לא בטוח שמי שבחרו לסערה הנוכחית את שמה, "אלפיס", ידעו מה הם בוחרים. למעשה זה נראה כמו טעות. מה אלפיס? מאוד לא אקטואלי, אלפיס. לא; השם המושלם לסערה של כרגע נמצא ממש כאן, מתחת לאף, שלא לומר מולו: שאשא. זו סערת שאשא.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
כי אתמול, יפעת שאשא-ביטון גמרה עם הקורונה. לא עם המגפה, עדיין לא, אבל עם כל כאב הראש ובלבול המוח שהמגפה הפכה להיות. כי אתמול - אחרי עימותים שנמשכו עד לרגע האחרון והוכרעו ביום רביעי בערב בהחלטה של רה”מ בנט בניגוד לעמדת בכירי משרד הבריאות - שרת החינוך השלימה את הקפת הניצחון שלה: כל מוסדות החינוך בארץ נפרדו, שלא כידידים, ממדיניות הבידודים, ועברו למדיניות של, בואו נאמר, מרגיש לא טוב? יצאת חיובי בבדיקה? שב בבית. לא? לך לבית ספר. או אם לדייק: שתי בדיקות בשבוע לכל תלמיד, בימי ראשון ורביעי, וכל מי שלא מבצע את הבדיקות או לא מחוסן יישב בבידוד במקרה שנחשף למאומת.
זו כמובן הקלה עצומה לרוב ההורים, שעברו תקופה בלתי אפשרית שבה נאלצו לנוע מבידוד לבידוד ולנחש, אם לאמץ את הגדרתה של שאשא-ביטון, "אם הם ביישוב אדום או לא, אם זה טיול עם לינה או בלי, אם פנימייה סגורה או פתוחה, עד שאמרתי, חברים, די. בואו נעשה כלל אחיד. האמנתי שמערכת החינוך חייבת להיות פתוחה".
זה הימור עצום – הגדול ביותר שלקחה עד היום – וראש האופוזיציה נתניהו מיהר כבר בשלישי השבוע לשגר את תרחיש יום הדין שלו: "הממשלה החליטה שנעבור להדבקה המונית של כל ילדי ישראל. בלי בידודים, בלי אכיפה, בלי בדיקות מסודרות – כולם יידבקו. ואחרי שהילדים יידבקו, וחלקם לצערנו יזדקקו לאשפוז ויסבלו מתופעות לוואי למשך שנים, הילדים ידביקו את צוותי ההוראה", וכו' וכד', עד לארמגדון. המצב הסתבך כבר למחרת, כשגם איגוד רופאי הילדים שינה עמדה ועבר לתמוך בדחיית הצעד. גם פרויקטור הקורונה ובכירים נוספים במשרד הבריאות התנגדו ודרשו לכל הפחות לדחות את יישום המתווה.
בליל רביעי, העניינים הגיעו לנקודת רתיחה, כשיפה בן-דוד, מזכ”לית הסתדרות המורים, הורתה למורים שלא להופיע למחרת לעבודה, ומשרד החינוך פנה להוצאת צווי מניעה. “זה קמפיין מאוד עקבי ומאוד תמוה נגד המהלך שלנו, שהיה ידוע כבר מיום חמישי שעבר”, שאשא-ביטון המותשת אומרת לי בליל רביעי, “וגם הסתדרות המורים הפתיעה אותי כי זה שונה לחלוטין מהשיח שהיה כל השבוע, והם ביקשו והבטחתי להם בדיקות גם למורים לגננות ולמטפלות. בשום שלב הם לא איימו בדבר כזה, ורק הערב גילינו מה באמת עמד מאחורי זה”.
שאשא־ביטון מכוונת לפרסום ב-ynet שלפיו בן-דוד שוחחה מאחורי גבה עם המתנגדת הדומיננטית למהלך, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד”ר שרון אלרעי פרייס. “יש פה קודם כל סיטואציה לא מקובלת שפקידה ועובדת ציבור במשרד אחד מתקשרת עם יו”ר ועד עובדים של ארגון אחר”, היא אומרת. “זה מסביר הרבה מאוד מההתנהלות שהייתה בימים האחרונים. ההתנהגות שלה חצתה כל קו אדום בתקופה האחרונה, וזה תפקידו של השר הממונה שלה לטפל בזה”.
ובסוף ההורים שוב מצאו את עצמם בשעת לילה מאוחרת בלי לדעת אם יש לילדים מסגרות בבוקר, ובמצב הכאוטי הרגיל כשזה מגיע להתנהלות מערכת החינוך בתקופה האחרונה.
“לצערי ההורים נקלעו לסיטואציה הזאת. אנחנו אמרנו כבר מחמישי שעבר שיהיה מתווה כזה, וגורמי המקצוע במשרד הבריאות היו אמורים להכין צו ולהוציא את ההנחיות בכתב, אבל הם התמהמהו עם זה, והיום אנחנו מבינים למה: הם היו עסוקים בלטרפד את הדבר הזה”.
אין לך איזה חשש? לא עדיף היה לדחות בשבוע רק כדי לראות אם הגל הגיע לשיאו ואולי להבין יותר על אשפוזי ילדים בגלל תסמונת פימס – שנובעת מקורונה – דווקא מתוך אחריות לילדים?
“היה רק גורם אחד שהתנגד לזה, וזה שרון אלרעי. אנחנו, מתוך אחריות לילדים וניהול סיכונים, נחושים במהלך הזה. גם מתוך שיחות עם רופאים, מנהלי מחלקות ילדים ומנהלי בתי חולים, ברור שחייבים להחזיר את הילדים למסגרת – ומרגע שהמתווה ייכנס, כל ילדי מערכת החינוך ייבדקו בפעמיים בשבוע, ואפילו אם מדובר רק בחמישים אחוז מהילדים, זה שתי מיליון בדיקות בשבוע, כלומר שזו תהיה אחת המערכות הכי מוגנות במדינה”.
