החיפושים הישראלים אחרי פתרון ליום שאחרי המלחמה ברצועת עזה הגיעו, על פי דיווחים שונים, גם אל החמולות ברצועה. אותן משפחות חשובות וחמושות שביום יום נותנות את הטון בלא מעט נושאים ולפעמים אפילו שולטות לבדן על אזורים נרחבים. למרות שראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש לבחון שיתוף פעולה עם החמולות, קשה למצוא משפחות שיצהירו על כך בפומבי. אלו החמולות המרכזיות ברצועת עזה, והסיכוי שישתפו פעולה עם ישראל.
המשפחה שהפכה לסמל
משפחת דגמש נחשבת לאחת מהמשפחות הגדולות ברצועת עזה. רוב חבריה יושבים בשכונת א-סברה שבעזה ומשתייכים גם לחמאס, גם לפתח ולשאר הפלגים הפלסטיניים. בנוסף, המשפחה תומכת ב"ארגון צבא האסלאם", ארגון קטן שמסונף לתנועת אל-קאעידה העולמית, שבראשו עומד אחד מבני המשפחה, מומתאז דגמש.
זמן קצר לאחר שחמאס השתלט על רצועת עזה, התרחש אחד מהעימותים הגדולים והמפורסמים בין החמולה לארגון הטרור. ב-15 בספטמבר 2008 ניסו כוחות הביטחון של חמאס לעצור מספר בני משפחה בשכונת א-סברה. במקום התפתחו עימותים אלימים בין הצדדים – וכל האמצעים היו כשרים במאבק. רימוני יד, ירי מקלעים, טילי RPG, התעופפו לכל עבר.
11 מבני המשפחה נהרגו וכ-46 נוספים נפצעו בעימותים. שוטר של חמאס נהרג ואחד נוסף נפצע. בפתח גינו את ההתנהלות של חמאס בפרשה וטענו שמדובר ב"טבח" שנעשה בבני משפחת דגמש, שרבים מחבריה משתייכים לתנועה.
לפני כשבועיים חמאס הוציא להורג את המוכתר של המשפחה, במה שנחשב למסר חריף וחד עבור שאר החמולות ברצועת עזה. הסיבה להוצאה להורג - חשד שהחמולה ניהלה מגעים עם ישראל.
המשפחה שברחה חלקית מהרצועה
משפחת חלס היא משפחה עתיקה ונחשבת למשפחה השלישית בגודלה ברצועת עזה. מפקדי שטח רבים בזרועות הצבאיות ובעוצבות של הפלגים והתנועות השונים ברצועת עזה משתייכים, או השתייכו, למשפחה. לפי ד"ר אחמד הישאם חלס, רבים מבני המשפחה מתגוררים לא רחוק מהגדר עם עוטף עזה, מזרחית לעיר עזה ובשכונות כמו שג'אעיה.
הסמל המשפחתי של חמולת חלסמתוך עמוד הפייסבוק של המשפחהרוב הצעירים של החמולה משתייכים לתנועת הפתח. בין חברי המשפחה שהתברגו בצמרת התנועה, אחמד חלס (אבו מאהר) – מזכיר הפתח ברצועת עזה, סולימאן חלס – אחד מראשי הביטחון הלאומי בעזה לפני השתלטות חמאס, ועאטף חלס – מנהל הביטחון הפרטי בשירות הביטחון המסכל.
לאור הפעילות הענפה של המשפחה בתנועת פתח, לא מן הנמנע שגם היא נקלעה לעימותים עם חמאס אחרי שארגון הטרור השתלט על רצועת עזה. ב-2008 הקיפו שוטרי חמאס ומחבלי הזרוע הצבאית "גדודי אלקאסם" את שכונת שג'אעיה. אנשי חמאס פתחו בירי מקלעים ופצצות מרגמה ויותר מ-12 בני אדם נהרגו בקרבות שניים מהם אנשי חמאס, וכ-80 נוספים נפצעו.
6 צפייה בגלריה
החמולה עורכת הלוויה לאסיר ביטחוני שנפטר מסרטן בכלא הישראלי
(מתוך עמוד הפייסבוק של המשפחה)
בעקבות הקרב ברחו עשרות מבני המשפחה אל יהודה ושומרון. הסיבה לקרבות הייתה ניסיון של אנשי חמאס לאתר ולעצור בני משפחה שלטענתם היו מעורבים בפיצוץ בעזה שגרם למות חמישה פעילי ארגון הטרור. המשפחה הכחישה כל קשר לחשודים בפיצוץ, אך הדגישה כי הם יילחמו "עד טיפת הדם האחרונה".
