אבל כבר נפל על המושב צופר שבערבה, שבו כ-500 תושבים בלבד. מאז 7 באוקטובר איבדו שלושה מבני המקום, כולם מאותה שכבה, כולם מאותה חבורה קטנה. סמ"ר עידו אפל, שנהרג מפיצוץ מטען באזור רפיח, נקבר היום (רביעי) בבית העלמין הקטן בצופר. חבריו הטובים רואי אליאס וגלי שקותאי נקברו זה לצד זה, לאחר שנפלו במלחמה - גלי בטבח הנורא ב-7 באוקטובר ורואי במהלך הלחימה בדרום רצועת עזה.
השלושה הלכו יחד כמעט לכל מקום, מההתחלה, מהגן - ועד הסוף הקשה. כעת, מתוך חבורה של תשעה צעירים חפצי חיים, נותרו שישה. אתמול, עם היוודע הבשורה הקשה על נפילת עידו, חברי הקבוצה יצאו הביתה מהצבא - והתאחדה, בפעם השלישית בנסיבות מצערות כל כך.
אביה, אחותו של סמ"ר אפל, סיפרה כי המשפחה שוחחה איתו שלשום בפעם האחרונה. "הוא חגג 21, הקדשנו לו שיר בגלגלצ, 'ילד של אבא' של מוקי. הצלחנו לדאוג שיקשיב להקדשה. הוא כתב לנו 'המון תודה ולילה טוב', ושהוא מעריך את זה. זו הייתה השיחה האחרונה, 24 שעות אחרי - גילינו שנהרג".
היא סיפרה על אחיה המנהיג, בעל הכריזמה השקטה, שנפל יחד עם שני לוחמים נוספים בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל - סמ"ר אמיר גלילוב (20) וסמ"ר אורי בר אור (21). "הוא היה ילד טכני בטירוף, יצרתי ומוכשר. הוא אהב להרים תפאורות. אנחנו ילדי ערבה, ילדי מדבר, אוהבים לשמוח ולרקוד. היו לו ידי זהב. כל דבר שנגע בו היה יוצא נהדר. הוא אהב לשפץ ולשפץ דברים. הוא חלם להקים מוסך בארה"ב לרכבי אספנות. מעבר לזה, הוא היה איש שיחה סוחף, תמיד הנהיג אחריו אנשים, וסביבו תמיד היו אנשים איכותיים".
היא מספרת כי במהלך חודשי המלחמה, אחיה לא סיפר לה יותר מדי על מה שעובר עליו. "רק סיפר שעוברים מאיתור לאיתור, בחברה טובה, אוהב את האנשים. הוא הפך להיות קשר בחפ"ק של מפקד הפלוגה. עד אז היה קלע. והוא אהב את ההתקדמות בתפקיד. זו הייתה יוזמה שלו. הוא תמיד היה אופטימי ועם חיוך על הפנים. גישה של 'אמא אל תדאגי', כזה".
מאיר צור, ראש מועצה אזורית הערבה התיכונה שאיבדה חמישה מבניה במלחמה, אמר כי "עידו שירת כלוחם בגדוד 50 בחטיבת הנח"ל. בתחילת הלחימה הוא נפצע ונפגע מרסיס, אך למרות זאת התעקש לחזור ללחום לצד חבריו בעזה. עידו ילד ג'ינג'י בכל מובן המילה, יפה ואהוב, מלא שמחת חיים, ילד מוכשר בעל ידי זהב, מאוד אהב את הערבה ויצא עם החברים לטיולי ג'יפים רבים ברחבי המדבר".
"רק לפני יומיים חגג את יום הולדתו ה-21, ובני משפחתו עוד הספיקו להתכתב איתו, יום לפני שנפל. עידו הוא החלל השלישי מצופר והחמישי מהערבה מאז תחילת המלחמה. העצב במושב ובערבה כולה קשים מנשוא. אני מחבק את משפחת אפל ואת חבריו ומבכה את מותו, בשם כל תושבי הערבה".
אלה ערד, תושבת הערבה, כתבה בפייסבוק על האובדן שחוו אנשי הערבה: "הצער הוא זה שאין לו סוף. כמו המדבר הזה, עם השקיעות שנשארות איתך בלב עוד קצת, האינסופיות של האופק, וכל כך הרבה שמיים מעלינו, ובתוך ליבנו. רק בערבה רואים זריחות של שמש וגם זריחות של ירח. איפה אתה יכול לראות זריחת ירח? והילדים שלנו, היקרים שלנו, שחיים עם תדר מדבר ולוקחים איתם לכל מקום את האינסופיות, ואת קו האופק ואת הלב הזה שנשבר לנו לרסיסים, והאושר שלנו, פירורים של אושר מתפזרים לכל עבר, צילומים של ילדים באינסוף... קוטפים פלפל, בית ספר יסודי, בריכת השחייה במושב, ימי הולדת, טיולים של הנוער, טיולים של בית ספר, טיולים טיולים... שנת בר מצווה, שטויות של תיכון וקברים בבית העלמין הצבאי. שמרו עלינו ילדי שמש טהורים. עידו אפל ממושב צופר נפל בקרב. יהי זכרו ברוך".
