אל מעגל הדמים בחברה הערבית הצטרפו בחצי הראשון של 2024 כ-100 משפחות חדשות, והן יצטרכו לשאת לבדן את האובדן, הטראומה, תחושת הנקם - והתסכול מהיעדר פענוח התיקים. משפחות אלו מצטרפות אל מאות המשפחות ערביות מהשנים האחרונות שלא חוות מנוחה מפני שהופקרו על ידי המדינה ורוצחי יקיריהם לא נתפסו.
תפקוד המשטרה בחברה הערבית מטריד. כך, למשל, בזמן קטטה בעיר רהט בדרום, שבמהלכה נדקר אדם למוות, חילקו השוטרים דוחות תנועה על מהירות ונסיעה ללא חגורה ברחבי, כאילו לא היה דיווח על קטטה אלימה בשכונה אחרת. כאשר הסתיימה הקטטה ונודע על התוצאה הקשה, הגיעה המשטרה לאסוף עדויות. ביישובים אחרים תועדו תחנות המשטרה ריקות במהלך השבת, ואזרחים שבאו להגיש תלונה נתבקשו לחזור ביום ראשון לדווח. אם אלוהים נח בשבת, מה לנו להלין על מנוחת המשטרה?
לא היינו צריכים את השר בן גביר כדי להבין שהמשטרה בחברה הערבית היא לא יותר מאשר תפאורה בכחול, זיוף של ביטחון אישי עבור האזרחים. אנחנו מעניינים אותם כקליפת השום
לא היינו צריכים את השר בן גביר כדי להבין שהמשטרה בחברה הערבית היא לא יותר מאשר תפאורה בכחול, זיוף של ביטחון אישי עבור האזרחים. אנחנו מעניינים אותם כקליפת השום. יתרה מכך, החברה הערבית מהווה איום מבחינת המשטרה על קיום המדינה, וההתייחסות אלינו בתקופת המלחמה היא בהתאם: רדיפה פוליטית, סתימת פיות וקלף מיקוח בעסקאות חילופי שבויים בעתיד.
אבל השר לביטחון לאומי הוא מקרה מיוחד שמחייב התייחסות נפרדת, והשימוש שהוא עושה במהלכי חקיקה כדי להכפיף את הדרג המקצועי אליו ישירות הם נורת אזהרה לכל מי שחפץ בתיקון המשטרה. בכתבה של טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות" נסקרה דאגת מערכת המשפט מתיקוני החקיקה שמבקש לבצע השר בפקודת המשטרה, ובפרט הכפפת הסמכויות אל הדרג המיניסטריאלי והגברת מעורבותו בחקירות. קוראים מהחברה הערבית, הציניים שבינינו, יאמרו שממילא - כשזה מגיע לנחקרים ערבים או לקבלת החלטות השיקולים הם זרים. והרי רואים את זה מהיום הראשון של בן גביר בתפקיד.
אבל הפעם זה מגיע אליכם, ולכן זה חשוב. החשיבות נובעת הפעם מכך שבתוך החברה היהודית תהיה אפליה בזהות ובהיקף החקירות - למשל, מוחים נגד הממשלה ייחקרו, ואילו מתנחלים ואנשי ימין לא - והשר יקבל יכולת לעקוף את המפכ"ל ולהורות ישירות למפקדים בשטח, שיחויבו לציית לו.
עוד לפני כהונת בן גביר, כל מפגין מהחברה הערבית ידע להגיד שהשימוש המופרז בכח של המשטרה יגיע בסוף גם אליכם. הכתובת הייתה מרוחה על הקיר באדום בוהק. כל אם שכולה מהחברה הערבית, כל אחות, כל בת, תוכל לספר על הכאב של חוסר העניין של המשטרה במציאת הרוצחים. עם התגברות הפשיעה בחברה היהודית, זה יכול להגיע לכל אחד ואחת.
הנחקרים מהחברה הערבית, שעוד טרם הגשת כתב אישום נגדם שוחררו בעסקת חילופי שבויים, כאילו היה מדובר ברוצחים עם דם על הידיים, ולא באזרחי המדינה, יספקו לכם הצצה לחייהם בצל איום הגירוש ופסילת זכויותיהם - כשזה יגיע גם אליכם.
מה שדרוש הוא תיקון מהותי של המשטרה, ובשום פנים ואופן לא חזרה למצב לפני כהונת בן גביר. מי שהעלים עין כל השנים על היחס שמקבלת החברה הערבית מהמשטרה, שיפקח את עיניו, ויצטרף לתביעתה לתיקון המשטרה.
אמיר בשאראת הוא מנכ"ל הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות
