פרידה מגיבור: סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 בגולני, שנפל אמש (יום ג') בקרב הקשה בשג'אעיה שגבה קורבנות נוספים, הובא היום למנוחות בהר הרצל.
אשירה גרינברג, אלמתנו של תומר, ספדה לו בהלוויה: תומר, עד עכשיו ועדיין אתה קצת של כולם, ואני רוצה לרגע שתהיה קצת תומר שלי. התקשיתי למצוא מילים, יש כל כך הרבה להגיד, כל-כך הרבה לספר, אז בחרתי להקריא לך את המכתב שכתבתי לך ליום ההולדת: 'מזל טוב אהוב שלי, יום הולדת 35 שמח, ארבל ביקשה שנחגוג לה יום הולדת לפני שנחגוג לך, בוא נסכים בינינו שלא נגלה לה, שחגגנו לך קודם. אתמול היא הכינה לך ציור וברכה בעזרת הבייביסטר והיא כל-כך שמחה. יש לי כל-כך הרבה מה לספר לך ולשתף אותך, כשהכל ייגמר יישאר לנו כל הזמן שבעולם. נחגוג יחד את החיים והבחירה המשותפת שלנו להיות יחד.
אתה דמות מעוררת השראה ומוטיבציה ומעניקת אמון, ראשית לפקודים שלך, אך גם לשאר החיילים בצה"ל. נולדת לפני 35 שנה להוביל אותנו ואת חייליך לניצחון, להשבת תחושת הביטחון ולהשבת החטופים הביתה, אתה אלוף ומעורר השראה ואני אשתך היקרה מתמלאת גאווה להיות זו שלוחמת לצידך, אז במקום מלון 'בראשית', קיבלת אווירה של חו"ל עם חול וחוף ים ומלא אחים ומשפחה חדשה לחגוג איתם. בתום המלחמה נחגוג אנחנו בענק בהרכב משפחתי מצומצם יותר יפה לך הזקן. למרות שבטח כבר תתגלח עד שתגיע הביתה.
תומר, גשר מזהב סלול על ליבך, מחבר את שנינו בכל אשר נלך, ברוחות הקור, בסופות ובגשמים אני צמודה אליך, לעולמי עולמים. אני תמיד איתך, אני תמיד בלב שלך, אני אוהבת אותך ומתעגעגת אליך כל כך כמו פרח שצמא למים. ארבל התחילה לרכב על אופניים עם גלגלי עזר, היא גבהה מאוד וגדלה מידה בנעל. את אוסף הנעליים אתה כבר לא תראה אבל היית אוהב את כולן.
בצוק איתן יצאת מעזה עם שיר אחד בלב ובפה: 'שלום לך ארץ נהדרת' בקולו של יהורם גאון, אותי מעניין איזה שיר בחרת כשתשוב הפעם הביתה, שימלא את רוחי ואת אוזניי במנגינה על ארץ אהובה שאליה נקדיש את חיינו והיא בתמורה תעניק לנו בית ותחושה של שלווה. תומר, אני חזקה ודואגת לעצמי וגם לארבל כמובן ואני מקבלת המון עזרה ותמיכה.
תמיד נתת לי להרגיש נאהבת, אנשים תוהים מה זה להיות אישה של איש צבא, אבל לא הייתי מחליפה אותך באף אחד, היית אבא למופת, אבא של ארבלי, והיית האיש שלי ואני הייתי האישה שלך. תומר, גדוד 13 לא יישבר לעולם, אני אוהבת אותך, תבוא לבקר אותי".
אייזק גרינברג, אביו של תומר: ההספד שלי לא יהיה על תומר בני, אלא על תומר הלוחם. בגיל 18 הוא התגייס לגולני והתאהב בחטיבה. הוא התגייס לגדוד 12, הלך לקורס קצינים, התמנה למ"מ, סגן מפקד הגדוד שלו היה אלירז פרץ ז"ל, שם הוא חווה את האובדן הראשון שלו. בכל שהותו בצבא, תומר לא שכח את אלירז.