תת-אלוף במיל' אילן הררי ספד לאפל. "זכיתי להכיר אותך בעזה בין הערכת מצב אחת לשנייה, בעודך ממתין בנאמנות מוחלטת. התרשמתי מהאופי השמח והאופטימי שבו אתה לוקח את החיים ביום-יום, ללא קשר לאורך הסבב הנוכחי כמפקד לוחם שנמצא 13 שנים בצבא. הצלחת להיות קרן אור גם עבורי, ולפוגג את כל המחשבות של שביזות רק בזכות ההבנה שקיימים אנשים כמוך, אלה שרואים את הטוב", אמר.
הוא הוסיף: "חוש ההומור שלך אפשר לך להתייצב לצד חבריך, הרגשת ממש מחויבות לעודד חבר כשהוא צריך. הבאת לידי ביטוי את הערכים שספגת ממשפחתך ובארגון השומר החדש, שם עשית את שנת השירות. נלחמת והרגשת שאתה עושה זאת מתוך שליחות בשמירה על הבית שלך פה, בערבה".
חברי מושב צופר ספדו גם הם בהלווייתו של אפל. "עידו היה בחור אהוב כל כך, עם לב ענק. הוא ידע להצחיק את חבריו עם ההומור הייחודי שהיה רק לו. החברים שלו חיכו תמיד לבואו כדי לשמוע את הסיפורים שלו, שהיו בהם תמיד צחוק מתגלגל ואהבת החיים", אמרו.
"חבריו הטובים של עידו מספרים על אהבתו למדבר, על לילות של שינה תחת כיפת השמיים, על נסיעות אינסופיות כשכולם לצידו, ועל כך שבשנים האחרונות הם קראו לו 'האמא של החבורה', בשל הדאגה הגדולה שלו לכל אחד ואחת מהם, ובגלל הפנקייקים ועוגיות השוקולד שהוא היה מכין במיוחד בשבילם. עידו, ילד יקר ואהוב שלנו, היום אתה מצטרף אל האחים שלך. האחים שבלב. חבק אותם בשמנו. אנחנו כאן נתפלל לדעת להמשיך את הדרך שלך. את הדרך של טוהר הלב ואהבת האדם".
משפחתו של אמיר ביקשה לתרום איברים
משפחתו של סמ"ר אמיר גלילוב שנהרג בתקרית ליד רפיח, ביקשה לתרום איברים ולהציל חיים. כך עדכן המרכז הלאומי להשתלות. בבית החולים סורוקה בבאר שבע הוצלו קרניותיו של אמיר, שיושתלו בחולים הממתינים למאור עיניים. אילנה, אמו סיפרה כי בעוד הם "כואבים על האובדן העצום, אנו גאים להיות המשפחה של הילד הכי טוב ונדיב עם לב הכי גדול, שגם במותו הצליח לעזור להציל חיים".
אלונה טרופ, המחנכת של סמ"ר גלילוב בתיכון העמק המערבי שבקיבוץ יפעת בעמק יזרעאל, ספדה לתלמידה: "הייתי המחנכת שלו במשך כשנה וחצי, תלמיד חרוץ, שקט, מנומס ומחונך, נותן כבוד לכולם, שקט ומהמם, נלחם על הלימודים שלו, התייחס ברצינות לכל נושא, חבר טוב ותלמיד טוב, ילד ערכי ואיכותי, שכל מורה היה רוצה לחנך אותו".
"לפני כשנה היה לי איתו קשר ובתחילת המלחמה התכתבנו והוא שיתף שהוא מאושר בצבא, הבנתי ממנו ומהחברים שלו שטוב לו היכן שהוא נמצא, כתב שהוא בנח"ל עם חברים, הבוקר נודע לי על האסון ואני לא מאמינה, אני רק חושבת על אמו והלב שלי יוצא אליה".
אורי היה מוזיקאי מחונן
הוריו של סמ"ר אורי בר אור, קובי ונועה, הודיעו בפייסבוק על נפילת בנם הבכור, ואמרו שנהרג ב"רפיח הארורה". ב-29 בנובמבר האם פרסמה פוסט קצר עם תמונות בנה, שבו כתבה: "סוף סוף אחרי כמעט חודשיים! יצא לכמה שעות לארץ. שמור על עצמך ילד שלי".
הלחנה מקורית של אורי בר אור:
אורי למד במדרשת בן גוריון, במגמת המוזיקה, ונחשב למוזיקאי מחונן. רכז המגמה ספד לו: "תלמיד מוכשר וצנוע, עדין נפש ומיוחד. זכה לחיבור מיוחד ונדיר עם פרופ' מיכאל וולפה שהנחה את לימודי הקומפוזיציה שלו. יהי זכרו ברוך".
התנועה הקיבוצית הודיעה כי היא אבלה ומרכינה את ראשה בעקבות מות שלושת הלוחמים. "אורי היה ממדרשת בן גוריון בשדה בוקר, יצא לשנת שירות מטעם התנועה הקיבוצית ובהמשך התגייס לשירות קרבי בגדוד 50, יחד עם גרעין ייעודי של התנועה. נופר לוצאטו, רכזת מסלול נח"ל בתנועה הקיבוצית, מספרת שאורי היה עמוד תווך חברתי משמעותי בגרעין. הוא עבר עם חברי הגרעין לקיבוץ סמר בערבה ובהמשך נשאר להתנדב שם בענף התמרים".
השתתפו בהכנת הכתבה: אדיר ינקו, ישראל מושקוביץ
