ארבעה מכתבים שכתב לוחם השריון סמל נדב (נדי) כהן ז"ל מחיפה, שנפל לפני יותר משבוע בקרב ברצועת עזה, נמצאו במחשבו לאחר סיום השבעה על מותו.
נדב, לוחם בגדוד 77, כתב את המכתבים באמצע חודש ינואר כשהיה בחופשה בביתו. הוא כתב מכתבים אישיים לבני משפחתו, ולחבריו במכינת "בארי" - שבה היה לפני שירותי הצבאי. נדב ביקש מאחד מחבריו שאם יקרה לו הנורא מכל, הוא יעדכן את המשפחה שאותם מכתבים נמצאים במחשב שלו. הנורא מכל אכן קרה, ובשבת האחרונה קראו בני משפחתו את המכתבים המצמררים.
המפגש הראשון עם האמא מתחילת המלחמה, וחברתה מספרת על נדב
(צילום: ליאור אל-חי, באדיבות המשפחה)
מיכל לרנר, אמו של נדב, החליטה לפרסם את המכתב המרגש שכתב בנה לחבריו למכינת "בארי" וכן לסגל, בשל הערך החינוכי והערכי של המכתב. בני המשפחה מספרים כי נדב החליט ללכת למכינה קדם צבאית בעקבות יונתן אחיו הגדול, שהיה חבר במכינת רבין. רוני אחותו הקטנה חברה גם היא במכינת "בארי", אליה הצטרפה בעקבות נדב.
נדב פתח את מכתבו לחבריו למכינה ולאנשי הסגל, במילים: "למכינה האהובה שלי". את המכתב הוא חותם במילים המצמררות: "אני בחרתי להתגייס לקרבי ולחיות את האמונות והערכים שרכשתי פה במכינה, למרות כל הקשיים שכרוכים בזה, ובסופו של דבר נדרשתי לשלם את המחיר האולטימטיבי".
"אבל ככה זה בחיים, הבחירות שהולכות יד ביד עם הערכים שאתם מאמינים בהם, במיוחד בתור בוגרי מכינה אידיאליסטים, בהכרח יהיו הבחירות הקשות ביותר, הבחירות שדורשות את ההקרבה הכי גדולה".
"אני מבקש שתמשיכו לבחור את הבחירות האלה, שתסתכלו על כל בחירה כזאת לא כעל ויתור, אלא כעל הזדמנות להגשים את הערכים שאתם מאמינים בהם. תשפיעו, תשנו, תשפרו את הסביבה שלכם אבל בעיקר תחוו, תהנו ותשמרו על הקסם שנקרא מחזור ו'. אוהב אתכם ברמות אסטרונומיות ומאמין בכם".
האם מיכל לרנר אמרה ל"ידיעות אחרונות": "לאחר נפילתו של נדב התברר לנו שהוא כתב ארבעה מכתבים: לחברי המכינה, לחבריו הקרובים במכינה, לחברי הילדות שלו ולמשפחה. לאחר ההלוויה, חברו מהמכינה שמשרת גם הוא בשריון, אמר לי: 'יש לי משהו קשה להגיד לך. נדי הכין במחשב תיקייה עם מכתבים. רק אני יודע איפה התיקייה הזאת נמצאת'. אמרתי לו 'אנחנו מחכים לך'".
"זה צמרר אותי", הוסיפה האם. "עצם המחשבה שהבן שלי היה צריך לחשוב על דבר כזה, על מה הוא אומר לנו בפרידה. וגם הדברים שהוא בחר להגיד הם מטורפים. אני מנסה לחשוב מה עבר עליו כשהוא התיישב לכתוב את זה".
מיכל מספרת שבמהלך הלחימה בעזה, נדב יצא שלוש פעמים הביתה. "אני זוכרת ששאלתי אותו: 'האם אתה מתחרט שוויתרת על מודיעין ועל תלפיות?'. הוא אמר לי 'אמא, ממש לא'. הוא רצה קרבי".
"שחזרנו את התאריכים. הוא כתב את המכתבים האלו ביציאה הראשונה שלו בחודש ינואר. אני לא הרגשתי ולא ידעתי דבר. הוא היה במצב רוח טוב ביציאה הזאת".
"חלק מהסיבה שהחלטתי לפרסם את המכתב הזה לאנשי המכינה זה בגלל שאני שומעת שחושבים להוריד את תקציב המכינות. איך חושבים בכלל להוריד בתקציב? תסתכלו מה יוצא מהילדים האלה. תראו מה המכינות האלו עושות. תעלו את התקציבים, תפתחו עוד מכינות, תתנו לעוד ילדים להתקבל למכינות".
מיכל מספרת כי טרם קיבלה את הציוד של בנה מהצבא. "יכול להיות שהיו עוד מכתבים, שאותם הוא כתב ממש כשנכנס לעזה. יכול להיות שכתב את הדברים שם, ורק העלה את זה למחשב. אני רוצה לקבל את הציוד שלו. זה לא מפחיד אותי. מעבר לתיקייה לא נחשפתי למחשב שלו. אני עדיין שומרת על הפרטיות שלו. אני גם לא אחטט לו בווטסאפ".
"הייתי רוצה שיזכרו מנדב את הערכיות שהייתה לו, את המכינה, את הצורך במכינה, כמה תרומה הייתה במכינה שהוא בא. מי שלמעלה חייב להבין שזה הכי חשוב, וזה הדור שבסוף יצמח פה", סיפרה אמו של הלוחם שנפל.