אם יש בה חשש ממשי לנוכח המהלך, שאשא-ביטון לא מסגירה אותו. למעשה נדמה שהיא כמעט רגילה לאזור האי-נוחות הזה. הנה היא שוב במצב הקבוע שלה; המצב שבו כולם-כולל-כולם לא מסוגלים שלא לעסוק בה ולחשוב שבדרך כלשהי היא מסכנת אותם. אוהבים, שונאים, אין מצב לאדישות. היא אישה גבוהה, בולטת בכל שטח ודעתנית מכדי להשיג אדישות, והיא מהבהבת על הרדאר של מדינה שלמה מאז עמדה בראש ועדת הקורונה תחת נתניהו ודחתה, בלי למצמץ, חלק ניכר מהחלטות הממשלה. היא איפשרה פתיחת חדרי כושר ומסעדות תוך שנתניהו מעלה עשן ומיקי זוהר מדיח אותה בזעם, ומאז לא מפסיקה לעורר אמוציות ולהגיד, מדי פעם, את מה שפחות מומלץ להגיד. נניח, איזה ציון הייתה נותנת לעצמה על התמודדות מערכת החינוך שלה עם הקורונה, עד עכשיו? "אנחנו בהערכה מעצבת, לא בשיטת הציונים", היא אומרת.
קודמך בתפקיד, גלנט, העניק לעצמו את הציון 90.
"כל אחד והמודעות העצמית שלו".
אם כבר מודעות ו-90, להגיד ש-90 אחוז מהילדים מגיעים לכיתות היה טעות?
"לא. זה היה נכון אז. כשהתראיינתי ואמרתי, ‘90 אחוז מגיעים’, 90 אחוז הגיעו, ואפילו יותר. ואז התחילו להיסגר כיתות".
עכשיו היא מגיעה לרגע האמת; מצד אחד, החלטה ממשלתית שמיישרת איתה קו לבטל את הבידודים במערכת החינוך, ומצד שני – איומים מכל עבר ופחד מהתפרצות קשה עוד יותר של האומיקרון דרך הילדים, בפרט כשעוד לא התבררו כל העובדות לגבי אשפוזי ילדים עם תסמונת "פימס", שמסתמנת כתולדה אפשרית של הקורונה.
שאשא־ביטון, מצידה, לא מקפלת זנב, וגם אומרת שידעה שיהיה מי שירצה לטרפד את ההחלטה. אחרי הכל, העימותים שלה עם בכירי משרד הבריאות לא התחילו השבוע גם אם בהחלט הגיעו לעוד שיא. "מבחינתי, מיום חמישי כל הילדים מגיעים לביה"ס. זה יכול היה לקרות גם קודם”, היא משוכנעת, “שאלו אותי מה עם הפימס, אמרתי: מה ייתן לנו עוד שבוע? אנחנו כבר שבועות בתוך האירוע הזה, היקף המקרים הוא לא כזה שמצדיק להשבית שני מיליון תלמידים, אי־אפשר למשוך את האנשים יותר ואני מקווה שכולם כבר הגיעו למסקנה שאפשר לשחרר את כולם – גם המבוגרים – מהדבר הזה, ובאמת ללכת לשיטה של מי שחולה בבית. אנשים צריכים את החיים שלהם בחזרה, והתפקיד שלי הוא להשאיר את המערכת פתוחה לכל מי שיכול ורוצה להגיע".
"בא לי שפעם אחת יידעו את העניין בצורה מזוקקת: הייתה פה צריבת תודעה לגביי. ביבי צרב תודעה, וגם חלק מהגורמים במשרד הבריאות, והציגו אותי כמכחישת קורונה וכמתנגדת חיסונים, וזה פייק מוחלט. עמדתי בכניסה לבית קפה עם בעלי, ובאו וביקשו תו ירוק, וכולנו עומדים איתו מוכנים, ואז מישהו בתור אומר לי: מה, באמת יש לך תו ירוק? אמרתי לו: ברור. ואני קולטת את השיח סביבי"
את בעד לאפשר הדבקת עדר?
"האומיקרון קל, אומרים את זה גם אנשי משרד הבריאות. יש לנו היום תחלואה קשה יותר של מחלות אחרות. ובסוף אתה מנהל סיכונים, אין תשובה שהיא מאה אחוז".
אתם מבינים איך מדיניותה הליברלית-יחסית של שאשא-ביטון בכל הקשור להתנהלות לצד הקורונה, הפכה אותה – עם קצת עבודה מטעם מתנגדיה – לאויבת הציבור ולמי שהיא לא; כי היא לא מתנגדת חיסונים, לא מכחישת מגפה, לא רוצה את הילדים שלכם בבית – רוצה אותם אצלה, בבית ספר. אבל לפעמים נדמה שתפקידה הוא לשמש, בכל זמן, ככליא הברק של כל השאר. ההיא שמתעצבנים עליה. ההיא שמאשימים. משרד הבריאות מיתג אותה בעבר כמי שלא מיישרת קו עם מבצעי החיסונים, שרון אלרעי פרייס – אותה בשלב מסוים, כפי שחשף נדב איל ב"ידיעות אחרונות", שאשא־ביטון דרשה לפטר, וסורבה - טענה שהיא "לא מודעת למה שקורה בבתי הספר", יואב קיש טען שהיא מכחישת קורונה וקרא לראש הממשלה בנט לפטר אותה, ומיקי זוהר טען ש"היא עושה דברים שמזכירים מכחישי קורונה". נתניהו, כזכור, קצר פירות מיידיים עם "שאשא-שאשא-פקה-פקה" – התבטאות שהיא מודה שהכניסה אותה להלם קל. "לא היה עלבון, אבל הייתי בשוק שהוא הגיע למקום כזה. ברגע הראשון צחקתי, אחר כך לא. כשהבנתי שזה קמפיין זה פחות הצחיק אותי, ואנחנו עדיין בקמפיין של הליכוד נגדי. היום, כל חבר כנסת שלהם שעולה במליאה, לא משנה על מה מדברים, 'שאשא-ביטון, שרת חינוך, מכחישת קורונה, מתנגדת חיסונים'. כל פעם, כל ראיון".
