תיעוד הפצצת הכור הגרעיני בסוריה
(צילום: דובר צה"ל)
15 שנה אחרי השמדתו של הכור הגרעיני בדיר א-זור שבסוריה, צה"ל חשף אחר הצהריים (שלישי) את מסמך ההערכה של חטיבת המחקר באגף המודיעין - שנכתב חמש שנים לפני מבצע "מחוץ לקופסא" - שמצביע על התפתחות משמעותית בזירה הסורית שעלולה להוביל לתוכנית גרעינית צבאית.
"באחרונה נודע כי במסגרת הוועדה הסורית לאנרגיה אטומית מתנהלים (או לפחות התנהלו) פרויקטים חשאיים שלא היו מוכרים לנו", נכתב במסמך המסווג שנכתב בספטמבר 2002. "המידע אינו מצביע על תוכנית גרעינית צבאית פעילה המתנהלת בסוריה, אך הוא מעיד על עיסוק בתחומים היכולים לתרום לפיתוח התוכנית ומעלה חשד לתחילת התפתחותה של תוכנית כזו".
בתיעוד נוסף שפרסם דובר צה"ל נראים הטייסים ביממה של התקיפה כשהם לבושים בסרבלים, מחובקים, וחלקם גם על המטוסים שהשתתפו במבצע. במכתבים ששלחו ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ושר הביטחון אהוד ברק למפקד חיל האוויר, אליעזר שקדי, הודו השניים על התקיפה המוצלחת בעומק השטח הסורי. "סיכול 'עין הבשור' הוא מבצע בעל משמעות היסטורית שיתרום לחיזוק כושר ההרתעה ולביטחונה של ישראל", כתב שר הביטחון במכתב שסווג ברמת סודי ביותר.
(צילום: ירון שרון)
מאחורי הקלעים של השמדת הכור
השמדת הכור אל-כיבאר הייתה תוצאה של שורת מהלכים מודיעיניים, דיפלומטיים, פוליטיים וצבאיים שנפרשו על חודשים ארוכים ומתוחים בשנים 2007-2006. הם התרחשו במדבר הסורי, במשרדי המוסד בישראל, בבית הלבן, במעון ראש הממשלה בירושלים ובמטה חיל האוויר - ולפי פרסומים זרים גם במלונות בבירות אירופה.
בלילה שבין 5 ו-6 בספטמבר 2007 ירד ראש הממשלה אהוד אולמרט לבור של חיל האוויר בבסיס הקריה בתל אביב. לידו ישבו שר הביטחון הטרי דאז אהוד ברק, שרת החוץ ציפי לבני ונציגים משירותי הביטחון השונים. מעט לפני חצות המריאו מבסיס חצרים ומבסיס רמון שבדרום ארבעה מטוסי F-15 וארבעה מטוסי F-16, והמטרה המסומנת במחשביהם הייתה בניין ריבועי מבודד במדבר בצפון-מזרח סוריה.
המטוסים טסו צפונה לאורך הים התיכון ואז פנו מזרחה על קו הגבול בין סוריה לטורקיה. בין 0:40 ל-0:53 חזרו הטייסים על שם הקוד "אריזונה", ואז הוטלה תחמושת במשקל 24 טונות על הכור "אל-כיבאר", שהוקם בסיוע ובהכוונה של צפון קוריאה, תוך הסתרתו מעיני העולם. הכור הוחרב וכל הטייסים שבו בשלום. תוכנית הגרעין הסורית הושמדה.
עשור חלף עד שהצנזורה הצבאית התירה לפרסם את הפעולה הישראלית. אלא שהעיתונות העולמית, וכן גורמים מדיניים אמריקניים, שמן הסתם אינם כפופים לצנזורה הישראלית, לא יישרו קו עם האיפוק שישראל גזרה על עצמה. כבר באפריל 2008 תדרכו אנשי מודיעין של ארה"ב את הקונגרס לגבי חלקם בפעולה הישראלית לתקיפת הכור, וכמה גורמים בממשל של ג'ורג' בוש הבן, ובהם הנשיא עצמו, התייחסו לפרשה כך או אחרת בספרים שכתבו ובראיונות שהעניקו.
התקשורת בארץ נאלצה להתבסס לפיכך על "פרסומים זרים" שכללו כמה תחקירים מפורטים וראיונות - בין השאר במגזין "ניו יורקר", ב"ניוזוויק", ב"דיילי טלגרף" הבריטי וב"דר שפיגל" הגרמני. הדיווחים הללו הצליחו לשרטט תמונה בהירה של המהלכים שקדמו לתקיפה ולפעולה עצמה. באחת הכתבות היא כונתה "מבצע בוסתן" ובאחר "מבצע אריזונה", לפי מקור נוסף התנהלה פעולת הביון המקדימה של המוסד באוסטריה, ולפי אחר בלונדון, פעם היו מעורבים במבצע שמונה מטוסים ופעם עשרה - אבל הקווים העיקריים היו ברורים אף שהממשלה מעולם לא אישרה או קיבלה אחריות על הדיווחים.
השמדת הכור על ידי ישראל התבררה בדיעבד כבעלת השפעה דרמטית על פניו העתידיים של האזור. הטלטלה שעוברת סוריה בשבע השנים האחרונות מעלה מחשבות מדאיגות לגבי השאלה מה היה קורה אילו השלים אסד את התוכנית שלו מתחת לאפה של הקהילה הבינלאומית וכיום היה בעל יכולת גרעינית. לא פחות חמור, הכור עלול היה ליפול לידיים של אחד הגורמים האיסלאמיים הקיצוניים הנלחמים במשטר.
