אומרים על נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שהודיע אמש (יום א') על פרישה מהמרוץ לנשיאות, שהוא היה הנשיא הציוני האחרון. אם מסתכלים על תקופת נשיאותו מזווית הביטחון הלאומי והפיזי של אזרחי מדינת ישראל, התואר הזה מגיע לו ובגדול. שום נשיא אמריקני לפניו לא נחלץ לעזרתה של ישראל, מורלית וצבאית-מעשית, כמו הנשיא ג'ו ביידן אחרי היום הארור ב-7 באוקטובר.
נתניהו, לפני ההמראה: "אגיד בקונגרס שישראל היא בעלת הברית הכי חשובה של ארה"ב במזה"ת - לא משנה מי ייבחר"
(צילום: רועי אברהם, בן פרץ, לע"מ)
5 צפייה בגלריה
ביידן ונתניהו. חיזק בצורה חסרת תקדים, אבל גם הכתיב את אופי הלחימה
(צילום: JACK GUEZ / AFP, נעם ריבקין פנטון, REUTERS/Evelyn Hockstein)
5 צפייה בגלריה
נושאת המטוסים האמריקנית "דווייט אייזנהאואר", ארכיון. ביידן שלח אזהרה ברורה למדינות האזור
(צילום: AFP PHOTO / US Department of Defense/US Navy/Mass Communication Specialist 2nd Class Ryan D. McLearnon)
שום נשיא לפניו לא אמר לאיראנים ושלוחיה את המילה "Don't", ושלח את נושאות המטוסים שלו למזרח התיכון לגבות את האזהרה. שום נשיא אמריקני לא בא לחבק אותנו ולחזק אותנו כשהממשלה שלנו הייתה אובדת עצות וצה"ל רק החל להתאושש, כך שאנחנו חייבים הרבה לנשיא הקשיש והחולה שנאלץ לפרוש בגלל בגידת הגוף והקוגניציה.
פרישת ביידן והעובדה שהוא נשאר בתפקידו עד סוף ינואר הבא היא גם הזדמנות עבורנו לשפר את הסיכויים לסיים את מלחמת "חרבות ברזל" בהישגים משמעותיים, ולשפר להרבה שנים קדימה את מצב הביטחון הלאומי שלנו. נכון אמנם לומר בהקשר זה שביידן הוא "ברווז צולע" מבחינה פוליטית, ומבחינת מעמדו ויכולתו להשפיע בזירה הבינלאומית בכלל ובמזרח התיכון בפרט, אבל באותה מידה ביידן שפרש משוחרר כעת מאימת האגף הפרוגרסיבי המטורלל במפלגתו, והוא יכול לקבל החלטות על פי השקפותיו האישיות ולא בהשפעת יועציו.
בהקשר זה צריך לזכור שממשל ביידן, תמורת הסיוע הנדיב ביותר, הלוגיסטי והמבצע שהעניק לנו, דרש ובמידה מסוימת קיבל את הזכות להכתיב לנו איך להילחם באויבינו - חמאס, חיזבאללה ואפילו החות'ים בתימן. שני יועציו הקרובים של ביידן - שר החוץ אנתוני בלינקן והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן - פשוט ניסו לנהל אותנו בסיוע הגנרלים של הפנטגון. ארה"ב של ביידן שנכשלה באפגניסטן, ובימי בוש נכשלה גם בעיראק ולפני כן בווייטנאם נגד אויב היברידי, צבאות טרור וגרילה, ניסתה להכתיב לנו את שיטות הלחימה שלה שכשלו באותם מקומות.
למזלנו, הקשרים בין שר הביטחון יואב גלנט ומקבילו האמריקני לויד אוסטין, ובעיקר הקשרים בין הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי לבין מפקד פיקוד המרכז האמריקני (סנטקו"ם) הגנרל מייקל קורילה, הצליחו באלגנטיות להתעלם מ"העצות" של ממשל ביידן, שהמניע להן היה פוליטי.
ביידן, שרצה להיבחר מחדש, היה חייב להיכנע ללחץ האגף הליברלי הקיצוני במפלגתו, ה"סקוואד" הפרו-פלסטיני, ומפה נבע הלחץ עלינו לספק סיוע הומניטרי ולהימנע מהפצצת אזורים שמחבלי חמאס התבצרו בהם. ארה"ב גם דרשה מאיתנו שלא נצית מלחמה אזורית, ולכן לא הגבנו עד שלשום לחות'ים בתימן והמיליציות השיעיות מעיראק כמו שצריך.