עד היום נמנעה כמעט לחלוטין מכניסה למלחמות תקשורתיות מול הקו הזה, אבל עכשיו – שעמדתה לגבי הבידודים לתלמידים בבתי הספר התקבלה, לפחות נכון ללפני הקרב של הרגע האחרון נגד ההחלטה – היא מתקשה להישאר מאופקת. העלבון חצה את מפלס השתיקה, וערב התמודדותה מול ההחלטה השנויה ביותר במחלוקת שקיבלה בעמק הבכא שבין מערכת החינוך למגפה המשתוללת, היא מרשה לעצמה להשיב אש: "משרד הבריאות הוציא הודעה רשמית לפני חודשיים: 'השרה מכחישת הקורונה התעוררה רשמית'. תגיד לי אתה אם אתה מכיר, אי פעם בתולדות המדינה, הודעה רשמית של משרד שמתבטאת ככה! (מדובר בציטוט של גורם מקצועי במשרד – ר"ש). וזה יושב בול על הקמפיין שמוביל הליכוד נגדי. זו אותה שפה, אותה טרמינולוגיה".
מה המטרה שלהם?
"הם מנסים להדהד דברים כאלה כדי לייצר נרטיב שישחרר אותם מהחלק שלהם בסיפור הזה. אבל בא לי שפעם אחת יידעו את העניין בצורה מזוקקת: הייתה פה צריבת תודעה לגביי. ביבי צרב תודעה, וגם חלק מהגורמים במשרד הבריאות, והציגו אותי כמכחישת קורונה וכמתנגדת חיסונים, וזה פייק מוחלט".
למה לביבי להמשיך להיכנס דווקא בך?
"כי הוא יודע למה הוא באופוזיציה".
הוא רואה בך אחראית?
"במידה רבה כן. ועדת הקורונה הייתה תחילתה של הדרך, ובסופו של דבר נתניהו יושב היום באופוזיציה בגללי ובגלל תקווה חדשה. נקודה".
גם יואב קיש טען שאת נזק.
"קיש, בוא. הוא היה סגן שר בריאות כשאני הייתי בוועדת הקורונה, וברור שהוא יתקוף אותי כי ביבי נותן להם הנחיה, ותקשיב, יש להם דף מסרים עליי. זה הסיפור. אולי הם מנסים להרחיק אותי, אולי לייצר דה־לגיטימציה, אולי זיהו שאני החוליה החלשה בממשלה ודרכי אפשר לפגוע בה".
ובסוף הצליחו להוציא אותך מתנגדת חיסונים.
"אתה רואה שיח כזה גם בקרב גורמים במשרד הבריאות וגם בליכוד, וזו דינמיקה שמתמשכת, ואתה מבין שאין שום קשר למציאות. שמע, עמדתי בכניסה לבית קפה עם בעלי באיזה יום שישי, ובאו וביקשו תו ירוק, וכולנו עומדים איתו מוכנים, ואז מישהו בתור אומר לי: ‘מה, באמת יש לך תו ירוק?’ אמרתי לו: ‘ברור’. ואני קולטת את השיח סביבי".
אולי זה קשור לזה שאמרת בזמנו שלחסן בבתי הספר זה "פשע".
”לא אמרתי. אתה מהדהד פייק. אמרתי שלהכניס לחץ חברתי לבתי הספר אחרי שנה וחצי שהילדים התפרקו לנו בבית זה פשע. אז נכון שהמילה 'פשע' היא אולי בחירה לא מוצלחת, אבל אחרי שנה וחצי של ילדים בבית אנחנו צריכים להתמודד עם אלימות ואגרסיות והתפרצויות זעם. לקחו אמירה שלי עם בחירת מילה לא מוצלחת, הפכו אותה למשהו אחר לגמרי, וזה רץ כאש בשדה קוצים, ולא משנה כמה פעמים אמרתי שאני מחוסנת והמשפחה שלי מחוסנת – כבר לא עניין אף אחד".
אבל כשאת משתמשת במילה כזו, את מעניקה רוח גבית למתנגדי חיסונים.
שאשא־ביטון רושפת: "אני זו שאמרתי להורים: לכו תחסנו את הילדים עכשיו! צאו עכשיו כדי שהם יגיעו מוכנים לשנת הלימודים. הצעתי שבבתי הספר יעשו הפנינג ופעילויות וכל מה שאפשר כדי להביא את הילדים להתחסן שם בערב. ולא היה לי אכפת שייכנסו לחסן בבתי הספר – רק לא בשעות הלימודים".
למה לא בעצם?
"כי רציתי לאפשר לילדים, אחרי שנה וחצי קשה, להגיע לבי"ס ולקבל רק מעטפת חינוכית. ידעתי עם אילו מצוקות הם מגיעים ורציתי לקבל אותם נקי. זאת עמדתי המקצועית. אף אחד לא עמד וחסם את הכניסה או בלם בגופו את החיסונים".
מה מפריע לך שיחסנו גם נגד קורונה בשעות הלימודים? עושים את זה עם כל החיסונים האחרים.
"זו עמדה חינוכית נטו, שלא קשורה לחיסון עצמו. רציתי לתת לילדים רגע סביבה נקייה מהחוויה שהם חוו משך שנה וחצי ומההתעסקות בזה. והגיוני יותר שחודש וחצי לפני פתיחת שנת הלימודים, כשאנחנו נמצאים לפני גל תחלואה, ההורים יעשו הכל כדי לחסן את הילדים. זה אבסורד שבסוף אני הייתי יותר נחושה מהם, יצאתי בקמפיין עידוד חיסונים, לא רציתי שיחכו לספטמבר, אבל הם ביזבזו זמן יקר".
אז בסוף ההורים אשמים?
"חיסונים זה החלטה של הורים והסברה של משרד הבריאות. ואמרתי: תשקיעו בהסברה מול ההורים כי בסוף זו החלטה שלהם".
מבצע החיסונים בבתי הספר יצא לבסוף לדרך עם 50 ניידות בלבד מטעם משרד הבריאות, גווע במהירות והוספד ככישלון. שוב קל היה להפנות את האש לשאשא-ביטון ולהציגה כמתנגדת. "כשאמרו שאני מכחישת קורונה זה היה הכי קשה, כי יש לנו חבר קרוב מאוד של המשפחה, בנץ (יעקב בן ציון ז"ל), שנפטר בדיוק לפני שנה מקורונה בגיל 54, בלי מחלות רקע וכלום. חודשיים נלחמנו על החיים שלו, כל יום הייתי שם בטיפול נמרץ, אין מומחה או רופא שלא דיברנו איתו, חוץ מלתת לו את הריאות שלנו עשינו הכל. לא הצליח. ובסוף קוראים לי מכחישת קורונה! הבת שלי, זה משבש אותה. אבא שלי, ההורים שלי, כולם אומרים: 'תספרי להם!'"
היא מורידה מהמדף תמונה של משפחתה עם בן ציון. לרגע היא כמעט דומעת, אבל זה עובר לה מהר. "אני לא בוכה. למי זה עוזר", היא אומרת.
נשברת מתישהו לאורך התקופה?
"רק כשפתאום בעלי וההורים שלי קיבלו טלפונים מעיתונאים לשאול אם הם התחסנו. הרגשתי שבאמת הגזימו. שעברו את כל הגבולות".
נכון לרגע זה, שאשא-ביטון עדיין חוטפת אש מכל הכיוונים ומסומנת כאויבת על ידי שני הצדדים; יש מי שממשיכים להאמין שהיא מתנגדת חיסונים, ומנגד מפגינים מול ביתה בזכרון יעקב לא מעט מתנגדי חיסונים ממשיים. "כל יום", היא אומרת. "מסכנים השכנים והבת שלי – לקום בשבע בבוקר עם מגאפון, 'בוקר לא טוב יפעת שאשא-ביטון!' אתה צריך לשמוע את הבת שלי מחקה אותם. היא עוד מעט בת 16, ולפני שבועיים בשבע וחצי בבוקר אני מקבלת ממנה הודעה, 'אמא, רק שתדעי שאני מאוד־מאוד גאה בך, את עושה עבודה קשה ומדהימה'. לא הבנתי מאיפה זה בא, ובהמשך היום הבנתי שהייתה הפגנה מול הבית, ומתברר שהם צעקו שם 'הילדים שלך בטח מתביישים בך'. והיא רצתה לצאת אליהם ובעלי עצר אותה".
היו גם איומים ממשיים?
"בהחלט. הודעות כמו 'תשמרי על הילדים שלך כי אנחנו לא מדברים, אנחנו רוצחים'”.
המתיחות סביב שאשא-ביטון רק גברה אחרי שניצחה לפחות את הקרב הנוכחי במערכה. המדיניות המקילה שלה – שמתעקשת לאפשר לימודים סדירים ללא היסטריית הבידודים האינסופית – התקבלה בממשלה. שאשא-ביטון לא קפצה באוויר משמחה כשהתבשרה שהשיגה ניצחון – בכלל, יש בה משהו קצת עצור, "היא פולנייה בדברים האלה", אומרים בלשכתה, או כדבריה: "כשהוחלט להפסיק עם הבידודים בעלי התקשר אליי ואמר, 'כל הכבוד. רואה? הנחישות שלך תמיד משתלמת'. אני לא קפצתי. ידעתי שזה לא סוף פסוק".
ובכל זאת, לכאורה הקונצנזוס יישר איתך קו.
"זה קרה עם הרבה מאוד דברים שאמרתי. אם זה הסגרים שדיברתי עליהם – והנה, עכשיו אנחנו יודעים שסגר לא עוזר, ראינו את זה במדינות שעשו סגר באומיקרון. זה לא הכלי, ואמרתי את זה לאורך כל הדרך. וכמה תקפו אותי על פתיחת שנת הלימודים? כמה אמרו שהתחלואה תעלה בגללי ושיחד עם החגים אני אביא לאסון? ואמרתי: זה מה שאני מאמינה בו, אני חייבת לייצר ודאות ושגרה לילדים, הם צריכים לדעת שהמערכת פתוחה. ובסוף זה הצליח. אותו דבר לגבי הכיתה הירוקה: תקשיב, שחטו אותי, אמרו, 'חסרת אחריות', 'לא רופאה', תקפו אותי מכל כיוון; בספטמבר, כשהבינו שהבידודים זה אירוע, פתאום כולם התאהבו ברעיון של כיתה ירוקה. אני הקשבתי לרופאים ולמומחים, הייתי מאוד עקבית, ואנשים כנראה לא רגילים לעקביות".
"צריך לתת לגיטימציה לפחד. כמו שיש ילדים שמפחדים ממפלצות, ופסיכולוגים תמיד מסבירים להורים: אל תגידו שאין מפלצת, כי מבחינת הילד יש. אז בוא נדבר איתו על המפלצת הזאת, אם היא מפחידה, אם היא מתחת למיטה או לא. ואם מישהו אומר לי שהוא מפחד מחיסון, אני לא אגיד לו, 'אל תפחד, אין ממה'. לא; אתה מפחד? ממה אתה מפחד? בוא נראה"
את מרגישה שמישהו חייב לך התנצלות?
