כבר יותר מעשרה ימים נמשכת הפלישה הרוסית אל תוך אוקראינה, ואלפי ישראלים ויהודים במדינה ברחו מאז אל מחוץ לגבולותיה, כשרבים מהם עושים כעת את הדרך לישראל. אבל יש גם מי שנשאר. אחד מהם הוא איתן עדי מהעיר אודסה שבדרום אוקראינה. העיר הזאת נערכת כעת לאפשרות של מתקפה רוסית, בעקבות כיבוש עיר הנמל חרסון שעמדה בדרכם לאודסה, והתושבים שם נערכים לכך בהקמת מכשולים מאולתרים, כמו שקי חול או ברזלים שרותכו יחדיו, כדי להוות מכשול לטנקים או רכבים משוריינים אחרים.
"הסתובבתי היום ברחובות, וזה נראה כמו סוף העולם", תיאר עדי בריאיון לאולפן ynet. "חנויות ורשתות החשמל רוקנו לגמרי. בחנויות אוכל רבות יש רק עשירית מהמצרכים. יש הרבה שוטרים שמסתובבים ברחוב ויש להם מן סרט צהוב בשרוול. הם עוצרים אנשים, מתחילים לתחקר כל מיני אנשים, חושבים שהם רוסים בדלנים".
המלחמה באוקראינה – כתבות נוספות:
• בנט טס למוסקבה ונפגש עם פוטין בקרמלין
• קייב מתכוננת ל"אם כל ההרעשות" | פרשנות
• רק 400 הספיקו לברוח מהעיר הנצורה: "הרוסים מפגיזים ללא רחמים"
• מי נגד מי במשבר באוקראינה? מדריך
• נמצאים באוקראינה או בגבולותיה? רוצים לדווח ולצלם? לחצו כאן
עדי מתאר גם כיצד ברחוב הראשי של אודסה "הציבו מחסומי ברזל שנראים כמו אנדרטאות". לדבריו, "גם במדרגות פוטיומקין הציבו כל מיני מחסומים ושקי חול". הוא הוסיף כי בעבר נעשה סרט על אותן מדרגות בעיר, שעוסק במהפכה הבולשביקית: "שם עצרו הרוסים. אני מקווה שהתסריט הזה לא הולך לחזור על עצמו".
הוא נשאל במשדר המיוחד של אולפן ynet מדוע נותר באודסה, וטען כי ניסה כבר פעמיים לעזוב: "המזל לא שיחק לי, אני מאוד מאמין במזל. אני אצא כאשר אחשוב שבטוח לצאת, כנראה אני לא חושב שכל כך בטוח לצאת. היום הייתי בתחנת הרכבת, יש רק רכבת ללבוב שנוסעת במשך בערך 24 שעות. הרכבת הייתה מלאה לגמרי, זו הסיבה. גם הדרך למולדובה בימים רגילים נמשכת שעתיים ובימים האלה בסביבות ה-15-14 שעות".
-יש לך קשר שם עם הקהילה היהודית? יש חיבור בתוך העיר, דואגים אחד לשני?
"כרגע אין לי שום קשר לישראלים, אני חושב שכמעט ואין באודסה. בכל אופן לא נפגשתי איתם, בעבר כן נפגשתי, לפני המתקפה, אבל עכשיו אני לא רואה ישראלים".
במשדר התראיין גם קובי שטרן שמתגורר בחרסון, אותה עיר נמל דרומית בחופי הים השחור שנכבשה על ידי הרוסים, בהישג המשמעותי הראשון שלהם מאז תחילת הפלישה. העיר נכבשה אחרי קרבות קשים, כשלפי דיווח אתמול ב"ניו יורק טיימס", שמתבסס על ריאיון עם ראש העיר שם, 300 בני אדם נהרגו בהם. חלקם נקברו בקברי אחים. למרות החורבן והקטל, אתמול יצאו מאות רבות מתושבי העיר להפגין עם דגלי אוקראינה, במפגן של התרסה בפני הכובש הרוסי.
גם בחרסון קשה למצוא כעת מזון ומוצרים חיוניים אחרים. "כל המדפים בסופרים ריקים ולאנשים אין כבר מה לאכול", סיפר שטרן. "הבנתי מהרשתות החברתיות שלא אפשרו למשאיות עם אוכל להיכנס לפה. מאידך גיסא הגיעו לכאן הרבה מאוד משאיות של אנשי הצבא הרוסי שרצו לחלק אוכל ובעצם לתת לאותם אנשים לאכול ולגרום להם לחשוב שאנחנו זקוקים להם, ושכך נשמח שהם באו לפה. לא כך הדבר, אף אחד לא ביקש את המשאיות האלה ואף אחד לא רוצה לגעת באוכל שלהם".
הריאיון עם שטרן נקטע בבת אחת, רגע לפני שציין כי יש לו בעיות קליטה, וטען כי "חתכו את הכבלים אתמול".
לאולפן ynet התראיין גם הרב אלישע ברעם, שנמלט מהעיר דנייפרו שבמרכז אוקראינה לרומניה, וצפוי להגיע היום ארצה. הוא סיפר כי החליט לברוח אחרי שבני משפחו עזבו בזה אחר זה את העיר, כולל אשתו וילדיו. "ישבתי יומיים בבית לבד, קצת מדוכא, וחשבתי שחשוב שאשאר", סיפר, אך אמר כי ההפצצות על העיר חרקוב וכיבוש חרסון שינו את דעתו.
