שאול מופז הרגיש שהוא נסחף. זה היה בלב ים והוא היה לבד. כמה דקות קודם, מופז עוד היה קשור בחבל ליתר הלוחמים במסגרת תרגיל המודל האחרון לקראת מבצע מודיעיני חשאי של סיירת מטכ"ל. אבל הטבעת שחיברה אותו לחבל ניתקה. הוא היה אז סגן מפקד היחידה, שהתאמנה בשיתוף עם לוחמי שייטת 13 לפשוט על חופי מצרים, והתרגול האחרון בים אמור היה להכין את הלוחמים לתנאים הקשים שבהם הם עלולים להיתקל במבצע עצמו. מופז שלא גדל ביחידה לא היה מורגל באימונים שכאלה בים. הוא התבייש לירות זיקוק כדי להזעיק עזרה מחשש שייתפס כלא כשיר מספיק, ושלוחמיו לא יראו אותו כמספיק ראוי.
"אני לבד, ואני בין הגלים", הוא מתאר. "אתה עולה ואתה יורד בגל, ויש כוכבים, אני יודע לאיזה כיוון אנחנו צריכים להגיע. זה דילמה של קצין צעיר, סגן מפקד היחידה, האם אני לוקח את הסיכון עם גלי הים או שאני מרים זיקוק מצוקה. אמרתי 'מה, עכשיו כל הצבא יומיים יספר על הסגן מפקד הזה שטבע בים ולא היה מסוגל לתפקד'?. אז בחרתי בדרך השנייה, ליטול את הסיכון ולא להרים זיקוק. אמרתי 'אני אסתדר, הם בטח יתפקדו, גם הם יבינו שחסר להם חייל'. ובשארית כוחותיי שחיתי לחוף".
מחמת הבושה.
"כן".
מפקד סיירת מטכ"ל היה באותה העת יוני נתניהו. הוא רצה את מופז, סגנו, בשטח במבצע במצרים. אולי כי מערכת היחסים של נתניהו עם מפקדי הצוותים שמתחתיו לא הייתה בשיאה. נתניהו נחשב ללוחם מעולה, אמיץ לב ובעל רזומה מבצעי עשיר, אבל כמי שלא גדל ביחידה, פחות הסתדר עם הקצינים הצעירים שתחתיו, שערערו לא פעם על יכולותיו כמוביל של מבצעים מודיעיניים בעורף האויב – פעולות שנחשבות לליבת העשייה של סיירת מטכ"ל.
נתניהו חשב שקצין עם נוכחות מבצעית וניסיון כמו מופז יעזור לו להיות בטוח שהכוח יבצע את המשימה כשיגיע לחוף. אבל הניסיון המועט של מופז במבצע מהים, בתוספת מה שקרה לו בתרגיל המודל, הביא את נתניהו לברר פעם נוספת עם סגנו אם הוא מרגיש בטוח מספיק להצטרף לכוח המבצע. מופז ענה בכנות, שאם הים במבצע יהיה סוער כמו בתרגיל המודל, הוא חושב שהשתתפות שלו תהיה גבולית. לבסוף הוחלט שלא לצרפו למבצע.
סיפור המבצע, ומה שקרה אחריו ליוני נתניהו כשפיקד על סיירת מטכ"ל, עומד במרכז הפרק השני של הסדרה "סיירת מטכ"ל" של עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי שתשודר הערב (שלישי) אחרי החדשות ברשת 13, מדי ראשון ב-HOT8 ותהיה זמינה לצפייה ב-HOT VOD.
במבצע עצמו הים דווקא היה שקט, אבל החוף היה סוער מעט יותר. כשכוח היחידה פשט מן הים זיהה אותו שומר חוף מצרי, ארעי, ופתח עליו באש. יריות בודדות. "זה אירוע פשוט במובני לחימה", אומר מופז על המבצע שפרטיו ייחשפו בפרק בפעם הראשונה, "השאלה המיידית הייתה איך לא גילו אותו, אבל מרגע שנפתחה האש זה היה דבר פשוט. היה צריך להסתער עליו, לחסל אותו, לקחת אותו איתך, לקחת את הציוד ולצאת בלי לחץ".
אלא שבמקום זאת, לוחמי היחידה נטשו את החוף במהירות, אולי בבהלה, כשהם משאירים עליו ציוד רגיש רב, דבר שבמונחי סיירת מטכ"ל נחשב לתקלה בלתי מתקבלת על הדעת. כשנתניהו, המפקד שהיה בחפ"ק, הבין מה קרה, זה היה מאוחר מדי. "יוני למד שהציוד נשאר בשלב הרבה יותר מאוחר, שכבר אי אפשר היה לחזור לחוף לאסוף אותו", אומר תמיר פרדו, לשעבר ראש המוסד, שהיה קצין הקשר בחפ"ק לצדו של נתניהו.
