אחרי שהותר לפרסום כי סוהרים חשודים בפרשה שבה נבדק אם מותו של איש פתח שריצה מאסר ממושך בגין ניסיון רצח קשור לאלימות מצידם, גונדר משנה (בדימוס) נחום מנשה, לשעבר מפקד כלא רמון וסגן מפקד כלא קציעות, אמר הבוקר (חמישי) בריאיון ל-ynet Live כי "כמפקדים אנחנו עושים הכול כדי להסביר לסוהרים ולשוטרים שמה שקורה בחוץ - קורה בחוץ".
"קצת קשה לי להאמין לפרטי האירוע ואני חושב שצריך להשאיר את זה למי שחוקר את הפרשה", אמר מנשה. "אני פיקדתי על כמה בתי כלא ביטחוניים בהם רימון וקציעות, וקשה לי להאמין בדמיוני שבבית סוהר שמצולם ומתועד 19 סוהרים יעשו דין לעצמם. חשוב לזכור שברגעים אלו ממש מאות אסירי נוחבה, רוצחים, מחבלים הכי נתעבים שיש על כדור הארץ שאנסו ושרפו נשים וילדים שלנו, נמצאים תחת השגחה של שירות בתי הסוהר שנושא בימים אלו מאמץ לאומי ניכר ואדיר".
הסוהרים נחקרו ביום שני ושוחררו למעצר בית, כשהחקירה שמובילה היחידה הארצית לחקירת סוהרים (יאח"ס) בלהב 433 נמשכת. הסוהרים, מצידם, טוענים שנאלצו להשתמש בכוח במהלך הפרת סדר של מחבלים, וטוענים לעלילה נגדם. אתמול בחצות פג תוקפו של צו האיפול שהוטל על הפרשה, והותר לפרסם כי 19 הסוהרים שנחקרו חשודים כי ב-18 בנובמבר – באותו יום שבו נקבע מותו של האסיר תאיר אבו עסב – הם הכו אותו ואסירים ביטחוניים אחרים.
"פיקדתי גם על תחנות משטרה וגם על בתי כלא", המשיך גונדר משנה (בדימוס) מנשה. "אנחנו כמפקדים עושים הכול כדי להסביר לסוהרים ולשוטרים שמה שקורה בחוץ קורה בחוץ, בעיקר בבתי הכלא. אנחנו מנסים לא להכניס את העולם החיצוני פנימה עד כמה שזה ניתן, אבל בהחלט יכול להגיע סוהר שמשום מה המשפחה שלו נפגעה או נרצחה חס ושלום. אנחנו מכירים את הרגעים האלו, גם אחרי פיגועים קשים כשיש אווירה שהיא קשה. לכן המפקדים נמצאים מאוד קרוב".
לדבריו, "אני מסכים שלא כל השטח של בתי הסוהר מתועד ומצולם, אבל חשוב לזכור שמדובר באסיר פתח. היה צו איסור פרסום עד לאתמול על האירוע הזה, ויש מישהו שכנראה מנסה להכניס את האירוע לשטחים ולהבעיר. אני חושב שהיה עדיף אם היו מחזיקים את הצו עד תום החקירה. מישהו בחר לפתוח את צו איסור הפרסום.
"מי שקרא נתונים ראה שהדוח הפתולוגי קובע שלמוות שלו אין קשר למכות, אם היו, וזה לא נכון להיכנס עכשיו לפרטי החקירה ולדוש בהם, אבל 19 אנשים נחקרים. אני לא רואה בדמיוני 19 סוהרים נאספים ומחליטים לקבור או להרוג מישהו שהוא אסיר של הפתח, זה נראה לי רחוק מדי. אני חושב שמי שיחקור יעשה מלאכתו נאמנה".
הוא הוסיף: "שירות בתי הסוהר הוא ארגון ערכי ומקצועי, ואני כמפקד כלא לא גוזר את דינו ולא מעניש אותו. תפקידי כמפקד בית הכלא הוא לשמור על האסירים, שיכול להיות שבימים אלו עוד נידרש לשחרר חלק מהם כדי להביא את החטופים. אנחנו מתנהגים במדינה כבני אדם, אנחנו לא ארגון טרור. אנחנו שומרים על זכויות האדם שלהם גם אם זה קשה. אנחנו חתומים על אמנה בינלאומית".
תאיר אבו עסב (38) מאזור קלקיליה, שמותו נקבע ב-18 בנובמבר, היה משויך כאמור לפתח ונשלח ב-2005 למאסר של 25 שנים, מתוכן ריצה עד מותו 18 שנים. לצד ניסיון רצח, הוא הורשע גם בעבירות של ירי לעבר אנשים, קשר לגרימת מוות בכוונה ואימונים צבאיים. בהודעה שפרסם בחודש שעבר שב"ס על מותו לא נמסר כיצד הדבר אירע, אף שעבור אדם בגילו מדובר במקרה חריג. "כבכל אירוע מסוג זה, נסיבות האירוע ייבדקו", נמסר באותה הודעה.
גופתו של אבו עסב נותחה, אבל בשלב זה אין עדיין קביעה בנוגע לסיבת המוות מהמכון לרפואה משפטית - ולא ברור אם מותו קשור באופן ישיר לאלימות מצד הסוהרים.
הסוהרים טוענים: "מפנים לנו עורף"
עורכי הדין עדי קידר וחי הבר מארגון "חוננו", אשר מייצגים ארבעה מתוך 19 הסוהרים, מסרו כי "שב"ס מפנה עורף לסוהרים שעושים מלאכתם נאמנה בעבודה קשה ומאתגרת".
עו"ד חי הבר התייחס להרחקת הסוהרים ותקף את התנהלות שב"ס: "מרשיי אינם מוכנים שיתייחסו אליהם כמו לעבריינים ועומדת להם חזקת החפות. האופן בו התייחסו אליהם מצריך שינוי תפיסתי מן היסוד. הגיע הזמן להבין שאנו צריכים לפעול בכל האמצעים לשמירה על חיי הסוהרים אשר שומרים על חיינו. הסוהרים משרתים שנים רבות ללא כל דופי. מאז אירועי 7 באוקטובר הם עושים לילות כימים בעבודתם תוך סיכון חיים של ממש. מדובר באירוע שבו מחבל החל להתפרע והיווה סכנה לכוח ולכן הסוהרים פעלו לנטרל אותו על פי ההנחיות".
עו"ד עדי קידר מסר: "מאז פרוץ המלחמה בוטלו הטבות רבות שהיו לאסירים הביטחוניים, מה שהביא להסלמה בהתנהגותם והתנגדות לקיום הוראות שב"ס. גם באותו אירוע פעל הכוח לפי ההנחיות והצרכים שהיו באותו יום. אין כל קשר בין השימוש בכוח שנעשה לבין פגיעה או פציעה כלשהי ובטח לא למותו של המנוח. חבל שפיקוד שב"ס מפנה עורף לסוהרים שעושים מלאכתם נאמנה בעבודה קשה ומאתגרת. בנוסף, יחסה של המשטרה לסוהרים, כאשר לאחר חודש ימים מהמקרה - שבמהלכו הם מאפשרים לסוהרים להמשיך לעבוד באגפים עם כל הקושי והאתגר הכרוך בכך - ואז לפתע הם הופכים בעיני המשטרה לעבריינים, באופן בו הם חוקרים אותם ומתייחסים אליהם, היא מקוממת. זאת בנוסף לתנאי השחרור שתואמים חשודים עבריינים ולא עובדי ציבור מסורים".