"אני לא מתחשבנת, אבל אין מישהו שרוצה יותר ממני שייפתחו הפרוטוקולים של דיוני ועדת הקורונה. אין. ויש לי סבלנות. כי כשזה יקרה, הרבה אנשים יעשו חשבון נפש על מה שייחסו לי מול מה שהיה. דברים יתבהרו. יבינו למה אמרתי דברים".
אם שרון אלרעי פרייס מתקשרת להתנצל?
"כן. לגמרי. כל מי שמושיט יד, אני מושיטה לו חזרה. ולמה אתה שואל דווקא עליה? מישהו יצר איזושהי הקבלה בינינו, ואין כזו. אבל כן, אם היא תתקשר יהיה בסדר. גם מיקי זוהר, אגב".
הוא לא התקשר?
"לא, אבל דיברנו אחר כך".
הוא ביקש סליחה?
"כן. אמרתי לו: 'פוליטיקה, הכל טוב'. התקדמנו".
ואם נתניהו יתקשר?
"אני אהיה סופר-נחמדה".
זו שאשא-ביטון נכון לאמצע השבוע: לגמרי באלמנט שלה. היא משוכנעת שברגע שמדיניות הבידודים בבתי הספר תבוטל אפשר יהיה "להציל את הילדים" – כמו ששיננה שוב ושוב בתגובות לתקשורת – ומבטיחה שגם במצב הקיים, שבו כ־20 אלף מורים וגננות נמצאים בעצמם בבידוד ושגרת לימודים ממשית לא באמת אפשרית ממילא, עדיין עדיף ילד בביה"ס על פני ילד בבית. "עצם זה שהילד קם בבוקר, מתלבש, יוצא, מגיע לבית ספר, נמצא עם החברים שלו ומבוגרים שרואים אותו, זה מספיק. איך אמר לי אחד המנהלים? גם כשאני רואה אותו פה בדשא אני יותר רגוע מאשר כשהוא בבית לבד".
ואם זה יביא להדבקה המונית של ילדים?
"אנחנו כבר בגל החמישי, יש חיסונים לכל מי שרוצה להגן על עצמו, יש תרופות, והילדים שלנו הולכים לאיבוד. הילדים שנפגעים מינית או מהפרעות אכילה, או חרדות או דיכאון – זה לכל החיים. וזה התעצם מאוד בתקופת הסגרים. ההיקפים יותר גדולים, העוצמות יותר גדולות. הסיפור בדרום (שעליו הוטל צו איסור פרסום – ר"ש) הוא מאוד מורכב ומאוד קיצוני, זה הרבה יותר מפגיעה מינית – זו התנהגות מינית לא מותאמת, הילדים לא יודעים בכלל שהם פוגעים ונפגעים. ואחרי שנה וחצי בלי מסגרת, כל ההרגלים שלהם התפרקו".
בסוף יש מצב שאת פותחת מערכת חינוך בשביל, אולי, 50 אחוז מהתלמידים.
"אני אפתח גם בשביל 40 אחוז".
אין דרך לכפות על ארגוני המורים להעביר למידה היברידית – בכיתה ובזום בו-זמנית?
"הורדנו הנחיה לעשות היברידי בכל מקום שיכולים, אבל לא בטוח שזה באמת הפתרון. זה לא שלמידה היברידית תציל הכל, או שקפסולות יצילו הכל".
למה באמת לא לחזור לקפסולות?
"הן הצליחו בעבר, אבל מה היה המחיר? שכיתות ה' עד ט' היו בבית משך שנה וחצי רצוף. זרקו לי חצי מהתלמידים הביתה כדי לחלק את כל האחרים. אני לא רוצה להפסיד אף ילד בתוך המערכת".
מה תעשי עם מורה שלא רוצה להתחסן? צריך למנוע ממנו להגיע לביה"ס?
"לא. שיעשה בדיקה ויבוא. אני לא מאמינה בכפייה בשום צורה. צריך לתת לגיטימציה לפחד. כמו שיש ילדים שמפחדים ממפלצות, ופסיכולוגים תמיד מסבירים להורים: אל תגידו שאין מפלצת, כי מבחינת הילד יש. אז בוא נדבר איתו על המפלצת הזאת, אם היא מפחידה, אם היא מתחת למיטה או לא. ואם מישהו אומר לי שהוא מפחד מחיסון, אני לא אגיד לו, 'אל תפחד, אין ממה'. לא; אתה מפחד? ממה אתה מפחד? בוא נראה".
היא לא זוכרת את עצמה כילדה עקשנית או מושכת אש במיוחד, אבל מגיל צעיר הבינה שהיא מוכרחה לרוץ קדימה הכי מהר שתוכל אם היא רוצה להגיע למקומות שאליהם מגיעים אחרים, קרובים יותר למרכז הארץ, בהליכה מדודה. ילידת קריית-שמונה – עד 2018 עדיין התגוררה בעיר עם משפחתה – בת לאחות מוסמכת שעלתה ממרוקו ולאב נהג אוטובוס שעלה מעיראק, שאשא-ביטון היא מלח הארץ במובן הכי לא הגמוני-שאינו-מודע-להגמוניותו של המילה.
היא מכירה בפריפריאליות שממנה באה, אבל מסרבת לקרוא לה בשם המפורש החביב על ד"ר אבישי בן חיים. "אני לא מתווכחת אף פעם עם רגשות של אנשים, אבל אני אף פעם לא הייתי במקום של 'כי אני אישה, כי אני מקריית־שמונה, כי אני מזרחית'. זה משהו שיכול מאוד לקבע. יצאתי מקריית-שמונה, נסעתי לחיפה לאוניברסיטה, בגיל 21 הייתי נשואה, בגיל 23 סיימתי תואר ראשון וילדתי את הבן הבכור, המשכתי לתואר שני, בגיל 25 הייתי אמא פעם שנייה. אם הייתי מקשיבה לכל המסרים על ישראל השנייה – לא בטוח שהייתי עושה את כל הדרך הזאת. פשוט לא נתתי לזה להיות בהוויה שלי".