המשפחות שלא התעמתו עם חמאס
משפחות אל-מסרי וכפארנה הן מהמשפחות הגדולות ביותר ברצועת עזה, ואף דומות בכוחן למשפחות חלס ודגמש. אבל ההבדל העיקרי ביניהן הוא שכפארנה ואל-מסרי לא נכנסו לעימותים עם חמאס או עם הפתח.
משפחת אל-מסרי מרוכזת באזור חאן יונס שבדרום הרצועה, ואחת התקריות המפורסמות שמיוחסות לה היא סגירת חברת הסלולר הפלסטינית "ג'אוול". לטענת סוכנות "פלסטין אלחדת'", החברה סירבה לתת פרטי התקשרות של אחד מבני המשפחה שנעדר במשך ימים. בתגובה, הציבה המשפחה שלטים על קירות מטה החברה שעליהם נכתב "סגור עד להודעה חדשה". בסוף הם נסוגו בעקבות התערבות המשטרה העזתית.
למרות ששתי המשפחות לא התעמתו עם חמאס, שורר ביניהן סכסוך נקמת דם קשה ומר. בן ממשפחת כפארנה, שמתגוררת בעיקר באזור בית חאנון שבצפון הרצועה, נרצח על ידי בן משפחת אל-מסרי. רק לאחר התערבות של אגודת המלומדים הפלסטינים הסכסוך הסתיים.
המשפחה שמקדמת מועמד לראשות הרשות
חמולה נוספת ברצועת עזה היא משפחת דחלאן. היא נחשבת לאחת המשפחות הקטנות מבחינת גודלה, ואין לה השפעה משמעותית על החיים ברצועה. לפי העיתונאי העזתי מוחמד שאהין, היא עלתה לכותרות רק אחרי הופעתו של מנהיג הפתח לשעבר מוחמד דחלאן.
לפי שאהין, משפחת דחלאן זניחה בהשוואה למשפחות אחרות ברצועת עזה. למרות שדחלאן הורחק משורות הפתח, המשפחה עדיין תומכת בו ורואה בו דמות לאומית. היא גם פועלת במלוא המרץ לקידומו לתפקיד יושב ראש הרשות הפלסטינית.
בין חמאס לישראל
בקרב העיתונאים הפלסטינים יש מחלוקת כמה כוח נשאר לחמולות ברצועת עזה, גם לאחר המלחמה. זה בעיקר נסוב סביב שאלת הנשק. לפי פתח חטאב, מנהל המרכז לתקשורת פלסטינית, למשפחות יש עדיין נשק, שמוסתר היטב מכוחות הביטחון שמזוהים עם חמאס. זה מתקשר היטב עם דבריו של בכיר פתח לשעבר והעיתונאי בהווה מוחמד אל-ואחידי, שהחזקת נשק הפכה לעניין נורמלי וטבעי בקרב הפלסטינים.
מנגד, העיתונאי מוחמד שאהין ציין שהנשק היחיד שנמצא בידי המשפחות כיום הוא נשק של בני משפחה שפעילים בארגונים המזוהים עם חמאס.
בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם ישראל, המצב לא פשוט בכלל. לפחות שתי משפחות מוכרות בשכונות העזתיות סברה וזייתון היו בקשר כלשהו עם גורמים ישראליים, אבל אין מי שיודה בכך באופן רשמי. לפי התקשורת הערבית, יש משפחות שהסכימו להתייחס לכך שצה"ל פנה אליהן כדי שסייעו באבטחת הסיוע ההומניטרי ובחלוקתו.
אחת הסיבות המרכזיות לפחד להודות בקשרים עם ישראל היא התגובה של חמאס, שלא איחרה לבוא - ההוצאה להורג לפני כשבועיים של המוכתר של חמולת דגמש. זה היה מסר חד וברור של חמאס כלפי כל חמולה שמשתפת פעולה, או שוקלת לפעול יחד עם ישראל ביום שאחרי המלחמה, ואפילו עכשיו.
