בין אם תהיה מלחמה ובין אם לאו, צה"ל בונה מחדש אתוס של הגנה. פיקוד הצפון הסיק מסקנות מכישלון 7 באוקטובר. אני מניח, לדוגמה, שיש לצה"ל קו הגנה שני, מעבר לכוחות שנמצאים על הגבול ממש, עם כוחות משמעותיים וזריזים; ספק אם התוכניות הישנות של חיזבאללה לפלישה קרקעית וכיבוש יישובים יוכלו להתממש כפי שתוכננו. הטעות על גבול עזה, של ריכוז החטיבות והאוגדה בנקודה אחת, מחנה רעים, קרוב מאוד לגבול, לא תשחזר את עצמה.
לטווח הארוך, שינויי העומק יהיו עצומים: כפי שנכתב פה בעבר, הצבא יגדל מאוד. מילואימניקים קרביים ישרתו בשנה הבאה 40-30 ימים בשנה. בכלל, צה"ל מאוהב מחדש במילואים, ובצדק; המוטיבציה והיכולות משיבות את הצבא לימיו היפים ומזכירות עד כמה קמפייני השנאה והשיסוע היו רחוקים מהמציאות.
ההפרדה בין אזרחי לצבאי, ככל שהיא מתקיימת על קווי הגבול של ישראל - הסתיימה. הצבא יהיה בכל מקום, וגם בתוך היישובים. האלוף אורי גורדין מקדם יוזמה של גרעינים - במסורת גרעיני הנח"ל - שיגיעו ליישובי הגבול לחזק אותם צבאית וקהילתית. אלה לאו דווקא יהיו חיילים סדירים. הרעיון הוא שהגרעין יוכל להיות חלק מהקהילה, ובניגוד לפלוגות מתחלפות ישמש יסוד של קבע בכל יישוב; אנשיו יהיו אמונים גם על מלאכת ההגנה הצבאית בקיבוצים ובמושבים.
הטור המלא - היום במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ולמנויי +ynet
