בשבוע שעבר נערכה בוועדת החוץ והביטחון ישיבה קריטית, שבה גם אני השתתפתי, סביב השאלה אם ועדת החקירה לפרשת הצוללות וכלי השיט תנהל את דיוניה במחשכים או שהציבור יזכה לדעת מה נעשה בשמו. משרד הביטחון ומשרד המשפטים דרשו להטיל איפול על דיוני הוועדה ומסקנותיה - והופתעו לגלות את ההתנגדות שהציגו התנועה לאיכות השלטון, שורת אנשי ביטחון לשעבר ונציגי מכון "זולת - לשוויון וזכויות אדם". האווירה בדיון הפתיעה את הנציגים ממשרדי הביטחון והמשפטים, מה שגרם ליו”ר הוועדה, ח"כ רם בן ברק, לנעול אותה מבלי לקבל החלטה.
הנושא בנפשנו, ולכן אסקור בקצרה את האירועים. לאחר לחץ ציבורי שנמשך שנים החליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה לנושא הצוללות וכלי השיט, אך קבעה שיש להטיל איפול על הדיונים והמסקנות בתואנה של פגיעה בביטחון. בכך פעלה הממשלה נגד כוונת המחוקק, שבסעיף 18 בחוק ועדות החקירה קבע כי שקיפות היא ברירת המחדל. היכולת להסתיר מידע אכן מופיעה בחוק (סעיף 23), אבל מדובר בחריג ולא בכלל, ואת החריג צריכה לאשר ועדת החוץ והביטחון, תוך התייעצות עם מי שהוגדרו כמופקדים על שמירת סודות המדינה.
מה שניצב בפנינו הוא המתח הקיים במשטר דמוקרטי בין השקיפות, שהיא זכותו של הציבור לדעת, לבין צורכי הביטחון, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במתח שבין המחוקק כנציג הציבור - קרי הריבון - ובין הממשלה. בתי המחוקקים קרובים יותר לציבור מאשר הממשלה. זו, כזרוע המבצעת, תשאף לצבור כוח ותעדיף להטיל חסיון על פעולותיה תוך שימוש בטיעון הביטחוני להצדקתו.
אור השמש, כתב השופט ברנדייס, הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. אם אכן היו כשלים ואולי אף שחיתות בפרשת הרכש הזו, רק אור השמש יציל אותנו
ודווקא בשל כך, בכל פעם שמתח כזה מתעורר, צריך להזכיר את מושכלות היסוד של השיטה הדמוקרטית: הציבור מסוגל לבצע בחירה מושכלת, וכדי לקבל בחירה מושכלת, יש להעמיד לרשותו כמה שיותר מידע ולמנוע ממנו רק את המידע שמהווה סכנה ברורה ומיידית לביטחון המדינה. כאשר הממשלה מסתירה מידע מהציבור, היא משבשת את היכולת שלו לבצע בחירה נבונה, ובכך משמרת את מעמדה על חשבונו.
תפקידו של הפרלמנט הוא כפול: לצד החקיקה, הוא שומר הסף הראשון ותפקידו הוא לפקח על פעולות הממשלה ולבקר אותן. כל ממשלה תשאף ליותר כוח וליותר הסתרה, אך עלינו לזכור שהכוח משחית, והסתרה מעצימה את הכוח שבידי הממשלה לעבר האבסולוטי. התפיסה שלפיה "מי שצריך לדעת יודע" מנוגדת למהות הדמוקרטיה ולעיקרון הפרדת הרשויות העומד בבסיסה.
מה שעמד לעיני המחוקק כאשר קבע את השקיפות כברירת המחדל לדיוני ועדת חקירה ממלכתית הוא אמון הציבור בשלטון, אמון שנשחק והולך, בעיקר היום. ועדת החקירה שהוקמה אמורה לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות בנושא רכש ביטחוני ולקבוע אם השיקולים שבבסיס רכישת הצוללות וכלי השיט היו ראויים - או שהוטו בשל סיבות שאינן ענייניות.
עמי אילוןצילום: איליה מלניקובאת הנושאים האלה ניתן לבחון ללא הטלת איפול כולל, אלא רק באותם נושאים נקודתיים שאכן מסכנים את ביטחון המדינה. חזקה על חברי הוועדה שיחליטו על איפול באותן סוגיות נקודתיות תוך התייעצות עם הגורמים המקצועיים המופקדים על פי חוק להגן על סודות המדינה.
יש לקוות שהציבור ימשיך ויעקוב אחרי הפרשה, ויפעיל לחץ על חברי ועדת החוץ והביטחון, כדי שזו בתורה תעשה את תפקידה ותחייב את ועדת החקירה להתנהל בשקיפות מקסימלית. אור השמש, כתב השופט ברנדייס, הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. אם אכן היו כשלים ואולי אף שחיתות בפרשת הרכש הזו, רק אור השמש יציל אותנו.
- עמי אילון הוא מפקד חיל הים לשעבר, כיהן כראש שב"כ וכשר מטעם מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
