סיורים בבני ברק ובשכונות החרדיות בירושלים הפכו פופולאריים בשנים האחרונות. בכל סילבוס ניתן למצוא "סיור היכרות עם המגזר החרדי". הם משווקים כמתנות לוועדי עובדים, מבקשי דעת וצמאי פולקלור. יש סיורים בעקבות שמות של רחובות וסיורים בעקבות כתובות של דמויות חרדיות מוכרות. יש סיורים בישיבות מרכזיות וסיורים ב"שטיבלאך" נידחים. סיורים המדגישים התבדלות קיצונית וסיורים המדגימים השתלבות חיננית (מדים תלויים על חבל, אנדרטת יד לבנים מקום המדינה, מרכז הייטק לגברים ולנשים). יש סיורי סליחות אחרי חצות (תיכף נפתחת העונה) ויש סיורי חנוכיות בין ערביים.
יש סיורי פשקווילים ויש סיורים בין חנויות בגדי גברים, במטרה לעמוד על ההבדל בין טיש קפטען, קפוטה, חליפה קצרה ופראק, והכי חשוב - בין הסרט בכובע של חסיד סערט ויז'ניץ לזה של חסיד ויז'ניץ. יש סיורים שמלטפים בהם סוגים שונים של שטריימלים ויש סיורים אצל פאניות. יש סיורים במרכזי קניות, שאיכשהו מרוכזים באזור אולמות החתונות אז אפשר לתפוס בהם שתי התרחשויות בערב אחד, ויש סיורים בין גמ"חים לתרופות, מוצצים וילדים אבודים.
המשותף לכל הסיורים הללו הוא העצירה ההכרחית במאפייה, שם ימנו את רשימת הסלבס שפוקדים אותה מדי יום חמישי, ובחנות לממכר הרינג, קוגל וצ'ולנט, שם ניתן לאכול בעמידה במקום וגם לקחת הביתה לחלוק עם מי שלא מסתפקים ב"אוכל יהודי אותנטי" מהסטטוס או מהסטורי.
מובילי הסיור מגוונים כמעט כמו הסיורים עצמם. לפעמים אלה מורי דרך חילונים ולפעמים מדריכים חרדים שמצאו לעצמם אפיק פרנסה. לפעמים אלו עיתונאים, לפעמים פעילים חברתיים (גם כותבת שורות אלה מובילה סיורים כאלו מפעם לפעם, עם דגשים מפריזמה מגדרית), ולפעמים אלו אפילו שרים וח"כים חרדים, שמבקשים לאפשר לאורח רם מעלה מישראל או מחו"ל הצצה לרזי המגזר.
בסוף השבוע האחרון הוביל ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) את קוראי המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" לסיור פולקלור שכזה. בשיחה איתו הוא ניתח את תפקודו של ראש הממשלה יאיר לפיד במבצע "עלות השחר" ואת הסיכויים של בני גנץ להיות ראש ממשלה. גם כשנשאל על משפט נתניהו, או על הכרסום של איתמר בן-גביר בבסיס התמיכה של המפלגה בקרב הצעירים החרדים, הוא נשאר בגבולות מסדרונות הכנסת. אך כשנשאל על שילוב נשים חרדיות בפוליטיקה בכלל וביהדות התורה בפרט, הוא אסף את הקוראים, הצמיד רמקול קטן לדש בגדו ומיהר לצאת אל השטח ולהוביל אותם למסע בין קסום בין החצרות.
כמה פעמים התרפק על המילה "אצלנו" ופתח בה את משפטיו. "אצלנו", סיפר, והקוראים שטו בדמיונם לסמטה בשכונה חרדית עם קיר מט לנפול מכובד פשקווילים, כשחנוכיות מנצנצות סביבו, והמיית סליחות בקרבו, כשאנשים בכובעים שונים וחליפות שונות חולפים על פניו. "אצלנו", המשיך ובאופן פבלובי התחילו בלוטות הטעם להתגעגע לאיזה שמאלץ הרינג על קרקר מ"ממעדני זהבה", או צלחת חד-פעמית של צ'ולנט עם חלת ויז'ניץ.
"אצלנו... יש עניין שאשה לא עומדת לבחירה", הסביר לקוראים את רזי ההתנהגות והקודים המסתוריים שנגלו לעיניהם בההלך הסיור. זוהי טכניקה שהח"כים החרדים אמונים עליה היטב: להרחיק את הדרת הנשים בספרה הפוליטית הישראלית לאיזה מרחב תרבותי חרדי, מדומיין, טכניקה שלמרבה הצער מצאה לה אחיזה של ממש בקרב שוחרי רב-תרבותיות וליברלים בעיני עצמם.
נוח לכולם להאמין שזוהי בעיה של נשים חרדיות עם הקודים התרבותיים בקהילותיהן, משהו שמתרחש אי שם בבני ברק או בביתר עילית וליברלים אמיתיים אמורים לאפשר גם אם הם אינם עומדים בדיוק על רזי המנהג ודקדוקיו. נוח לכולם להשאיר את המאבק בתופעה הזו לנשים חרדיות שנתפסות אקזוטיות ולהאשים פמיניסטיות חילוניות שתומכות במאבק כשונאות דת וחרדים. הטכניקה הזו, של הרחקת המתרחש מהרחוב בישראל לסמטה החרדית, לא שמורה רק להסבר מדוע אין נשים חרדיות בפוליטיקה, אלא גם ליתר הפרקטיקות של ההפרדה וההדרה - מהאקדמיה ועד לאוטובוסים ולמעיינות.
אסתי רידר אינדורסקיובכן, מבלי לשבור את פרנסתו של מקלב כמדריך סיורים, כשהוא אומר "אצלנו" הכוונה היא אצל כולנו בכנסת, כרטיס הביקור (המרופט והמהוה משהו) של הדמוקרטיה הישראלית. כשהוא אומר "אצלנו" הכוונה במימון של כל אזרחיות ואזרחי ישראל, חרדים כחילונים, שמשלמים על הפרקטיקות הללו באמצעות חוק מימון מפלגות. כשהוא אומר "אצלנו", הכוונה שלהדרת הנשים החרדיות מהפוליטיקה הזו יש השפעה על כלל הנשים והגברים בישראל. כשהוא אומר "אצלנו" הכוונה אצל כולנו בחצר, בצל עצי הזית, ולא באיזו חצר מסתורית עלומה.
אלא אם כן התכוון ח"כ מקלב ב"אצלנו" לחצר הפטריארכיה הידועה, זו שדגלה מאז ומעולם בהדרת נשים בישראל ובעולם, ומוצאת לכך תמיד את אותן הצדקות. או אז הוא צודק לחלוטין.
- אסתי רידר אינדורסקי היא פעילה חברתית חרדית. מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללת עמק יזרעאל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