העובדה שאת מהפריפריה עזרה לך איפשהו?
"אני חושבת שכן. אנשי הפריפריה יותר רעבים להצליח. הילדים של הפריפריה הם הגיבורים האמיתיים, כי תפיסתית קל מאוד למתג אותם. אני הייתי 'ילדת הקטיושות' – בטיולים שנתיים לתל־אביב היו אומרים לנו, 'אה, אתם מהקטיושות'. כיום כולם מבינים מה זה טיל שמתעופף".
וקריית-שמונה עדיין מקום קשה.
"מקום מקסים. אם הייתי צריכה לבחור לגדל את הילדים שלי שוב הייתי עושה את זה שם. זה אי של שפיות בעיניי".
השנתיים האחרונות הפכו אותה לפוליטיקאית שהיא עדיין לא לחלוטין רואה בעצמה. "אם יש משהו שאני לא, אני לא פוליטיקאית", היא אומרת, "אני במקצוע". יש בה מדי פעם משהו מיתמם קלות, לפעמים כמעט ילדותי במופגן – למשל, כשהיא עוברת ללחישה כדי להגיד משהו שאסור באיזו מחווה כובשת – אבל קשה לטעות בקילר-אינסטינקט שבה; שאשא-ביטון אולי התחילה כמורה ומחנכת לספרות, אפילו הספיקה מיני־קריירה כזמרת (כולל שלושה סינגלים והופעה בלתי נשכחת בפאב ‘הפטרייה’ בקיבוץ דן – חפשו ביוטיוב ואולי לא תצטערו), אבל אחרי הדוקטורט בחינוך המשיכה לשעוט. היא התמודדה בבחירות לראשות עיריית קריית-שמונה ב-2018, הפכה לסגנית ראש העיר, הצטרפה לכולנו של משה כחלון ונבחרה לכנסת, יזמה את חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, הפכה לשרת השיכון והבינוי, ובכנסת הקודמת, תחת נתניהו, מונתה לעמוד בראש ועדת הקורונה. בתפקידה זה הספיקה לגרום ליאיר נתניהו לטעון ש"היא לקחה את התפקיד הזה, ופשוט באופן הכי ציני, על הדם של אזרחי ישראל, אנשים מתו בגלל ההחלטות שלה". שאשא-ביטון תבעה לשון הרע, נתניהו ג'וניור התנצל, אבל דימויה כמי שהמגפה מזיזה לה פחות מכפי שמשרד הבריאות ממליץ החל להתקבע.
את מאמינה שתחת ממשלת נתניהו נוספת, הדברים היו עכשיו אחרים?
"כל התפיסה של הממשלה הנוכחית היא שאפשר וצריך ללמוד לחיות לצד הקורונה. הדינמיקה כיום אחרת, איפשרו לי להשאיר מערכת פתוחה, התחושה היא של הרבה יותר שיתוף".
חילי טרופר אמר בראיון שאם נתניהו ייצא מהחיים הפוליטיים, "זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות למדינת ישראל".
"מכבדת את דעתו".
מסכימה?
"קשה לי עם המשקל שנותנים לאם נתניהו פה או לא פה. העולם עדיין מתנהל לפיו, לא השתחררו ממנו ואני מסרבת להיות במקום הזה. אתם מתעסקים בו, אני לא. אני מסרבת לראות את מה שקורה כאן בזיקה אליו. הוא באופוזיציה".
מה הרגשת כשפעילי ליכוד תקפו את בני בגין?
"זה היה קשה מאוד".
8 צפייה בגלריה
תומכי נתניהו תוקפים מילולית את ח"כ בני בגין. ''זה היה קשה מאוד''
(מתוך הטוויטר של גדעון סער )
אלה אולי המצביעים שלך בגלגול הפוליטי הקודם שלך.
"זה לא הופך את זה לבסדר. הליכוד הפך להיות מפלגה של בן אדם אחד, מפלגת ביבי. מה יקרה לליכוד ביום שאחריו מעניין אותי מבחינה סוציולוגית, אישית פחות".
כרגע גם אתם לא עושים רושם יציב במיוחד. גדעון סער הביא אותך לתקווה חדשה כמספר 2 שלו על תקן נכס אלקטורלי. כרגע, בסקרים, זה נראה יותר כמו נטל.
"בשבוע האחרון דווקא ראינו מגמת עלייה, וראינו גם ארבעה וחמישה מנדטים. אני לא נטל".
גם המינוי לשרת החינוך – כל מה שאי פעם רצתה באמת והכשירה את עצמה לקראתו – לא השיג לשאשא-ביטון ניקוד משמעותי נוסף, לפחות בינתיים. לפני כחודש וחצי התפוצצו יחסיה עם מנכ"ל המשרד שאותו מינתה, יגאל סלוביק, והיא פיטרה אותו על רקע מה שהגדירה כמשבר אמון ואי־עמידה ביעדים, בשעה שהוא, כלומר "סביבתו", הגדירו את הנעשה במשרד כ"בושה וחרפה, טרללת". מה קרה שם באמת? "הוא פוטר מסיבות מקצועיות וענייניות ומבעיות אמון, וברגע שאין לך אמון, אין מה לעשות", היא מסתפקת.
הוא טען שאת "צורחת על עובדים במשרד, הם מפחדים, סופגים את זה, אין ברירה".
"אני מרשה לך לשאול פה את מי שאתה רוצה, ויש לי צוות מאוד ותיק כאן".
אז הוא משקר?
