קארים חאן, התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, הודיע היום (שני) כי ביקש להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. מה המשמעויות, איזה תהליך יתבצע כעת, מה הסיכויים לאישור הבקשה, האם יש תקדימים דומים בעבר ומה ההשלכות הנוספות על ישראל? ynet עושה סדר.
הצהרתו של קארים חאן, התובע הראשי של בית הדין הפלילי בהאג
(צילום: ICC )
1 צפייה בגלריה
התובע לא משווה בין הצדדים, אלא חוקר אותם ומציין כי בשני הצדדים בוצעו עבירות
(צילום: יונתן זינדל, Luis ACOSTA / AFP, אלעד מלכה)
מה המשמעות של בקשת התובע להוצאת צווי מעצר ומה התהליך שאמור להתבצע עכשיו?
ראשית, מדובר בנקודת שפל חסרת תקדים במעמדה הבינלאומי של ישראל, מדינה שמוסד מכובד כמו בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג מבקש להוציא צו מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון שלה. מנהיגי ישראל חשבו במשך השנים שהם חסינים, אך לא עוד.
כעת הבקשה עוברת להכרעת השופטים בהרכב הקדם-משפט שמטפל בתביעה שנוגעת לפלסטינים. הנוהל קובע שבית הדין יושב על הבקשות של משרד התובע ויכול לבקש למשל השלמת ראיות. השלב המדובר יכול לקחת כחודש, כפי שנעשה בתיקים אחרים.
גלנט בתחילת המלחמה: "הוריתי להטיל מצור על עזה"
(צילום: שחר יורמן)
אצל גלנט ייתכן כי הדבר יקרה מהר יותר, לאור העובדה שהראיות נגדו חזקות מאוד בעקבות התבטאויותיו בעבר, שמשמשות לכאורה לכוונה פלילית להרעבה. ב-9 באוקטובר, יומיים לאחר פרוץ המלחמה, אמר שר הביטחון כי יש להטיל מצור על רצועת עזה. "לא יהיה חשמל, לא יהיה מזון, לא יהיה דלק - הכל סגור", אמר אז גלנט. "אנחנו נלחמים בחיות אדם ואנחנו נוהגים בהתאם".
אז למה רק נגד גלנט ולא למשל נגד השר ישראל כ"ץ שאמר את אותם דברים?
התשובה פשוטה: בניגוד לשר החוץ ישראל כ"ץ, שהיה אז שר האנרגיה, גלנט משתתף בקבינט ניהול המלחמה – שמנהל את המלחמה. לכן, מבחינת התובע הראשי של בית הדין בהאג הוא אחראי, ואפשר להוכיח שרשרת פיקודית. כלומר, הוא אומר את הדברים והם קורים בשטח.
מה הסיכוי שהרכב הקדם-משפט יאשר את בקשת התובע ויוציא צווי מעצר?
ההערכה כרגע היא שלגבי גלנט קשה להאמין שלא יוציאו צווי מעצר בגלל התבטאויותיו המפלילות. בנוגע לנתניהו, הם צריכים לקשור אותו לגלנט ולכאורה יש פה ניגוד אינטרסים. כיוון ששניהם מואשמים באותה עבירה, ולכאורה יש סיכוי שאחד יפליל את השני, נראה שבית הדין לא יאפשר להם ייצוג משותף.
נתניהו מואשם בזה שעמד בראש הפירמידה, ולכן לראש הממשלה יש אחריות עליונה למעשים שנעשו על ידי גלנט – מי שכפוף לו בשרשרת הפיקוד. הם מייחסים לו השתתפות בתוכנית פלילית להרעבה של עם. מכוח זה, על פניו, יש ניגוד אינטרסים, ובית הדין כנראה לא יאפשר את ייצוג השניים על ידי עורך דין אחד.
מרגע שהוצאו צווי מעצר האם זה אומר שנתניהו וגלנט לא יוכלו לטוס לחו"ל מחשש שיעצרו?
חד משמעית כן, לפחות ב-123 המדינות החתומות על אמנת רומא (מלבד הפלסטינים). ארה"ב, למשל, אינה נמנית על אחת המדינות הללו - אך בריטניה, צרפת, קנדה כן, לצד מדינות רבות נוספות באירופה ובמערב וגם מחוצה לו. למעשה, מה שצפוי לקרות הוא שאף מדינה באירופה לא תהיה מוכנה להזמין את גלנט ונתניהו, מאחר שלא ירצו להכניס את עצמן לסוגיה של מה לעשות איתם כשיגיעו.
האם ניתן לבטל צווי מעצר?
יש אפשרות לבקש לבטל צו מעצר אם הדבר נעשה בצורה פרוצדורלית לא נכונה. אך כאן קרוב לוודאי שלאור המהות והדברים המיוחסים – קשה להאמין שיבטלו. על מנת לבטל צו מעצר חייב לשתף פעולה עם בית הדין - וסביר להניח שישראל לא תשתף פעולה עם בית הדין.
האם אפשר להפעיל לחץ פוליטי בינלאומי על בית הדין לא להוציא צווי מעצר או לבטל אותם?
התשובה היא לא, מאוחר מדי. המצב כעת הוא מעבר לשלב הלחצים הפוליטיים, וכעת אי-אפשר עוד להשפיע על התובע ולהפעיל עליו לחץ.
מי אמור לייצג משפטית את נתניהו וגלנט – האם מדינת ישראל?
בניגוד לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, במקרה הזה הנאשמים חייבים למנות עורך דין שעומד בקריטריונים ונמצא ברשימת עורכי הדין המאושרים על ידי בית הדין. בין היתר, עליו לעבוד 10 שנים לפחות כמומחה למשפט בינלאומי פלילי ולשלוט באנגלית או צרפתית. נתניהו וגלנט יכולים לכאורה להביא עורך דין מטעמם – אבל אז הם יצטרכו להיבחן על ידי מזכירות בית הדין כדי לראות אם עומדים בקריטריונים. יש מעט מאוד עורכי דין שעוסקים בזה בישראל.
כיצד ייתכן שהתובע שם באותה שורה את סינוואר נתניהו וגלנט?
התובע לא משווה בין הצדדים, אלא חוקר אותם ומציין כי בשני הצדדים בוצעו עבירות. יש פה שתי חקירות נפרדות ושני חוקרים ראשיים שמנהלים את החקירות ואין ביניהם ממשק.
האם יכולות להיות לזה השלכות משפטיות נוספות על ישראל?
יש חשש לאפקט של קריסת סכר. זה יכול לעורר תיאבון מצד ארגונים בינלאומיים ועמותות בינלאומיות להגיש תביעות נגד ישראל בבתי משפט בחו"ל. זה לא נעצר כאן. התובע אמר בעצמו שהוא בוחן הוצאת צווי מעצר נוספים בשתי חקירות: אחת בעבירות המיניות שביצע החמאס בישראל ב-7 באוקטובר, דהיינו עוד צווי מעצר נגד בכירים בחמאס. וגם בנושא ההפצצות הרחבות בעזה שגרמו לפגיעה גדולה באזרחים חפים מפשע. למעשה, נראה שבית דין הולך על הדרגים האחראים ביותר.
האם יש תקדים לכך שמנהיגים זרים קיבלו צווי מעצר, התייצבו והשתחררו בערבות?
בשנת 2014 התובע הראשי של בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג ביקש להוציא צווי מעצר נגד נשיא קניה אוהורו קנייתה – באשמה שתכנן והוציא לפועל טיהור אתני לאחר הבחירות לנשיאות ב-2007. קנייתה השתמש בסעיף בחוקה שמאפשר לו לפרוש זמנית, התייצב בפני בית הדין לשימוע והכחיש את האישומים נגדו. כלומר, הוא החליט לוותר על סמכויותיו באופן זמני כדי לא ליצור תקדים לפיו נשיא מכהן עומד לדין בבית המשפט בהאג.
גם קנייתה וגם סגן נשיא קניה דאז וויליאם רוטו, שמשמש כיום כנשיא קניה, התייצבו בפני בית הדין בעצת עורך דינם דאז קארים חאן, שהוא התובע הראשי היום. המשפט המשיך להתנהל בהיעדרם והם המשיכו לשמש נשיא וסגן נשיא.
למה התובע לא ביקש להוציא צווי מעצר נגד מי שמנהל את הלחימה, הרמטכ"ל או אלוף פיקוד דרום? האם זה מבטיח שהוא לא יוציא צווים נגדם בהמשך?
קשה לדעת, אך נראה כי מבחינת בית הדין הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי ואלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן הם המוציאים לפועל ולא מי שהפעילו שיקול דעת. השאלה מבחינת בית הדין היא מי הגה את הרעיון, כלומר מי אמר את הדברים.
מדוע התובע הגיש בקשה פומבית לצווי מעצר ולא פנייה חשאית שהייתה מתבררת רק לאחר הוצאת הצווים?
התובע הגיע למסקנה שאם יגיש בקשה בחשאי הוא יאבד שליטה על התהליך, ואז השופטים יוכלו להוציא צו קודם כל נגד נתניהו ולא נגד סינוואר, וזה ייצור משבר חריף בין ה-ICC לאמריקנים. העובדה שהוגשה בקשה לשני הצדדים עדיפה לו כי היא מוכיחה שהוא לא חד-צדדי. מה יעשה בית הדין? זאת כבר שאלה אחרת – והיא לא האחריות של חאן.
