרו לעבר ישראל. מדובר במספר הנמוך ביותר בהשוואה למבצעים אחרים. במהלך חצי השנה לאחר עופרת יצוקה (2009-2008) נורו כ-200 רקטות לעבר ישראל. לאחר עמוד ענן (2012) כ-70 רקטות ולאחר צוק איתן (2014) כ-20.
חשוב לציין שלאחר צוק איתן נשמר שקט יחסי ארוך, עד 2018, אז החלו צעדות השיבה. הירידה בהיקף הירי מאז שומר החומות מלווה במדיניות תגובה חדשה של צה"ל: תקיפות בעקבות שיגור רקטות ובלוני תבערה. יש לזכור, עם זאת, שהעורף הישראלי – כולל גוש דן – הותקף קשות בשומר החומות.
צה"ל תוקף את "המטרו" של חמאס בזמן המבצע
(צילום: דובר צה"ל)
באוגוסט התרחשה תקרית קשה וחמורה בגבול הרצועה שבה נהרג לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי ז"ל מירי מקרוב של פלסטיני. האירוע יכול היה להימנע עם היערכות טקטית נכונה על הגדר. הוא לא גרם להתלקחות בגזרה בשל הרצון להמשיך בתוכנית ההסדרה.
בזמן שבעזה היה שקט, ביהודה ושומרון היה סוער יחסית: אסירים ברחו מכלא גלבוע ונתפסו; חוליות מחבלים של חמאס והג'יהאד האיסלאמי נעצרו או חוסלו. בסך הכול יותר מ-30 מחבלים נהרגו, ללא תגובות צבאיות מעזה. בנוסף, הכסף הקטארי לא נכנס לרצועה במזוודות, מנגנון העברת המשכורות לפקידים לא הוסדר – ולמרות זאת לא נורו רקטות.
בצמרת צה"ל מונים שלוש סיבות לשקט: חמאס מורתע; הקלות הומניטריות ואופטימיות שהמצב ישתפר בעתיד; ורצון של ארגוני הטרור לבנות מחדש את הכוח לקראת העימות הבא. השאלה היא האם המצב הכלכלי בעזה ישתפר, משום שהבעיות ברצועה, כידוע, הן עמוקות.
3 צפייה בגלריה
העורף הישראלי הותקף קשות בשומר החומות. הרס מפגיעה ישירה של רקטה ברמת גן
(צילום: שאול גולן)
על פי צמרת צה"ל, יחיא סינוואר מעוניין בהסדרה. אבל בניגוד לפרסומים שונים אין התקדמות בעניין השבויים והנעדרים. ממשלת ישראל לא תהיה מוכנה לעסקה שתכלול שחרור רוצחים עם דם על הידיים. במקרה זה נדרש תיאום ציפיות מול הציבור.
לשני הצדדים יש אינטרס בשקט הנוכחי. כאמור, חמאס בונה את הכוח מחדש, מנסה לייצר רקטות שנגרעו מהמחסנים שלו, ובעיקר מבקש למצוא תוכניות התקפיות חדשות, משום שבשומר החומות כולן נכשלו: המנהרות, כלי הטיס הבלתי מאוישים, דרך הים וגם טיל הנ"ט. מבחינת צה"ל, האתגר כעת הוא חידוש בנק המטרות. בלי מטרות איכות, בנוסח תוכנית המטרו שבוזבזה, אין מה לצאת למבצע.
גזרת הרצועה, כתמיד, נותרה רגישה ונפיצה. חצי שנה לאחר המבצע ניתן לומר שהשקט נשמר, בינתיים. שני הצדדים מבינים שמלחמה היא עניין של זמן.
