בבית משפחת אוחנה בשכונת רמות בירושלים עוד מתקשים להאמין שדוד, בן 23, כבר איננו. הוריו נחתו בארץ לפנות בוקר, לאחר שטסו ללוות אותו בתקופת אשפוזו בבוגוטה שבקולומביה. דוד סבל מאלרגיה חריפה עקב חשיפה לגבינה, במסעדה שבה אכל בבוגוטה. מותו נקבע חמישה ימים לאחר שאושפז במצב קשה.
אחיו הקטן אורי סיפר היום ל-ynet: "דוד היה באמת אישיות מיוחדת. הוא אדם שבאמת תמיד היה שמח בכל מה שהוא עשה. כל מה שהוא עשה, הוא עשה באמת בגדול. גם הנה, אפילו כשהוא נפטר – נפטר בגדול. הוא השאיר חותם. הוא הלך מהעולם בגיל 23, אבל הוא השאיר חותם שאנשים בגיל מבוגר לא ישאירו.
"הוא היה משמעותי בשביל כל כך הרבה אנשים. האמת שכל אחד שמגיע, כל אחד מהחברים שבא, אומר לי 'הוא היה החבר הכי טוב שלי'. זה לא הגיוני שהוא החבר הכי טוב של מאה איש, אבל כן – ככה כל אחד הרגיש, והוא נתן לכל אחד את ההרגשה שהוא באמת היה החבר הכי טוב שלו".
חברים ומשפחה פקדו את בית הוריו משעות הבוקר המוקדמות, ולכולם קשה להתמודד עם הבשורה המרה. למרות האלרגיה שלו היה ערוך ומוכן, סיפר אחיו. "הוא לקח איתו ארבעה מזרקים, הוא אמר 'למקרה, שייגמר לי, שאצטרך'".
דוד היה אמור לחזור מחו"ל בעוד כשבועיים, ולשוב להדריך במכינת "שחר" תל קציר, שם היה מוכר כמדריך שאהב את חניכיו ואת עבודתו. "הוא היה איש חסד בצורה שאין לתאר. הוא ליווה אוטיסט צמוד במשך שנתיים בלי שאף אחד יידע. אני חושב שאפילו אבא ואימא לא ידעו, אבל אני הייתי איתו בחדר, הייתי שומע.
"הוא היה מתקשר אליו לפעמים 20 פעמים ביום. והוא כל פעם היה עונה לו ומסביר לו איך היה לו היום ומה היה, ונטו בהתנדבות, בלי שום קשר לעמותה, או שום דבר שמישהו יודע משהו כזה או אחר. פשוט היה איש חסד, ואהב את העולם. הוא חי את הרגע", מספר אחיו.
גופתו של דוד תובא למנוחות מקולומביה בשעות הצהריים, והוא צפוי להיקבר בירושלים.