את הבריחה עשה בשישי בערב, אחרי כניסת שבת, ולדבריו מדובר היה בפיקוח נפש. הוא ציין כי זו הפעם הראשונה שהוא נוסע בשבת זה 31 שנים. הפעם הקודמת הייתה כאשר נמלט בינואר 1991, במהלך מלחמת המפרץ, מלטביה אל ישראל: "גם אז זה היה דרך רומניה. הגלגל חוזר 31 שנה אחרי זה. אני כבר רב ואני פליט, אבל בעזרת השם מחר מגיע לארץ".
-כולם מדברים על זה שהדרך לגבולות קשה ועם מחסומים, אפילו מסוכנת. נתקלתם בזה בדרך?
"הגענו בנס כי לשני האוטובוסים שנסענו בהם היה ליווי משטרתי מקדימה, ולא נסענו בנתיב הרגיל, עקפנו את כל הפקקים. נסענו משהו כמו 23-20 שעות. אלה שלא נסעו עם ליווי משטרתי, אני בטוח שזה לוקח להם כמה וכמה ימים. פקקים איומים. זה מוריד את המורל בנסיעה כשאתה רואה את כל האנשים בורחים, זה מחזה מאוד לא נעים".
ויש גם ישראלים רבים שנמצאים כעת סמוך לגבולות אוקראינה, ומסייעים לפליטים הרבים הזורמים משם, כאשר לפי העדכון האחרון של האו"ם מספרם מתקרב כבר ל-1.5 מיליון. אחת מאותם מתנדבים שמסייעים לפליטים היא הדוגמנית נטלי דדון, שלאולפן התראיינה עם המתנדב המקומי גיא עמר, תושב העיר לבוב במערב אוקראינה. יחד עמו מסייעת כעת דדון לישראלים וליהודים שמגיעים למקום ומתפנים משם לפולין, וממנה לישראל או מדינות אחרות.
לדברי דדון, "החלטתי שהפעם אני רוצה לעשות מעשה מעבר לכתוב עוד פוסט ועוד דעה כזו או אחרת, פשוט לקום ולעשות ואם צריך אותי אז אני כאן. שמעתי על המון ישראלים ויהודים שצריכים עזרה". היא ציינה כי אמה כעסה על החלטתה, אבל הבינה אותה: "אני בעצמי עדיין מעכלת את הסיטואציה שאני נמצאת בה. אבל לא חושבים יותר מדי כשצריך עזרה, ובדקתי שאני באזור שזה לא יותר מדי בסכנת חיים, ואנחנו יכולים לעבוד ולעזור כאן בלי לקחת יותר מדי סיכונים. אי אפשר לדעת מה יוליד יום, כרגע אנחנו במקום בטוח, קולטים פה ישראלים מכל הארץ. מי אני בכלל? בורג קטן במערכת לעומת מה שגיא עושה כאן. אני מצדיעה לו".
עמר עצמו סיפר כי בימים האחרונים סייע כבר לקלוט יותר מ-1,200 ישראלים ויהודים. לדבריו, העומס עצום: "לא רואים סוף. אני מוצף בפניות, היום (הוצאנו) ארבעה אוטובוסים, זה מטורף. זה קרוב ל-200 אנשים שהוצאנו היום. אם בתחילת הלחימה הייתי מוציא באזור האוטובוס אחד, מנסה בכוחותיי להוציא את השני, היום אני כבר מדבר על סדר גודל של ארבעה אוטובוסים והצפי הוא לשישה עד שבעה אוטובוסים ביום".
עמר הדגיש כי אנשי השגרירות הישראלית מסייעים רבות: "אחרי המקרה שהיה לנו לצערי הרב עם הישראלי שנהרג, השגרירות התעוררה ויש צוות מדהים שנרתם ועוזר ומספק לי עזרה עם האוטובוסים. אנחנו עדיין משנעים אוטובוסים פרטיים, ואני נעזר בתרומות של אנשים מדהימים מהארץ שתורמים כסף ועוזרים. אנחנו נעזרים בכסף להמשך הפעילות ורכישת מזון ורכישת אוטובוסים נוספים, שיעזרו לנו להוציא את הכמויות האלה שאנחנו צריכים ברמה היומית".
בתוך כך, במהלך השבת חולצו בני משפחה יהודית שנפצעו באורח קשה ובינוני כתוצאה מפגיעה ישירה של טיל רוסי שפגע בדירתם בבניין בקייב. מתנדבי זק"א באוקראינה, ביחד עם מתנדבי זק"א שהגיעו לשם מישראל ונציגי משרד החוץ, סייעו לבני המשפחה לקבל את האישורים הנדרשים ופינו אותם באמבולנסים לגבול אוקראינה-מולדובה.
עזריאל שניצר, מתנדב זק"א וחבר המשלחת לאוקראינה, סיפר: "מתנדבי זק"א פועלים באוקראינה במסירות נפש זה למעלה משבוע, מסביב לשעון. במקביל למוקד הבינלאומי בישראל, מפעילים סגן מפקד זק"א אוקראינה הרב נחמן דיקשטיין ורעייתו וולרי מוקד הומניטרי שמקבל ומטפל בפניות התושבים המתגוררים באזור".
איתמר אייכנר השתתף בהכנת הכתבה
פורסם לראשונה: 23:31, 05.03.22