הוא שירת לאחר מכן כמפקד עורב, כסמג"ד ולאחר קורס מפקדי גדודים קיבל את הפיקוד על גדוד 13. הוא הגיע ממשפחה שאין לה עבר צבאי מפואר, חיים את החיים הפשוטים ולא רוצים להראות גבורה, אבל תומר התעלה מעל עצמו. הוא עשה הכל למען מדינת ישראל. אנחנו אנשים פשוטים, אף פעם לא יצאנו להפגין בעד או נגד הרפורמה, מזה תומר יצא ומזה גם חטיבת גולני יוצאת, יש שם הורים פשוטים שחיים מן היד אל הפה ויש שם הורים שחיים טוב, וכולם מוכנים למות למען מדינת ישראל. זו הגדולה של חטיבת גולני, גולני זה של כל העם, וזה היה תומר, תומר היה של כל העם
לתומר היה חבר טוב דרוזי מגדוד 53, כשתומר היה קצין צעיר ,המג"ד שלו היה דרוזי. הדרוזים הם אחים שלנו במלחמה וגם בשלום. אני מנצל את הזכות בתור אב שכול להגיד זאת".
עדינה גרינברג, אמו של תומר: "תומר שלי, בן יקר שלי, אהוב שלי, ילד שלי. מה אומר ומה אגיד? פצע ענק ומדמם נפער בלב שלי. אתה חלק מהגוף שלי ותמיד תישאר איתי בלב ובנפש עד יומי האחרון. נולדת לפני 35 שנה ב-17/11/88 ואת יום הולדתך ה-35 חגגת לצערי בעזה. הבאת עלינו שמחה גדולה כשנולדת ועל כך אני מודה לך.
לזמן קצר של 35 שנה הענקת לנו אור ושמחה בלב, חבל שהאור הזה כבה אתמול. אני אשמור עליך תמיד. תמיד תהיה איתי, אתה הגיבור האישי שלי ושל כל מדינת ישראל. בזכותך החיילים יסיימו את המערכה הזו בניצחון מוחץ והכל בשבילך. אוהבת אותך לעד ומצדיעה לך, אמא".
זיו גרינברג, אחיו של תומר: "אחי היקר, בפעם האחרונה שנפגשנו שנינו היינו בבית, בשבת ב-7.10, שמענו מה קרה וטסנו דרומה ביחד, אני עצרתי באנדרטת חץ שחור, שם נלחמתי, ואתה נערכת להתקפה על נחל עוז. כשסיימתי, התקשרתי אליך שאלתי אותך מה אתה צריך, אמרת לי שאתה מארגן כוחות, ושאגיע כשאני מסיים, אז סיימתי והגעתי. חברנו בצומת סעד וזו התמונה האחרונה שיש לי בראש ממך, כי מאז לא התראינו, משם כל אחד המשיך להילחם והיום אנחנו פה.
במלחמה הפכת להיות גיבור ישראל, אבל האמת היא שהיית כזה עוד לפני. פשוט במלחמה, כל עם ישראל זכה להכיר את זה. תומר, אני לא מכיר עוד אנשים כמוך. בכל פעם שאני מספר עליך, חשוב לי לפתוח ובאמת להישבע שאת אותם הדברים שאני אומר, אני לא אומר כי אתה אחי, אני באמת מאמין בדברים האלו.
יש בינינו הבדל של שש שנים. אתה תמיד הלכת בראש ואני הלכתי אחריך. השם שלך תמיד הלך לפניך בכל מסגרת, אם זה כשהיית חייל ואז בקורס קצינים, ביחידה ובכל מקום. אנשים שחוו אותך, אמרו לי כמה אתה מטורף, כמה אתה מקצועי, כמה מעריכים אותך. התייחסת לתפקידים שביצעת בחרדת קודש אמיתית.
היית קר רוח, לוחם אמיתי, מפקד אמיתי. אני חושב שאתה הדמות היחידה בצבא שידעה לשלב בשלמות את המתח המוכר בין להיות אנושי לבין להיות מקצועי ללא פשרה. כשארבל נולדה, זכיתי להכיר בך צד אחר, את תומר האבא, כל הזמן הופתעתי לגלות איך אפשר להיות כזה קשוח בצבא ואבא מדהים כזה לארבל.
חשוב לי שתדע שאני גאה בך, תמיד דיברנו על הזכות שיש לנו להגן יחד על המדינה ושיש לזה מחיר. מנחם אותי לדעת שהיית שלם לגמרי עם מה שעשית, למרות המחיר. אני רוצה לומר לך תודה, החוויות איתך עיצבו אותי לתמיד. לא יכולתי לבקש אח גדול טוב יותר. אמנם פיזית אתה כבר לא פה, אבל תמיד תישאר חקוק אצלי בלב. אני מבטיח להמשיך להתייעץ, לצחוק, לטייל ולעשות את מה שאהבנו ביחד, בשבילנו. אשירה, אני מבטיח להיות פה בשבילך ובשביל ארבל בכל דבר שתצטרכי, וזה לא משנה מתי".
האלוף דוד זיני נשא הספד בהלוויה: "הפסוק שעולה בראשי הוא 'הגיד לך אדם מה טוב ומה יהוה דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך'. תומר, אני זוכר שכשנפגשנו הסברת את מה שעבר על הגדוד ועליך מבוקר שמחת תורה. חשבתי בליבי שאולי בקולך אשמע ביטוי מסוים למה שעברת, אבל היית שלו מתמיד, ענייני כמו תמיד, סבלן ומסביר פנים כמו תמיד, נחוש ומקרין עוצמה בלתי מוסברת כמו תמיד.
ניתחת את המצב באופן רציונלי וקר כאילו אין בליבך רגשות ובאותה העת הקרנת חום, עוצמה ורוך יחד. אמרתי בליבי זה תומר שהכרתי, לא משנה מה עבר עליו הוא יצוק ואיתן באופן מיוחד. זה תומר ששואל על כל דבר עד שיבין עד הסוף, ששואל בסקרנות כמו ילד קטן, זה תומר העקשן שלא מרפה, זה תומר שיודע לשלב שאלה פילוסופית ברומו של עולם במהלך בניית מתקן אימון באמצע הלילה. זהו תומר המדבר והמתייחס תמיד בגובה העיניים ללא התנשאות.
נוח בשלום אתה עמדת על המוטל עליך, אתה תמשיך להיות מודל לחיקוי עבורנו ועבור דורות של לוחמים. אני נושא תפילה שנדע להיות ראויים. משפחת גרינברג היקרה, אין בפי מילות נחמה. תודה ענקית בשם צה"ל ובשם מדינת ישראל, על מה שהענקתם, שנים של מסירות למען ביטחון המדינה. צה"ל איתכם ומן השמיים תנוחמו".
תא"ל יואלי אור: "משפחת גרינברג היקרה, אשירה ארבל המתוקה, עדינה אייזק וזיו, משפחת גולני כואבת ולא מעכלת את נפילתו של תומר שלכם, שלנו, מג"ד 13 ז"ל. משפחת וחטיבת גולני מרכינה ראש בפניכם ביום הקשה הזה ואבלה על אובדן החיילים והמפקדים שנפלו בקרבות בשג'עייה והנופלים מצטרפים לעוד 75 מנופלי החטיבה שנפלו מאז ה-7.10, הי"ד.
תומר אחי, אחינו הצעיר, איך מתחילים הספד כזה לאדם ומפקד שעוד בחייו הפך לסמל של אומץ גבורה מהול ברגש אינסופי? אפשר לעמוד כאן ולספר שעות על השיחות, החלפת הדעות ולעיתים אי ההסכמות בינינו. בספר שופטים, פרק ו' מסופר על על צמיחתו של מנהיג, גדעון, תומר אתה הגדעון החדש שלנו. בעודך בחייך הפכת לגדעון המוביל ולצערנו חתמת פרק זה בלכתך מאיתנו אתמול.
