מרבים להאשים את ה"הסברה" במצבה הבינלאומי של ישראל. ובכן, לא את הכול אפשר להסביר, אבל מה שניתן, דורש משאבים. לכן מגיעות ברכות לשר החוץ היוצא אלי כהן על הסכם עבודה חדש שנחתם סמוך לפרישתו עם העובדים המסורים של המשרד. בתקווה שהשר הנכנס ישראל כץ ימשיך במגמה הזו, אבקש להציע לו דרך לייעל ולשפר את עבודת המשרד, על ידי אימוץ נוהל הקיים במדינות רבות: הקצאת כוח אדם ותקציבים לפי סדר עדיפויות מוגדר ולא לפי נוחות, הרגל, או יוקרה מדומה, כמקובל במקומותינו.
אמחיש את הבעייתיות הקיימת באמצעות שתי הנציגויות שבראשן עמדתי – ריגה בלטביה ופרטוריה בדרום אפריקה. בלטביה חיים כשני מיליון איש, מהם כ-5,000 יהודים. בדרום אפריקה יש יותר מ-60 מיליון איש, ובהם כ-50 אלף יהודים. שטח דרום אפריקה גדול פי 20 מלטביה, וכך גם היקף הסחר עם ישראל. בריגה מרוכזים הממשל, האקדמיה והעסקים של לטביה. בדרום אפריקה מושב הממשלה בפרטוריה, ובמרחק דומה לדרך מתל אביב לירושלים מצויה יוהנסבורג, מרכז העסקים והתקשורת. אם לא די בכך, מסיבות היסטוריות הפרלמנט נמצא בקייפטאון, מרחק שעתיים טיסה, והשגרירות במדינה אחראית (מואמנת) על חמש מדינות נוספות.
מובן שהעומס בפרטוריה גדול לאין שיעור מאשר בריגה, ולכן מפתיע לגלות שמצבת כוח האדם בשתי השגרירויות זהה – שלושה שליחים בלבד. שגריר, איש שני, וקונסול שהוא גם קצין מנהלה. למה? ככה. יש דרכים למנוע אנומליות כאלו. אציין רק שתיים.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• שובן של מהומות הדת בחסות הכהניסטים וחב"ד
• איפה הייתם בחוק הלאום?
• האם זה האיש ליום שאחרי
• הבחורה המבוהלת בתמונה זו אחותי הקטנה
ראשית, סיווג נציגויות לפי חשיבות בהתאם לקני מידה שעליהם יוחלט מראש. זה יכול להיות מעמד בינלאומי של המדינה המארחת (לטביה חברה באיחוד האירופי ובנאט"ו, דרום אפריקה משפיעה ביבשת ובעולם המתפתח), גודל הקהילה המוסלמית, פוטנציאל לתיירות וכו'. מקצים ערך לכל מרכיב, קובעים חשיבות כוללת לישראל, מתאימים תקציב וכוח אדם (מספר עובדים והדרג שלהם) לתוצאה, ובודקים פעם בכמה שנים אם המצב השתנה.
בנוסף, בשירותי חוץ רבים נדרשים דיפלומטים לשרת במדינות "קשות". מה נחשב קשה? שוב, מה שמחליטים: מרחק מהבית, איכות האוויר והמים, ביטחון אישי ועוד. בישראל יש הטבות למי שמשרת במקום שמוגדר קשה, אבל אין די בהן, ואין חובה. לכן, לצד תגמול ראוי, מומלץ לקבוע תורנות. מוכרת לי שיטה שבמסגרתה מי ששירת פעמיים במקום "נוח", חייב בפעם השלישית להגיע למקום פחות נוח, כמובן בהתאם לדרגתו. ניתן לקבוע לתנאים דירוג מספרי - היית במינוס 3? זה הזמן לפלוס 3. בהיעדר תגמול ראוי וחובה לצדו, פחות מבקשים להגיע למקומות "קשים", גם אם הם חשובים.
התוצאה של היעדר שיטה היא שיש תחרות על מקומות מסוימים. היית סגן שגריר בלונדון? תתמודד על תפקיד השגריר בדנמרק, ובהמשך בהולנד. במקומך אולי יתמנה למדינה לא פחות חשובה, אך פחות מושכת, מועמד יחיד, פחות מתאים מבחינת ניסיון או יכולת. ואז, כשתגיע לתפקיד מרכזי במטה בירושלים, וההיכרות שלך תהיה בעיקר עם מערב אירופה, למי תקצה כסף וכוח אדם? כיצד תתייחס למדינות לא פחות חשובות מבחינה אובייקטיבית, אבל פחות "נחשבות"?
טובה הרצלאסור להסיק שאין אנשים טובים במקומות פחות מבוקשים. אדרבא – יש מי שמחפש אתגר, או אוהב אזור מסוים וחוזר אליו שוב ושוב. אבל אין בכך די. קחו למשל תפקיד של קצין מנהלה וקונסול. מי שטייל בעולם יודע שיש מדינות שמתנהלות לפי סדר, הכול ברור וחוקי וצפוי וזורם. באחרות הכול מסובך, שעה היא לא שעה, שירות הוא לא שירות, וקשה לפעול. לא סביר לשלוח למקום מהסוג המאתגר אדם שזה תפקידו הראשון בחו"ל. אבל בגלל כל האמור לעיל, זה מה שקורה.
אדוני השר כץ, כולנו מפסידים מהמצב הקיים. במחשבה על מורשתך, אנא שקול את ההצעה. הצורך שהציפה מלחמת חרבות ברזל והסכם העבודה הטרי מספקים הזדמנות לתוספת תקנים ולשינוי פנימי. מי יתנגד ובאיזו עילה אם בכהונתך החוזרת כשר חוץ תשכיל לגבש וליישם קני מידה ענייניים לחלוקת תקציבים וכוח אדם? בכך תשאיר חותם לדורות על משרד החוץ, ועל איכות ייצוג המדינה בחו"ל.
- טובה הרצל הייתה שגרירת ישראל במדינות הבלטיות ובדרום אפריקה