וכשהוא מבין?
"זאת הרגשה איומה של כולנו. זה היה ביזיון אטומי. לא היה שם קרב עם פלוגת קומנדו מצרית, אלא היה אירוע של התגלות שלא הצדיק בסיטואציה הקיימת את עזיבת השטח ללא כל הציוד".
מופז, שגם עמד שם, מוסיף: "יוני היה בחפ"ק, וזה היה לא טוב. אזור הביצוע היה מקום שחשוב מאוד שנגיע אליו. זה מבצע שהוכן במשך חודשים רבים והייתה תחושה רעה. יוני היה קצת לחוץ מהתחקיר. הוא חשש מהשאלה איך ייתכן שיחידה מפוארת כזאת לא יודעת לפתור בעיה כל כך פשוטה. לא היה שם איזה צבא שעמד מולם, היה איזה שומר חוף עם רובה שיורה כדור-כדור".
מה זאת אומרת קצת לחוץ?
"תשמע, זה סוג של כתם על היכולת של היחידה. כישלון זה לא דבר שמתקבל פה. זה לא קורה כל יום, גם לא כל שנה. זה קורה פעם בעשור או ב-15 שנה, וזה נפל במשמרת שלו. ואתה לא יכול לשנות את זה".
אבל למרות החשש ממה שיגיד הפיקוד הבכיר, נדמה שנתניהו היה מודע גם לצרות שממתינות לו מבית. מפקדי הצוותים, שגם כך העלו תהיות, מוצדקות או לא, על דרך הפיקוד שלו על היחידה, החלו להיתלות בכישלון המבצע במצרים בהשמעת הספקות שלהם לגבי יוני, אלו שנשמעו עד אז בחדרי חדרים, והעלאתם לצמרת.
"בסוף מי שחותם על המבצע בתוך היחידה זה מפקד היחידה, לא אף אחד אחר", מסביר פרדו את הקונפליקט שעמדו בו קציני היחידה באותם הימים. "וזו האחריות האישית שלו. אז אתה מסתכל גם על עצמך, גם על הסובבים אותך, גם על החברים שלך, וגם למעלה, על המפקד שלך, ואתה נשאר עם דילמה לא פשוטה".
אז החלטתם ללכת למופז.
"ולהסביר לו את הדילמה שלנו".
השיחה של קציני היחידה עם סגן המפקד מופז, שלא בנוכחותו של נתניהו, הייתה דרמטית. הקצינים שטחו בפניו את טענותיהם כלפי תפקודו של מפקד היחידה. למופז נדמה היה שלא כל הטענות מוצדקות. שהקצינים תולים בכישלון המבצע במצרים תסכולים שצברו נגד מפקדם, שלא כולם היו ענייניים, וחלקם אולי נבעו מהשונות שלו ביחידה ומהעובדה שלא גדל בתוכה. ההתקוממות הזאת נגד נתניהו, שעליה מספרים לראשונה בפרק קציני היחידה, תגיע לשיאה ממש ערב מבצע אנטבה.
"מה שנכון שלאלון שמי, מפקד הצוות שהיה המבוגר בין שלושתנו, המבוגר האחראי, הייתה אמורה להיות שיחה עם ראש אמ"ן ממש ערב המבצע", חושף השר לשעבר עמר בר-לב, שהיה אז אחד ממפקדי הצוותים.
שמה הוא היה אמור לומר בה?
"להציף את הקשים ואת הספקות שלנו".
"השיחה אמורה הייתה להתקיים ממש ביום מבצע אנטבה", אומר אמנון פלד, מפקד צוות נוסף. ומופז מסכם: "אבל אז הגיע מבצע יונתן".
נדמה היה שהמבצע לחילוץ בני הערובה החטופים ממטוס אייר פראנס, על אדמת אנטבה, היה אירוע שיוני נתניהו נולד בשבילו. זה מבצע שהצליח להוציא אותו מהקשיים שהיה נתון בהם בתוך היחידה. למרות הספקות של לוחמים רבים תחתיו, הוא הצליח תוך ימים ספורים להכין את הכוח המבצע. נתניהו יוביל בעצמו את הפריצה אל הטרמינל הישן בדרך לשחרור החטופים. אבל הוא גם הלוחם היחיד מבין חיילי היחידה שייפול בקרב הזה, ובמידה רבה יהפוך לסמל של סיירת מטכ"ל, ולמי שפיקד על המבצע הגלוי הידוע והמוצלח בתולדותיה.