המתיחות שמורגשת בכל בית בישראל בימים אלה קשורה בעיקר לדריכות לקראת תגובת איראן וחיזבאללה לחיסולים המהדהדים בטהרן ובלבנון לפני כשבועיים, אולם יש סיבה אסטרטגית לתחושה שהאוויר מלא באבק שריפה: מה שיקרה מרגע שהתגובה תצא לדרך, יעצב במידה רבה את המשך המלחמה שבה ישראל נתונה מאז שבעה באוקטובר. כל הזירות יושפעו ובראשן איראן, לבנון ועזה, אולם גם תימן, עיראק, סוריה ואפילו יהודה ושומרון, שלא תמיד נכללת בהערכות השונות על אף שרק היום יצא משם פיגוע ירי קטלני.
1 צפייה בגלריה
צופים בנאום של נסראללה בביירות
צופים בנאום של נסראללה בביירות
צופים בנאום של נסראללה בביירות
(צילום: EPA/WAEL HAMZEH)
נדמה כי בתוך בליל ההערכות הלא מבוססות והשמועות העוד יותר לא מבוססות, יש צורך להבהיר את התמונה ככל הניתן וגם להודות היכן היא עדיין מעורפלת. לא צריך את הניסיון של אלוף במטכ"ל ואת הנגישות של חבר קבינט כדי להבין: בין ההכנות לקראת תקיפה אפשרית לצד האופטימיות האמריקנית לקראת פסגת המדינות המתווכות ביום חמישי, עובר גורל הפסקת האש, ההסכם להשבת החטופים והחטופות, היכולת להשיב את תושבי הצפון לביתם ואולי גם עתיד המלחמה הגלויה בין איראן לישראל.
לפי שורת גורמים ביטחוניים, אפשר להחזיר את הספקות האחרונים לבוידעם: מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה החליט להגיב על חיסולו של פואד שוכר, שכיהן כרמטכ"ל הארגון עד שהחזיר את נשמתו לבורא בסיוע חיל האוויר של צה"ל. זאת גם התפתחות מסוכנת יותר מאשר תגובה איראנית: כוחותיו של נסראללה קרובים לגדר, ויכולת הנזק שלהם משמעותית.
זה לא אומר שהמזכ"ל ימהר לגרור את לבנון למלחמה שבסופה ביירות תיראה לא פחות גרוע מעזה: הציבור הלבנוני מוסיף להפעיל לחץ אזרחי לא מבוטל, הן על חיזבאללה והן על מה שנשאר מהממשלה הלבנונית הכושלת. התושבים והתושבות שם לא רוצים מלחמה, כי הם יודעים שהיכולת שלהם להתגונן מפניה לא רצינית: לישראל, מבלי לזלזל באיום הטילים הכבדים והמדויקים, יש מערכות הגנה רב-שכבתיות לצד מקלטים, וכן ארגונים צבאיים ואזרחיים שנועדו להגן ולשרת בזמן חירום.

"להפוך את הקערה על פיה"

ללבנונים יש ממשלה לא מתפקדת, צבא שנשלט על ידי חיזבאללה ובור ללא תחתית של מצוקות כלכליות וחברתיות. "מדברים על לחץ בתל אביב ממלחמה? בלבנון הלחץ הוא פי ארבעה", אמר קצין בכיר בשיחה עם ynet, והוסיף כי "אם נסראללה יעשה טעות ויגיב באופן לא מידתי, זאת תהיה הזדמנות להפוך את הקערה על פיה ולצאת למתקפה ישראלית שתוביל למציאות חדשה בגבול הצפון".
לדברי אותו קצין בכיר, "עיצוב המציאות מחדש עם מתקפה ישראלית יחזיר את התושבים והתושבות לבתיהם בגבול הצפון בתנאים טובים, לאחר מהלומה קשה שתנחית ישראל על לבנון". לפי אותו בכיר, זוהי גם הזדמנות עבור ישראל בעת הנוכחית: הצבא דרוך וערוך באופן מלא, תושבי קו המגע פונו מבתיהם, והעורף אמנם חרד אך הוא גם מבין יותר מאשר לפני עשרה חודשים את מה שצפוי לו.
במערכת גורסים כי גם אם רוב האזרחים והאזרחיות ישהו במקלטים לזמן ממושך יותר ממה שהם מכירים מהסבבים מול חמאס, זהו מחיר שניתן לשלם בתמורה לשינוי המציאות בגבול הצפון
במערכת גורסים כי גם אם רוב האזרחים והאזרחיות ישהו במקלטים לזמן ממושך יותר ממה שהם מכירים מהסבבים מול חמאס, זהו מחיר שניתן לשלם בתמורה לשינוי המציאות בגבול הצפון. ההערכות הללו אינן מופרכות, אך הן גם לא ודאיות: תקיפה של חיזבאללה עם תוצאות קשות לישראל עשויה לגלות שמשבר האמון מול השלטון והצבא לא נעלם.
גם בחזית האיראנית הדאגה היא לא חד-כיוונית. "איראן מסתכלת מסביב, רואה את הכוחות האמריקניים, שומעת את ההצהרות הישראליות ומבינה: הפעם, בניגוד לתגובה שבאה אחרי 'ליל הכטב"מים', אנחנו נגיב אחרת אם נותקף", אומר קצין בכיר.
ההבנה שמשהו השתנה בצד הישראלי, לצד מעורבות הקואליציה ובפרט הנוכחות הגוברת של ארה"ב במזרח התיכון, מכריחה את משטר האייתוללות להתעכב עם התגובה ולבחון אותה: הרצון לנקום עדיין בוער, אבל גם החשש ממלחמה כוללת לא מרפה. בטהרן חוששים, למשל, שתקיפה איראנית תיענה בתגובה ישראלית חסרת פרופורציות, עד כדי זעזוע הכלכלה הכושלת והרעדת האדמה מתחת לרגלי המשטר.
הכישלון המבצעי של "ליל הכטב"מים" באפריל מחליש עוד יותר את התיאבון: על אף שאז נשברה המשוואה בין שתי המדינות, האיראנים לא ירצו להיתפס שוב כמי שלא מסוגלים להנחית מכה על "השטן הציוני".