כעת, כאמור, ביידן משוחרר מהלחץ הזה במפלגתו והוא יכול לשחרר את החימושים שעיכב כלחץ עלינו. ביידן לא משוחרר לגמרי מאימת האגף הליברלי הקיצוני במפלגה הדמוקרטית, כיוון שכנשיא שממשיך לכהן הוא חייב לדאוג לעתיד המפלגה, אבל הוא הרבה יותר חופשי לעזור לנו בהרבה תחומים, בעיקר ביטחוניים. אם הדברים ייעשו בשקט הוא ימצא את מזכיר ההגנה אוסטין ואת מפקד סנטקו"ם קורילה שותפים נאמנים לסיוע לישראל.
אם כבר דיברנו על הדרישה האמריקנית מצה"ל לנהל את המלחמה על פי האסטרטגיות והטקטיקות שבהן כשלו האמריקנים מאז ימי ווייטנאם, אסור להתעלם מהעובדה שללחץ הזה היה גם היבט חיובי – הוא מנע מאיתנו, כלומר מצה"ל, לבצע מעשי נקם ופעולות אחרות שהיו הופכים אותנו לפושעי מלחמה עם סטיגמה לאומית שלא הייתה נמחקת עשרות שנים. כן, חייבים להודות, ממשל ביידן גם הציל אותנו מעצמנו ומשגיאות וממעשים שהיו גורמים לנו להתבייש בעצמנו.
הדיווחים בארה"ב על פרישת ביידן, אתמול
5 צפייה בגלריה
נתניהו יצטרך לקבע את הנשיא לשעבר, ואולי גם בעתיד, לעקרונות משותפים. טראמפ
(צילום: JUSTIN SULLIVAN / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
5 צפייה בגלריה
יצטרך להיפגש גם עם סגנית הנשיא, שאולי תירש את ביידן. האריס
(צילום: Brendan Smialowski / AFP)
אבל מה שחשוב כעת הוא להסתכל קדימה. בחצי השנה שעוד נותרה לביידן בבית הלבן, הוא יכול לעזור לנו הרבה מאוד, ולכן הנסיעה היום של נתניהו לוושינגטון היא קריטית וגורלית. נתניהו יכול לקבוע בסיכומים עם ביידן ועם סגנית הנשיא קמלה האריס - שאולי תירש אותו כמועמדת מפלגתה לנשיאות - תקדימים בכל התחומים, הלוגיסטי, הצבאי-מבצעי והמדיני, שלנשיא הבא יהיה קשה להתעלם מהם, בין אם יהיה איש המפלגה הדמוקרטית או שיהיה זה דונלד טראמפ הרפובליקני.
בביקורו, נתניהו יוכל להתוות דרכים חדשה ליחסים האסטרטגיים, הפוליטיים והרגשיים בין ארה"ב לישראל, בשיתופו של ביידן, ולקבע אותנו מחדש במרכז הקונצנזוס הפוליטי הדו-מפלגתי בוושינגטון.
בראש הנושאים המעשיים שבהם ביידן עשוי לסייע לנו עומד שחרור החטופים. ביידן, גם כנשיא שהוא "ברווז צולע", יכול ללחוץ ולפתות את קטאר ומצרים וגם את חמאס להגיע לעסקה שפויה. זאת, כמובן, אם ראש הממשלה נתניהו יתרום את חלקו בנכונות לוויתורים. אפשר להגיע עם ביידן להסכמות שקטות שיאפשרו לסגור עסקת חטופים ומיותר להרחיב בעניין הזה.
הנושא הבא שמאוד חשוב לנו הוא הבטחה של זרם גובר של חימושים התקפיים, בעיקר אוויריים, חליפים ועוד הרבה מאוד מיירטים ל"כיפת ברזל" ולמערך ה"חץ", כדי שנוכל לעמוד ולהכריע כמו שאנחנו מתכננים, אם תיפתח מלחמה בצפון. האספקה הזו היא חיונית וקריטית, בעיקר לנוכח האפשרות שאיראן ושלוחיה יתערבו.
