"לשבת בשלווה בטהרן ולהצית משם את כל המזרח התיכון - הדבר הזה נגמר", אמר נפתלי בנט לפני כשלושה שבועות בביקור שערך בפיקוד צפון. "אנחנו יודעים לפעול גם לבד. מול איראן נאומים לא מספיקים". מילים כדורבנות, אין מה לומר. רק שהיום (ה'), בפגישה הראשונה שיקיים ראש הממשלה הישראלי עם הנשיא האמריקני ג'ו ביידן, זה לא יהיה מופרך להעריך שבנט יגלה כמה גדול ורחב הפער בין מה שניתן לומר מול המצלמות - במבט נחוש, עם הנוף הגלילי מאחוריו - לבין מה שאכן ניתן לעשות. יודעים לפעול לבד? אולי. יכולים לפעול לבד? קרוב לוודאי שלא. וזה כנראה לא יהיה הנושא היחיד שבנט יגלה, שלא להפתעתו, כי מה שרואים מכאן, לא רואים משם, כמאמר הקלישאה, שמדויקת ממנה, בנסיבות הנוכחיות, אין.
הביקור בארה"ב, חטוף וזריז ככל שיהיה, הוא חלק מטבילת האש הראשונה שבנט עובר. זה כבר לא טקס ההשבעה, חגיגי ומרגש, אלו החיים עצמם, שהם הרבה יותר מורכבים ומאתגרים ממה שניתן לנסח בנאום קצר לאומה. לוח הזמנים שנקבע לבנט צפוף במיוחד, ולתוכו נדחסות פגישות עם שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן, עם שר ההגנה לויד אוסטין, עם היועץ לביטחון לאומי ג'ק סאליבן ועם בכירים באיפא"ק. בכל הפגישות הללו יצטרך בנט, אם להמר, להקשיב לא פחות מאשר לדבר. להקשיב ולהפנים שענייניה הבוערים של מדינת ישראל - חידוש הסכם הגרעין עם איראן, העימות הצפוי בדרום, התחממות הגבול הצפוני והמשא ומתן התקוע עם הפלסטינים - לא מונחים בראש סדרי העדיפויות של הממשל בוושינגטון.
גם אם אי-אפשר לומר שהחודשים האחרונים היו טיול אחר הצהריים בבריזה הים-התיכונית, אלו ימי המבחן של נפתלי בנט בשבתו בלשכת ראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל
מה שאומר שבסופו של דבר, כשישוב לארץ, כבר במהלך שלושת ימי הבידוד שייכפו עליו, את התשובות בנט יצטרך לספק. ובניסוח של שר התפוצות, נחמן שי, "נגיב לאירועים בדרום, אך לא כשבנט נוסע לארה"ב". נסע, יחזור, הם מחכים לו. ועזה תחילה. כבר לא מעמדת הח"כ המטיף בשער, ביטחוניסט היודע בדיוק מה צריך לעשות, אלא כראש ממשלה שמחליט מה עושים: מכילים, במטרה להרגיע את השטח, או מפסיקים לפחד, כמו שדרש ממנו יוסי שמואלי, אביו של בראל חדריה שמואלי, לוחם מג"ב הנלחם על חייו ברגעים אלו. שיחה קשה ומטלטלת, שבנט נכנס אליה לא מוכן, אבל הצליח לשמור על קור רוח.
ובמקביל, בלי שהות לקחת אוויר, יצטרך בנט, שהצליח להנפיק במבצע בזק ספר הקובע איך נלחמים בקורונה, לתת תשובה הולמת למגפת הקורונה בימים שבהם מספר המאומתים נע סביב עשרת אלפים ביום, בתי החולים על סף קריסה, איומי השבתה במערכת הבריאות מרחפים מעל, וישראל סופרת כ-400 מתים בחודש האחרון. וכן, עדיין יש כמיליון בלתי מחוסנים. ואם לא די בכך, גם לשחרר את הפלונטר הנורא התוקע את פתיחת שנת הלימודים. העובדה שיש שרת חינוך, לא תעזור לו במקרה הזה. זה עליו.
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלבמילים אחרות, גם אם אי-אפשר לומר שהחודשים האחרונים היו טיול אחר הצהריים בבריזה הים-התיכונית, אלו ימי המבחן של נפתלי בנט בשבתו בלשכת ראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל. כבר לא על תקן צופה הצועק מן הטריבונה הוראות לשחקנים, אלא זה שרץ למטה בחום הנורא של הקיץ, על מסלול המכשולים שבו המשוכות דבוקות זו לזו.
לחזור מארה"ב עם מזוודה שיש בה יותר מהבטחות להמשך הידידות האמיצה בין שתי המדינות, לפתוח את שנת הלימודים, שזה אירוע מאתגר כל שנה, כך שההורים יודעים לאיזו מסגרת ילדיהם נכנסים, ואיך העסק הזה הולך לעבוד, ולהחזיר לתושבי ישראל - לא רק לאנשי הדרום והצפון - את הביטחון שמי שיושב על ההגה יודע לא רק לאן, אלא גם מה ואיך אנחנו עושים, וכל זה, כאמור, בשיאה של המגפה. זו שעת המבחן של בנט, וכמו שהוא עצמו אמר, שעה שבה לא רק שזה לא נגמר, אלא שבה גם "נאומים לא מספיקים".
- אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
