לרגע קט היה נדמה שיש ירידה של 30 אחוזים ברציחות במגזר הערבי. הישג משמעותי, וצריך להודות שגם מפתיע. משום שבבדיקה השוואתית, האלימות בעולם בעלייה, ואין כאן חצי נחמה. לא הספקנו להתרשם מההישג, ובתוך 12 ימים עלה המפלס ב-12 נרצחים. אלה לא רק מעשי הרצח. זו גם האלימות, וההרס והביזה והפרוטקשן, ו-18 האוטובוסים שנשרפו בצפת לפני קצת יותר משבוע. האלימות המתגברת הזאת מסתמנת כאחת הבעיות החמורות ביותר של מדינת ישראל.
הבעיה היא שהפשיעה במגזר הערבי הפכה לעוד ויכוח פוליטי. כנופיות הפשע הלכו וצמחו בעשור האחרון. השליטה שלהן בדרום מפחידה. ומה שקורה בדרום גובר גם בצפון. גוף כמו "השומר החדש" קם על רקע ההזנחה הזאת. ייתכן שהוא עושה נפלאות במגזר מאוד מצומצם, של הטרור החקלאי, אבל הירידה באירועי הפתיחה באש, החשובה כשלעצמה, עלולה להתגלות כאשליה, בדיוק כפי שקרה, בתוך שבוע, עם הירידה שנמחקה במעשי הרצח.
פה ושם נשמעת הטענה שהאלימות היא תוצאה של הזנחה. הבל הבלים. הצגתי כאן נתונים שמצביעים על כך שדווקא העשור האחרון התאפיין בצמצום פערים מדהים. הוצאה של משפחה ערבית זהה להוצאה של משפחה יהודית. ובתחום ההשכלה - הערבים סוגרים את הפער עם יהודים. זה נפלא. אבל זה לא מוריד את מפלס הפשיעה. אפשר לציין סיבות רבות לפשיעה הנמשכת במגזר הערבי, והמשרד לביטחון הפנים מעסיק קרימינולוגים שיכולים לנתח ולהסביר ולנמק ולהמליץ. אבל אסור להתעלם משני דברים. ראשית, הצד הלאומני, ושנית, הצד התרבותי.
הצד הלאומני קיים באותה התרסה נגד המדינה. אנחנו בעלי הבית, אומרים לעצמם, ולישראל כולה, אלה שחודרים לבסיסי צה"ל, אלה שסוחטים פרוטקשן, אלה שמיידים אבנים בכבישי הדרום, אלה שמשתלטים על אדמות, ולא בגלל מצוקת דיור. ובוודאי שהוא קיים בקרב אלה שמניפים את דגלי פלסטין בחוצות הערים המעורבות, ואצל אלה שמיידים אבנים בצפון. ביום שלישי האחרון צעירים יידו אבנים על חניכי בית הספר לקציני ים בעכו. שישה קטינים נעצרו. שניים מהם שוהים בלתי חוקיים. למישהו יש ספק שמדובר באירוע לאומני? על רוב האירועים מהסוג הזה, שהופכים לשגרה, אנחנו אפילו לא שומעים. אל נא נשלה את עצמנו. אבנים היום הם כדורים מחר.
הצד התרבותי קיים בהיבט של "גבריות" ו"כבוד". זה לא כבוד במובן של כבוד האדם, באשר הוא אדם (dignity), אלא כבוד במובן של דרישת כבוד (honor) והתנשאות על אחרים ("למי פה יש כבוד"). קשה להתעלם מכך שהמרכיב הזה קיים יותר בקהילות מוסלמיות. זו הסיבה המרכזית לרצח נשים, שחיללו, כביכול, את כבוד המשפחה. זו הסיבה לכך שעל כל ריב שטותי, גם בין תלמידים בבית הספר, משפחות ההורים פותחות בירי אחת על השנייה. וזה הרקע לצפצוף על גורמי אכיפת החוק, משום שהגבריות מחייבת התרסה, גם במחיר של ענישה חמורה (שאצל שופטינו הרחומים הופכת למקילה, ומעודדת עוד פשיעה).
רצח כפול ליד קריית טבעון, בשבוע שעבר
ולפני שנדקלם שוב את הסיסמאות על "הדרה", "כיבוש" ואפליה", כדאי להביט באירופה. דנמרק היא המדינה היחידה בעולם שבודקת אחוזי פשיעה של מהגרים, תוך הבחנה בין מהגרים מארצות מוסלמיות לבין מהגרים מארצות לא מערביות אחרות. "כך נוכל להראות", אמר שר ההגירה הדני, מטיאס טספאיה, "שאין לנו בעיה עם מהגרים מאמריקה הלטינית או מהמזרח הרחוק. יש לנו בעיה עם אנשים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה".
הממצאים, נכון ל-2018, מגלים ש-4.6 אחוזים מהצעירים ממדינות מוסלמיות הם בעלי הרשעות פליליות, לעומת 1.8 אחוזים מקרב צעירים מהגרים ממדינות לא מערביות אחרות. צריך להודות שלעיתים קשה לחלץ נתונים, משום שכללי התקינות הפוליטית מחייבים הצנעה, הסתרה וטיוח של נתונים. למרות זאת, הנתונים שידועים - מטרידים.
בן-דרור ימיניבגרמניה למשל, 37 אחוז ממעשי אונס והטרדה מינית, בנתוני 2017, מבוצעים על ידי מהגרים, אף שהם 12.8 אחוז מהאוכלוסייה. בארה"ב המצב חמור הרבה יותר. שחורים רוצחים שחורים, וזה לא חשוב כמה הפגנות יש, כמובן נגד לבנים, המצב רק מחמיר. קבוצות פרוגרסיביות מטורללות מנסות להדביק את "דיכוי השחורים" גם לציונות ולישראל. הציונים הרי אשמים גם באחוזי הרצח הגבוהים בדרום אפריקה.
ורק דבר אחד חייב להיות ברור: הורדת מפלס הפשיעה במגזר הערבי (ולמען האמת, לא בדיוק ערבי, משום שהנוצרים כמעט לא שותפים לפשיעה) מחייבת קצת פחות עיוורון, מטעמי תקינות פוליטית, והרבה יותר אחריות עצמית של הקהילה המוסלמית. אבל כל עוד המנהיגות הערבית הנוכחית תומכת בלאומנות האנטי-יהודית, וכל עוד קבוצות מטורללות בישראל מספרות שיהודים פורעים בערבים - אז הטיוח נמשך. זו בשורה רעה לישראל. וזו בשורה רעה במיוחד לערביי ישראל.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
