המתווה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים שהציגה הקואליציה השבוע, ואיתו "דחיית" יתר הרפורמה המשפטית, משמעותם כניעה של מחנה הימין והתעלמות מרצון הבוחר ששלח את נבחרי הציבור ליישם מדיניות ברורה ומוצהרת לצמצום כוחה של מערכת המשפט, החזרת האיזונים והבלמים בין הרשויות וחיזוק יסודות הדמוקרטיה במדינת ישראל. בפעם הראשונה מאז קום המדינה יש לימין חלון הזדמנויות נדיר ליישם את מדיניותו, ונראה כי הוא מוחמץ וממוסמס. גם אם היה מקום לפשרה - ויש חלקים נרחבים שמבינים את הצורך בפשרה - היא הייתה אמורה להתקבל קודם בקרב מצביעי הימין עצמם, כתנאי בסיסי למו"מ מול מתנגדי הרפורמה, או במקרים של סירוב, כתנאי לאישורה באופן חד-צדדי.
אבל המתווה שהציג ח"כ שמחה רוטמן אינו פשרה. מדובר בהתקפלות מפוארת של הימין אל מול מחאות שכללו הסתה, חסימות כבישים, התפרעויות מול שוטרים, עידוד חרם כלכלי ומדיני על ישראל וקריאה לסרבנות. במקום לעמוד נכוחה ולשרת באומץ את רוב העם ששלח אותם לכנסת - גם אם באמצעות פשרה – הונף דגל לבן והוענק פרס לאלימות ולאיומים. המהלך הזה רק יהווה תמריץ להתנגדויות נוספות להחלטות עתידיות של הקואליציה והממשלה. ומה אז תעשה הקואליציה? תיכנע שוב בשם "הצורך בפיוס"? אפשר כבר לבטל את הבחירות בישראל מכיוון שאין להן שום משקל בהכרעות בזירה הציבורית והפוליטית.
המתווה החדש אמנם מכיל בשורות לימין, כמו רוב בוועדה לבחירת שופטי העליון וביטול שיטת הסניוריטי שבמסגרתה ממונה השופט הוותיק ביותר לנשיאות העליון. לפיכך תוכל הממשלה למנות שני שופטים שמרנים שיגוונו ויאזנו את הרכב בית המשפט העליון. אולם השינויים האלה לא מספיקים. כך למשל, מהמינוי השלישי והלאה תהנה האופוזיציה מיכולת לבחור שופטים לעליון. בנוסף, היא תהנה מזכות וטו קבועה בוועדה לבחירת שופטי מחוזי ושלום, שיגיעו בעתיד לעליון. המשמעות היא שהאופוזיציה מקבלת יכולת להקים קאדר של מועמדים פוטנציאליים לעליון. בדמוקרטיה, שופטים צריכים להיבחר ברוב של הקואליציה המשקפת את ערכי הציבור. המתווה הנוכחי מעניק לזה מענה חלקי בלבד.
ד"ר עומר דוסטריכמו כן, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, גם אם הוא היה נכון במתכונתו הנוכחית, צפוי להיתקל בהתנגדות של בג"ץ שיידרש לעתירות בעניין, ושל היועצת המשפטית לממשלה ושל הכנסת. מערכת המשפט מתנגדת אפילו למתווה המרוכך מאוד הזה, והקואליציה הייתה חייבת בראש ובראשונה לבצר את כוחם של נבחרי הציבור כתנאי הבסיסי ביותר להעברת הרפורמה בכללותה. קרי, להעביר בראש ובראשונה את פסקת ההתגברות ואת ביטול עילת הסבירות. במצב כזה, ההתנגדות מצד מערכת המשפט לחוקים האחרים, ובהם השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, הייתה חסרת שיניים. כעת, סביר להניח שנחזה בהתנגדות ישירה בין הרשויות.
ומעל הכול, העניין העיקרי והמהותי הוא הצורך למנוע משופטים לעצב מדיניות ולקבל החלטות פוליטיות. "דחייה" לאחרי יום העצמאות של יתר סעיפי הרפורמה (פסקת ההתגברות, חוק היועמ"שים, פיצול תפקיד היועמ"ש וביטול עילת הסבירות) מרמזת על התקפלות עתידית נוספת. באקלים הנוכחי, ובהינתן התמריצים למחאות נוספות, ספק רב אם יתר סעיפי הרפורמה יעברו במלואם. וגם אם כן, סביר להניח שהם ירוקנו מתוכן. המבחן החשוב ביותר של קואליציית ה"ימין על מלא" הוכיח שהיא לא עומדת בלחץ ושמצביעי הימין לא יכולים לסמוך עליה.
- ד"ר עומר דוסטרי הוא חוקר ואיש תקשורת. בעל תואר שלישי במדעי המדינה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
