באוקטובר הקרוב ימלאו לבנימין נתניהו 74. כ-27 שנים חלפו מאז שבניגוד לרוב הציפיות, ימים ספורים לפני בחירות 1996, מול עיניו הנדהמות של המנחה דן מרגלית, הוא ניגב עם ראש הממשלה שמעון פרס את שולחן העימות המצולם ההוא, מפץ טלוויזיוני שהאיץ, יחד עם פיגועי חמאס, את טיפוסו העקבי, העיקש, הדווקאי, הרוטן, בסקרים – לעבר ניצחון בשברי מנדטים באישון ליל. בדיבייט ההוא, נתניהו היה ג'ון פ. קנדי - רהוט, להוט, צעיר. שמעון פרס היה ניקסון – מיוזע, מיואש, זקן. פרס היה אז בן 73. היועצים הפוליטיים הבאים כיום במגע עם נתניהו מלחשים שהוא תשוש ושבוי בידי קיצוני מפלגתו. מדי פעם הוא מתבלבל. אפילו שפתו ארכאית. זה דינו של עולם: הזמן הפך את בנימין נתניהו לשמעון פרס.
כשבוע אחרי העימות ההוא השיק נתניהו את הקריירה שלו כראש ממשלת ישראל שכיהן בתפקיד הזה יותר מכל יצור חי. לצעיר הרהוט ההוא היו 15 שנים להוציא את חזונו מכוח אל הפועל. פי שלושה מגולדה מאיר ואריק שרון. פי 2.5 ממנחם בגין או יצחק רבין. פי חמישה משמעון פרס ואהוד אולמרט. פי 7.5 מאהוד ברק. פי 15 מנפתלי בנט ופי 30 מיאיר לפיד.
חטפו ישראלי בוגר, ולא חשוב למי הצביע, ושאלו אותו "מה היא מורשת בגין?". הוא ישרוק מתחת ל-30 שניות: הקמת הליכוד, סימון תחילת הסוף של שלטון האליטות האשכנזיות בחברה הישראלית, הסכם השלום עם מצרים. מה היא מורשת רבין? תשובה קלה: ייצוב ישראל אחרי הטראומה של מלחמת יום הכיפורים, סימון קו מוסרי בחול באשר למה שמותר ואסור לראש ממשלה מכהן שהחזיק בחשבון דולרים סודי, והחתירה לשלום עם הפלסטינים וירדן לנוכח האיום הדמוגרפי וכדי לייצר משוואה אזורית חדשה מול איראן. מה היא "מורשת נתניהו?". תענו מהר! כמה זמן לקח לכם?
בחרתי להפנות את השאלה לישראלי צעיר ומבטיח, אולי היחיד שיודע את התשובה. וכך השיב בנימין נתניהו הצעיר, ערב בחירתו בפעם הראשונה, לשאלת דן מרגלית ב-96 מדוע הוא רץ: "כדי להחזיר את הביטחון לאזרחי ישראל... להציע לפלסטינים הסדר הוגן של מינהל עצמי... ולייצר בישראל חברה פלורליסטית, עם בג"ץ חזק." הוא הוסיף: "צריך להתקדם בכל מה שקשור ליחסי דתיים-חילונים בזהירות, לשמור על הסטטוס-קוו והאיזון. אני רוצה להקים ממשלה רחבה ככל שאפשר, משום שהממשלה הנוכחית הוכיחה מה קורה כשיש לך ממשלה צרה, שמביאה פילוג בין ימין לשמאל, בין חילונים לדתיים, ופער נורא שנפער בין עשירים לעניים, עוני נורא שמתפשט, זו סכנה למדינה! ... מחירי הדירות האמירו, אנשים לא יכולים לקנות דירות".
ארבעה חודשים לפני יום הולדתו ה-74, אחרי 15 שנים ברוטו בשלטון, נתניהו הכוכב הדועך נכשל בהגשמת מורשתו של נתניהו הכוכב הדורך. על כך אין ויכוח. אפשר גם לטעון שמורשת נתניהו הייתה חיסול מפעל הגרעין האיראני – גם שם הוא נכשל. אפשר לחילופין לטעון שמורשת נתניהו היא חיסול הסכם השלום עם הפלסטינים והאצת מפעל ההתנחלויות. קלינטון ודאי חשב כך: צפו בצחוק המריר, העצוב, של קלינטון במסיבת העיתונאים הראשונה של נתניהו, שבועות ספורים אחרי שנבחר, אחרי שנתניהו נשאל מה המדיניות שלו לגבי ההתנחלויות (דקה 26:39).
אני לא חושב שבעיני נתניהו עצמו, מורשתו היא הקמת המדינה הדו-לאומית ושלילת אזרחותם של הפלסטינים שלא יישבעו נאמנות (חזון סמוטריץ׳-בן גביר-רוטמן). לא למען זה הוא הקדיש 27 שנים מחייו. אז למען מה?
בעז גאוןאסנת בן דבבתורת הדרמה, נהוג לראות במסעו של כל גיבור תהליך התבגרות. המלט הוא נסיך מבולבל – שמחליט להתעמת עם אימו ועם אביו החורג למרות הסיכונים הכרוכים בכך. רק כך הוא הופך למלך. מהלך הגיבור (אודיסאוס, לוק סקיווקר, הארי פוטר) כולל את ההחלטה לצאת למסע מפרך, התמודדות עם הפחדים והשדים הגדולים ביותר כולל הנכונות להסתכן במוות – ואת החזרה הביתה כגיבור. "אני לא זורק בליסטראות על מי שתוקף אותי", אמר נתניהו שנתיים לתוך לקדנציה הראשונה שלו, כשביבי המפלג החל לבצבץ. "אבל אם זורקים עליי אני זורק בחזרה".
זו כנראה מורשת נתניהו. לתקוף כשתוקפים אותך. לרטון ולרקוע. להיות ילד מתבגר כמו המלט, לא המלט המסתכן במוות – פוליטי וממשי. להסתובב בארמון ולשאת מונולוגים רוטנים על מלכות שנגזלה – גם כשהכתר על הראש כבר. רגע לפני שהכתר מוסר מראשו של המלך הישראלי ששלט כאן יותר מאשר כל מנהיג אחר, שיורד מן הבימה בלי "שלום בטוח", בלי יוקר מחיה שפוי, בלי בג"ץ מבוצר ובלי תעודת ביטוח להמשך קיומה של החברה הישראלית כחברה מאוחדת – הרגש שמתעורר כלפי נתניהו אינו כעס, אלא חמלה. על הילד שהיה יכול להיות מלך ובחר להיות, עד סוף ימיו, ילד.
- בעז גאון הוא סופר, מחזאי והייטקיסט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
