תמר גוטמן, בת 27, היא אחת הנעדרות מאז מתקפת הטרור ביום שבת לפני כשבועיים. "שלחתי לה הודעה ב-6:30 כשהתחילו האזעקות", מספרת אחותה אדווה. "שאלתי אם היא בדרך הביתה ואם הכל בסדר כי ידעתי שהיא באזור בארי. היא כתבה לי שהיא בסדר, אבל שהם לא יכולים לחזור הביתה בגלל שיש מחבלים על הכביש. שאלתי אם יש איתם כוח ביטחוני, מישהו חמוש, היא אמרה שיש שוטרים ומאבטחים והכל בסדר".
אדווה ביקשה מתמר לנסות לעזוב את המקום או למצוא מקום בטוח להתחבא בו. "בחלומות הכי גרועים שלי לא דמיינתי את מה שקרה. לא תיארתי לעצמי זה יכול לקרות. ביקשתי שתסתכל טוב איפה היא נמצאת, שתמצא מקום להתחבא. היא לא הייתה מאוד מוטרדת ושאלה עלינו, אם יש לנו אזעקות. ב-7:27 קיבלנו את ההודעה האחרונה ממנה בה היא כתבה שהיא שתעדכן אותי כשהיא תיסע הביתה".
יחד עם תמר נעלמו גם ארבעת חבריה, והטלפון של תמר נמצא מאוחר יותר זרוק על הכביש בנקודה שממנה נחטפו אזרחים רבים לעזה. אדווה, רופאה במקצועה, יצאה לחפש את תמר בבית חולים סורקה והפעילה קשרים בבתי חולים נוספים בכדי לנסות ולאתר אותה. לאחר חיפושים ממושכים התברר שתמר אינה בין הפצועים בבתי החולים.
"תמר עדיין מוגדרת כנעדרת", אומרת אדווה. "עברו יותר משבועיים ואנחנו לא מקבלים שום אינפורמציה. מבחינתנו שיגידו שיש טיפה מידע שהם לא יכולים לחלוק. זה היה יותר מרגיע אותנו, אבל כרגע אין לנו שום אישור לכך שהם ממשיכים לחקור. אנחנו לא יודעים כלום וזה אחד הדברים הנוראיים".
זקוקה לטיפול רפואי ביולוגי מיוחד
תמר מתמודדת עם מחלת קרוהן (מחלת מעי דלקתית) בדרגה חמורה, וזקוקה לטיפול רפואי ביולוגי מיוחד. במידה שהמחלה יוצאת מאיזון או אינה מטופלת היא עלולה להחמיר ולגרום לחסימת מעיים שעלולה לגרום למוות. הדאגה המרכזית של המשפחה היא העובדה שתמר עלולה להיות בשבי החמאס כשיש לה מחלה מורכבת שמושפעת ממצבי סטרס. מצב נפשי ירוד עלול להוביל להתפרצויות קשות של המחלה, הקאות מרובות וצורך להיות צמוד לשירותים. מחלת קרוהן שאינה מטופלת תרופתית עלולה להוביל לחסימת מעיים ומוות.
"בשנים האחרונות היא הייתה זקוקה ללא מעט אישפוזים ואנחנו מאוד מודאגים. בלי טיפול רפואי היא יכולה למות"
"תמר היא חולת קרוהן והיא חולה מאוד לא מאוזנת", אומרת אדווה. "בשנים האחרונות היא הייתה זקוקה ללא מעט אישפוזים ואנחנו מאוד מודאגים. בלי טיפול רפואי היא יכולה למות רק מהקרוהן שלה. בנוסף היא אישה ולנשים בשבי יש משמעות. אפילו רק החשש שיגעו בך, הוא כל כך גדול, הפחד הזה הוא כל כך גדול. שגם אם הם חסכו לה את העניין הזה אני חושבת שזה עיניין משמעותי".
לא יצאה הרבה מהבית בשנים האחרונות
בעקבות המחלה וההתקפים החוזרים והנשנים שלה, שחייבו אשפוזים רבים וטיפול תרופתי קבוע, תמר לא יצאה הרבה מהבית בשנים האחרונות. בגלל הקרוהן תמר התקשתה להחזיק עבודה קבועה או להצליח ללמוד, אבל בשנה האחרונה המחלה מעט נסוגה ותמר הצליחה לסיים לימודי משפטים בהצלחה. כאמור, עד לאחרונה תמר הייתה חלשה מאוד, ובטח לא יכלה לשתות אלכוהול, אבל מאחר והמסיבה של נובה הייתה גדולה וחד פעמית תמר החליטה לא לוותר והיא נסעה לחגוג עם ארבעה חברים קרובים.
אדווה פונה בייאוש להנהגה: "תהיו איתנו, דברו איתנו, תשתפו איתנו פעולה. תכניסו אותנו ללופ. אני לא אומרת שתחשפו אותנו למידע המודיעיני, אבל אנחנו לא צריכים לגלות דברים מהתקשורת. אנחנו במצב מאוד קשה, מיטלטלים בין ידיעה לידיעה. אין לנו שמץ של מושג מה קרה לאחותי. אין לנו רגע של נחת, אין לנו את הוודאות שהיא חטופה, ואין לנו ודאות שהיא הרוגה. ויש את הפחד הזה שנישאר ללא ידיעה. זה מצב מאוד מורכב וקשה".
המשפחה קוראת לצלב האדום, לארגוני זכויות האדם, ולמדינת ישראל להפעיל לחץ ולאפשר העברת טיפול רפואי לתמר באופן מיידי, ומבקשת לפעול לשחרורה המיידי. "אנחנו רואים שהלחץ הבינלאומי עובד, אנחנו חייבים להמשיך לדרוש מהעולם להפעיל אותו. זה שחור ולבן – החזקת חטופים זה אחד מפשעי המלחמה החומרים ביותר שיש, אין על זה דיון, והעולם צריך לדרוש שישחררו אותם ללא שום תנאים.