"הוא לא אומר אמת. ובשבוע שזה קרה מדינה שלמה נשטפה באיזה מסע נקמה נגדי. אף אחד לא בדק את הדברים, לא נכנס למשרד לשאול מה באמת קורה. הצוות שלי היה בשוק, הם עמדו פה בכניסה כשדיווחו בחדשות על העזיבה שלו, אפילו לא ידעו שפיטרתי אותו שבוע קודם ונתתי לו אפשרות להגיש לי מכתב התפטרות בעצמו כי לא רציתי לפגוע בו. בחיים לא הרמתי קול מולו, אף אחד לא שמע אותנו מתווכחים, גם כשאמרתי לו דברים מאוד קשים זה היה בצורה מאוד מכבדת".
טענת שהוא חשב שהמערכת היא צבא, אבל בסוף זו את שמינית ביטחוניסט לתפקיד. ידעת שהוא תא"ל במיל' וראש אגף במל"ל לשעבר.
"מיניתי איש מטה, כי כל הצוות שלי פה זה אנשי חינוך, והתאים לי שיהיה מישהו שמבין רגע את העניין של מטה. הכרתי אותו בתקופת הקורונה, ואת זה הוא ניהל טוב – גם פה במשרד, אגב, כולל החיסונים. אבל בסוף, מערכת החינוך זה לא צבא, ומקצועית לא הייתי שבעת רצון".
כרגע אמרת שהוא תיפקד טוב.
"בקורונה, בקורונה. הוא התנהל מול פיקוד העורף, כאלה, זה כנראה המקום הטבעי שלו. אבל משרד החינוך זה לא רק קורונה. נראה שבדרך הוא התבלבל, חשב שזה צבא ולא מערכת חינוך".
זו הייתה טעות למנות אותו?
"לא. מיניתי אותו כי חשבתי שהוא מתאים. ברגע שלא מתאים, נגמר. לא סיפור כזה גדול. ואתה קולט שכל כך הרבה מנכ"לים התפטרו, פוטרו, יצאו, חלקם בטריקת דלת – אצלנו אפילו לא הייתה טריקת דלת – ולא היה מחול שדים כמו אצלי. הסיפור הגדול הוא שהייתי מאוד עקבית, ולקחו את הנחישות שלי ואמרו: היא עקשנית. אבל אני מאמינה בדברים שאני מובילה".
רק שבסוף יוצא שאת מתעמתת עם כולם: עם משרד הבריאות, שרון אלרעי פרייס, ניצן הורוביץ, מנכ"ל המשרד שלך, בנט, נתניהו וכל השאר. מבחוץ לפעמים נראה כאילו רוב ההתנהלות שלך היא מריבה אחת גדולה.
"אני לא נגד אף אחד, אני בעד. בעד לחיות לצד הקורונה, בעד לקבל החלטות הגיוניות, בעד הסברה, בעד לפתוח את שנת הלימודים, בעד הכיתה הירוקה, בעד ביטול בידודים לילדים בריאים".
וכך קרה שאפילו שבוע הניצחון המתוכנן של שאשא־ביטון לקראת סיום מדיניות הבידודים בבתי הספר הפך לשבוע נוסף של עימותים מתוקשרים. לא בדיוק מה שעליו היא חולמת כשהיא מדברת על חזונה הגדול לעתיד החינוך – וכאן היא רואה לנגד עיניה מהפכה שלמה שתקרה עוד בתקופתה: "התפקיד שלנו הוא לשנות את הפדגוגיה באופן אמיתי. כי במסכים שהילדים צמודים אליהם כל שנייה קורה משהו, כל החושים שלהם מופעלים, ואז הם באים לכיתה ויושבים סטטיים שורות־שורות משך 45 דקות. אין סיכוי! וזה לא קשור לכמה ילדים הם בכיתה. לכן המרחב הלימודי צריך להשתנות, ובכיתות החדשות יש מקום ל'מליאה', בפינה יש מקום שיכולים לשבת בו ארבעה ילדים, ועוד פינה לעוד שניים, ופה פוף, ושם תא סגור לילדים שקצת קשה להם עם הרעש. המרחב הכיתתי צריך לאפשר את השונות בין התלמידים ולאפשר להם הרבה מאוד למידה עצמית. שילמדו, יחקרו, יחפשו בעצמם".
מה לגבי המורים?
"הרצאה פרונטלית של 45 דקות זה לא. צריך עשר דקות, רבע שעה, שמורה יציג את הנושא ואז הילדים ילכו לעבודה עצמאית, כשהמורה עובר ומנחה. זה מה שצריך לקרות. גם הבגרות, שהיא כמו לפני 50 שנה, צריכה שינוי, ואנחנו נעבור לסוג אחר של בגרויות, שיבחנו מיומנויות, יכולת לשאול שאלות, לאסוף מידע, לארגן אותו בכתב, להביע אותו בעל פה. זה לא יהיה הפורמט המוכר של לשבת שעות ולענות על שאלות".
מה לגבי קיצור החופש הגדול או לפחות התאמתו לחופשים של ההורים בחגים?
"אפשר יהיה להתעסק בזה ברצינות כשייפתח הסכם השכר עם המורים, ואני בעד לדון בנושא החופשים וההתאמות. מקווה שזה יקרה בקרוב".
ביציאה מלשכותיה, בירושלים ובתל-אביב, העובדים מקיפים אותה לא רק בשאלות, אלא בסוג של דאגה וקרבה. שאשא-ביטון גבוהה מהם בראש, בולטת למרחוק בסביבה המשרדית האפרורית הזאת במעיל הגשם האדום שלה ובעקבים. לא בטוח שהיא מנסה להיות כוכבת – היומרה הזו מזמן מאחוריה, "בסוף הכי כיף לי להיות בכיתה. הרגעים שאני הכי נהנית מהם בתפקיד זה כשאני מגיעה לבי"ס ונכנסת לכיתה" – אבל פה ושם, משהו מזה עדיין מהבהב. ייתכן שהיא פשוט נהנית מתשומת הלב, גם הציבורית. בביתה שבזכרון יעקב היא עדיין שרה מדי פעם עם שני הבנים הגדולים (26 ו־23). "סופי שבוע זה הזמן שהבנים שלי ובעלי נכנסים לחדר מוזיקה ומנגנים. עברנו דירה בתוך זכרון כדי שיהיה לי את החדר הנוסף הזה, כולל גיטרות, פסנתר, תופים, כל המוניטורים. ובשבת, אם הם מנגנים, אני בדרך כלל נכנסת ושרה".