תומר, אחינו הנופלים, היו איתך בכל רגע בלחימה בכל פקודה מבצעית בקשר. לא קיצרת אף פקודה, תמיד הזכרת את חייליך שנפלו בקרבות. בכל שיחה לא שכחת להזכיר את הנופלים והם הפכו לחלק בלתי נפרד בלחימה ובשיח בגדוד. לא חסכת וניצלת כל רגע לחבק את המשפחות השכולות למרות המרחק הפיזי. הקלטת סרטונים והבטחת לבוא ולחבק ולספר ברגע שיתאפשר. תומר, הבטחת ותמיד קיימת. בהבטחה הזו לא תעמוד. אתה תחבור עכשיו ללוחמים שלמעלה ותהיה המג"ד של כל הנופלים שם למעלה, אנחנו בטוחים שתשמור ותחפה עלינו גם משם".
המג"ד שפיקד על כיבוש הפרלמנט של חמאס
סא"ל גרינברג נכנס לתפקידו כמג"ד 13 בגולני ביולי האחרון, ותועד מניף ומחבק בטקס החלפת הפיקוד את בתו הקטנה ארבל. שלושה חודשים אחר כך החלה המלחמה, שביום הראשון שלה איבד הגדוד שלו 41 לוחמים בקרבות קשים, בעיקר באזור נחל עוז. התיעודים שלו מהמלחמה מראים את גבורתו, ואת גבורת לוחמיו.
כמה ימים לאחר תחילת התמרון ניהלו לוחמי גדוד 13 לחימה קשה מול חוליות מחבלים בצפון הרצועה, שבמהלכה עשרות מחבלים ירו טילי נ"ט, השליכו מטענים ותקפו את הכוח. סא"ל סלמאן חבקה, מג"ד 53 - גיבור הקרב על בארי - חבר לסא"ל גרינברג וסייע לחלצו מהקרב הקשה. כמה שעות אחר כך, נהרג סא"ל חבקה. דובר צה"ל פרסם אז את השיחה האחרונה בקשר בין השניים, שבמהלכה אמר סא"ל גרינברג לסא"ל חבקה: "תודה רבה סלמאן. כל פו"ם אני חילצתי אותך, עכשיו אתה באת לעזור לי".
ב-11 באוקטובר, ארבעה ימים אחרי מתקפת חמאס, פנה סא"ל גרינברג ללוחמיו בגולני ואמר להם: "חבר'ה, גדוד 13 גיבורים. דור יום הכיפורים, אחד לאחד. עוד 10 שנים יהיה מג"ד גיבור לגדוד 13, עם לוחמים גיבורים, חלקכם כבר תהיו הורים. הוא יקפיץ את הגדוד ביום כיפור ויספר עליכם, ויראה תמונות של ההרוגים שלנו. אז כנראה שאתם לא כאלה מפונקים, ולא פחות גיבורים, וכנראה שאתם לא דור האייפון. אז כל הכבוד לכולם, אני גאה אחד אחד במי שעומד פה, אבל זו רק ההתחלה".
בהמשך הוא פיקד על פשיטה על בניין המשטרה הצבאית של חמאס: "פתחנו בהתקפה מאוד עוצמתית על היעד, ולאחר שטיהרנו את המקום התחלנו לעשות שם סריקות ונדהמנו לגלות שבמקום יש ציוד של חיילי צה"ל. לקחנו כמובן את כל הציוד הצה"לי, השמדנו את המקום והעברנו מסר - למקומות שמהם יוצאים מרצחים אנחנו נגיע, נתקוף אותם, נשמיד אותם ונעביר מסר שלא כדאי להתעסק עם עם ישראל".
ב-13 בנובמבר כבש גדוד 13 את הפרלמנט של חמאס וארבעה ימים אחר כך השתלט הגדוד בפיקודו על רחבת המסדרים של מוצב קטיבה שבלב עזה, וערך בה טקס סמלי קרבי סמלי לקראת המשך הלחימה. "הרחבה ממנה יצאו מחבלים ארורים לטבח של ה-7 באוקטובר נמצאת כעת בידי לוחמי גולני", אמר אז סא"ל גרינברג.