הנושא השלישי הוא הסכמה בין ארה"ב לישראל על מתווה אסטרטגי משותף להמשך מלחמת "חרבות ברזל" בכל הזירות, ובעיקר ביחס להמשך שבו ישראל תידרש להשיב את הביטחון לתושבי הגליל וגבול הצפון, אם באמצעים מדיניים או במלחמה.
אנחנו צריכים להיות סגורים עם ארה"ב, הן ביחס לעקרונות ההסדר המדיני שהמתווך האמריקני עמוס הוכשטיין יציע לחיזבאללה כדי להרחיק אותו מגבול הצפון, והן ביחס לשאלה מתי עוברים ממאמץ דיפלומטי למאמץ צבאי, ולהבטיח שארה"ב תהיה איתנו לכל אורך הדרך מתואמת ושותפה. עברו הימים שבהם מדינות הכריעו מלחמות לבדן. אנחנו צריכים, בעיקר לנוכח מלחמה אפשרית בצפון, את ארה"ב שתהיה איתנו ושנקבל גם תמיכה מורלית ומדינית משותפים אחרים במערב הליברלי-דמוקרטי.
רה"מ נתניהו ידרוש כנראה מביידן הבטחה לבלום את הסנקציות נגדנו, כולל צו המעצר נגדו, שגורמים שונים בזירה הבינלאומית ינסו להטיל נגדנו תוך שימוש בפסיקות בתי הדין הבינלאומי בהאג.
5 צפייה בגלריה
היכולת של ביידן לגבש הסדר כעת פחתה, ומותירה אותנו לנסות פתרונות אחרים ברצועה. חאן יונס, היום
(צילום: Bashar TALEB / AFP)
צריך להכיר בכך שפרישת ביידן בשעה הזו גם הסבה לנו נזק אסטרטגי באופן יחסי. היכולת של ממשל ביידן לגבש הסדר של שלטון חלופי לחמאס ברצועת עזה - שיכלול את הרשות הפלסטינית, סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים - פחתה בצורה ניכרת, והיא מותירה אותנו לנסות את הפתרונות בנוסח "הבועות ההומניטריות" לבדנו ברצועה.
גם פחתו הסיכויים של ממשל ביידן לסייע לנו לגבש קואליציה אזורית רשמית והסכמות על קווי פעולה משותפים לבלימת הגרעין האיראני. הסעודים, למשל, אם יחליטו סוף סוף לנרמל את יחסיהם עם ישראל, יעדיפו לתת את זה לטראמפ ולא לביידן וממשלו.
על כל הנושאים הללו ראש הממשלה יצטרך לדון בוושינגטון לא רק עם הנשיא המכהן ביידן וסגניתו האריס, אלא גם לחתור כמעט בכל מחיר לפגישה עם המועמד הרפובליקני והנשיא לשעבר דונלד טראמפ. היום יותר מתמיד – בין אם אתה אוהב אותו או סולד ממנו – צריך לנסות לקבע את טראמפ הבלתי צפוי לעקרונות פעולה משותפים שאותם יישמו, אם וכאשר הוא ייבחר לנשיא. בעניין זה צריך להיעזר מאוד באנשים שסביב טראמפ, ובראשם חתנו ג'ארד קושנר.
לכן, הנאום של נתניהו בקונגרס צריך להיות מלאכת מחשבת של הליכה על החבל. מצד אחד, לגייס תמיכה רגשית ומורלית בקרב המחוקקים משתי המפלגות מבלי להרגיז אף צד, ובה בשעה לא להתקרבן. נתניהו יצטרך להגיד למחוקקים האמריקנים בצורה ישירה שישראל נמצאת כעת במלחמה קשה על עתידה נגד אויבים מבחוץ, ובעיצומו של מאבק פנימי, חברתי ופוליטי המעיד יותר מכל על היותה חברה דמוקרטית וחופשית בדיוק כמו ארה"ב, ולכן אנחנו זכאים לדרוש מידידתנו הגדולה שמעבר לים שתמשיך לסייע לנו ולעמוד לצידנו, בין אם הנשיא הבא יבוא משורות המפלגה הדמוקרטית או שיהיה זה דונלד טראמפ.