מה את שרה?
"הכל. עידן רייכל, קרן פלס, ישי לוי. הקול שלי כבר לא משהו. די הצטרדתי מהאינטנסיביות של הדיבור, ואחרי מעט שעות שינה, הקול פשוט נעלם".
מתי בפעם האחרונה ראית את סרטון היוטיוב שלך מופיעה בפאב "הפטרייה"?
"בוא; זה היה ערב סטודנטים, ובוא נגיד שהקדמתי את זמני בקריוקי. הייתי אז בת 30, לא נעים אבל זאת הייתה אחת הפעמים הראשונות שהלכתי למועדונים – גיליתי את זה מאוחר וכבר הייתי עם דוקטורט, מורה תשע שנים, כל העסק בכלל התחיל מתלמיד שכתב שירים ועשיתי איתו דיל שכל שנה שהוא מסיים, אני שרה שיר שהוא כתב. היום כל ילדת בת מצווה מקליטה סינגל, אז אני עשיתי את זה בגיל 30. ושתדע שהרסו לי את החגיגה, כי כשבאתי לפוליטיקה אמרו: אה, מזמרת לפוליטיקאית. ואז מה, אני אשיר ויגלו שאני לא באמת זמרת? שנתיים שתקתי, לא הסכמתי לשיר באירועים, כלום. לקחו לי את החדווה של השירה. עכשיו אני שרה בשבתות, ובערבי קריוקי יש מיקרופון לי ומיקרופון לכל השאר".
יפעת שאשא-ביטון שרה ב-2004
יש לך חרטה כלשהי מהשנה האחרונה?
"יש לי חרטה אחת אישית: שאין לי ילד רביעי. היו לי שני בנים – הריונות קשים ולידות קשות – ובעלי הצליח אחרי שבע שנים לשכנע אותי שעוד ילד אחד, ומה שיוצא הוא מרוצה. נולדה שיר, והדבר הראשון שלימדנו אותה הוא להגיד 'אני בת זקונים'. אין יותר אחים. והיא התחננה כל הזמן. רצתה אחים ורצתה כלב, וכבר לא ידעתי מה עדיף. וכשהיא הייתה בת עשר והאחים שלה הלכו לצבא, הבנתי. ואמרתי: איזה פספוס. אני מתה על ילדים, וכולם גדלים. הייתי צריכה להביא ילד ישר אחריה, הם היו גדלים עכשיו יחד והיו לי בבית עוד שני ילדים. זו ההחמצה של חיי, וכל מי שמדבר איתי אני אומרת: תקשיבו לי, שלא תתחרטו, תעשו עוד ילד".
את מודעת לבעיית צפיפות האוכלוסין בישראל?
"בחייך, איזה צפיפות אוכלוסין? ההורים שלנו גדלו חמישה ילדים בחדר. אל תכתוב שיש צפיפות אוכלוסין – שיביאו ילדים, אנחנו צריכים לגדול!"
עד 2050, על פי התחזיות, אנחנו נהיה המדינה הצפופה בעולם.
"בסדר. אז נבנה לגובה. יש מקום בלב? יש מקום. נסתדר".
תגובת משרד הבריאות:
"מצער לגלות כי שרת החינוך בוחרת להמשיך בהתקפותיה נגד משרד הבריאות ועובדיו המסורים, תוך תיאור אירועים שלא קרו מעולם.
"בניגוד לדבריה של השרה, וכפי שכבר הובהר בכל דרך אפשרית, ד"ר שרון אלרעי פרייס לא יצרה קשר עם מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד, ובוודאי שלא עודדה אותה להתנגד למתווה הבדיקות במערכת החינוך. הדברים הם בבחינת עלילה - עוד חוליה בשרשרת ההכפשות נגד ד"ר אלרעי פרייס ובכירים נוספים במערכת הבריאות.
"יובהר כי מומחי משרד הבריאות נדרשים להשמיע את עמדתם המקצועית באופן חופשי וחסר פניות, וכך יימשך.
"בניגוד לדבריה של השרה, מומחי משרד הבריאות לא 'היו עסוקים בלטרפד' את מתווה החינוך, אלא בדיוק ההיפך. בהנחיית שר הבריאות, מומחי המשרד פעלו בנחישות כדי לגבש מתווה שיאפשר את חזרת התלמידים ללמידה סדירה בכיתות, תוך שמירה על בריאותם. אנשי משרד הבריאות גיבשו את המתווה בשיח משותף עם גורמי המקצוע במשרד החינוך ועם דרג מקבלי ההחלטות, ובהם גם שרת החינוך עצמה. יתרה מכך, השיח בין שרת החינוך ואנשי המקצוע במשרד הבריאות התנהל באופן שוטף וישיר, והיה שונה בתכלית מהאופן שבו בחרה להתבטא בריאיון.
"בניגוד לדבריה של השרה, מעולם לא פורסמה הודעה של משרד הבריאות שכינתה אותה 'מכחישת קורונה'. שרת החינוך היא שתקפה אין ספור פעמים את משרד הבריאות ועובדיו, בעוד שאנשי המשרד עושים מאמצים כבירים לייצר עמה שיח ענייני ומפרה, שלא על מנת לייצר כותרות לתקשורת.
"אנשי המקצוע במשרדי הבריאות והחינוך עובדים יחד במקצועיות, במסירות ובשיתוף פעולה, וכך יימשך. אנו תקווה כי שרת החינוך תנהג גם היא בדרך דומה".
