על השולחן של אירינה ונדיקטובה, פרקליטת המדינה של אוקראינה, חברת המועצה העליונה לביטחון לאומי, מהאנשים הקרובים ביותר לנשיא וולודימיר זלנסקי ואחת מחמשת האישים הבכירים ביותר במדינה, ניצבת סוללה של טלפונים שבמבט ראשון, נראית כלקוחה מסצנה מסרט מסדרת ג'יימס בונד בשנות ה־70. טלפוני לחצנים מיושנים, בצבע קרם, עם כפתור אחד, וכיתוב באותיות קידוש לבנה באוקראינית.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"מה זה?" שאלנו, תוהים מה עושה המיצג הזה שנראה כמו שריד מהעידן הסובייטי על שולחנה של אחת מהנשים החזקות במדינה.
"טלפונים מאובטחים לכל חברי צמרת המדינה", השיבה ונדיקטובה.
ואיפה הטלפון המחבר אותך ישירות לנשיא זלנסקי?
"מה פירוש איפה? כמובן, בשורה העליונה מימין".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
התקרבתי לטלפון הימני העליון, והושטתי יד לעברו. התוכנית הייתה להרים בבדיחות הדעת את השפורפרת, ולומר בצחוק, Hallo Mr. President, it's Ziv and Ronen from Israel, אבל חבטה נחושה על גב ידי ועיניה הזועמות של התובעת הראשית, הבהירו שזה לא הזמן, לא המקום ולא הסיטואציה לבדיחות. "אתה השתגעת לגמרי?!" שאלה.
6 צפייה בגלריה
"הטלפון הימני העליון הוא לזלנסקי, הוא מיד עונה" אירינה ונדיקטובה בלשכתה הסודית
(צילום: זיו קורן)
הרחקתי את היד והבהרתי שמדובר בבדיחה. שאלתי למה מדובר במערכת כל כך מיושנת, וונדיקטובה הסבירה שדווקא המערכת המיושנת הזו, טרום־עידן כל התוספות הדיגיטליות, היא בטוחה יחסית מפני האזנות ופריצות של המודיעין הרוסי. "וזה אולי נראה מוזר וישן מאוד וביקשתי להחליף את זה, אבל אמרו לי שזה גם עובד, גם בטוח, וגם יעלה המון כסף להחליף בחדש", היא אומרת.
מה היה קורה אם הייתי מרים את השפורפרת?
"לא צריך לחייג או לעשות שום פעולה אחרת. אתה מרים ואצלו בחדר זה עושה מין צלצול כל כך חזק שגם בחדרים האחרים שומעים. הוא מיד עונה".
מאז 24 בפברואר, יום הפלישה הרוסית, ונדיקטובה השתמשה לא מעט בטלפון הזה, כמו גם בטלפונים האחרים, שמחוברים באופן דומה לשאר נושאי המשרות הבכירים במדינה. היא ממשיכה למלא את תפקידה כראש התביעה הכללית וכמעין יועמ"ש לממשלת החירום, אבל במקביל נוספו לה עוד כמה תפקידים מיוחדים.
אחד מהם הוא לוודא את טוהר הנשק של הצבא האוקראיני, מה שהיא מכנה "פשעים צבאיים - עבירות שבוצעו על ידי חברי הכוחות המזוינים של אוקראינה". המחלקה שפועלת תחתיה ועוסקת באכיפה בנושא זה, אינה חדשה. "צריך לזכור", היא מסבירה, "שאנחנו במלחמה נגד רוסיה כבר שמונה שנים, מאז הפלישה לדונבאס ולקרים, וצריך לוודא שהאנשים שלנו לא מבצעים פשעי מלחמה".
תפקיד נוסף הוא לאכוף בקפדנות את נוהלי החירום והמשטר הצבאי, שהוארך השבוע עד ל־24 באפריל. היא ממונה, למשל, על הנוהל שאוסר על כל הגברים בין הגילים 18־60 לצאת מהמדינה, ועל הסמכות לגייסם לכוחות הביטחון. "ואנחנו", היא אומרת בקול נחרץ, "מוודאים שבאמת אנשים יבצעו את חובתם למולדת".
ונדיקטובה הציגה לעולם צילומים קשים, של פגז שחדר לחזה של ילד. "אמו ושאר משפחתו הסתתרו בתוך אחד מחדרי הבית. הבית חטף פצצה והילד נהרג במקום. האמא לא הבינה שהוא מת, וסחבה את הגוף הקטן שלו למקום אחר כדי לתת לו עזרה רפואית, היא חשבה שהיא מצילה אותו. כשהגיעה סוף־סוף לשם, אמרו לה הרופאים שאין מה לעשות"
אבל מעל לכל אלו, יש משימה אחת, שמאז הפלישה מעסיקה אותה יותר מכל: "להכין את הראיות נגד פוטין וראשי המשטר ברוסיה, וכל מי שהיה מעורב בתוקפנות הזו". וכשהיא אומרת כל מי שהיה מעורב, ונדיקטובה מכוונת לא רק לפוטין, לשר ההגנה שויגו, לשר החוץ לברוב, לשלל ראשי מנגנוני המודיעין של רוסיה ולכוורת היועצים בוגרי הקג”ב שמקיפה את כל אלו. לונדיקטובה יש רשימה סודית של 205 אנשי מודיעין, מפקדים וקצינים, "מכל מערכי הלוחמה הסדירים והמילואים, הפוליטיקה והביון", של רוסיה. והרשימה של ונדיקטובה הולכת ומתארכת במאגר המידע הענקי והמסווג שהיא חולשת עליו.
תחת הכותרת "פשעים שבוצעו במהלך הפלישה הכוללת של הכוחות הרוסיים", ונדיקטובה מציגה בפנינו את סיכום מערך הנתונים נכון לעכשיו: 3,003 פשעי מלחמה "רשומים, מתועדים עם ראיות, שאני מתכוונת להביא לבית הדין הבינלאומי בהאג ולהופיע שם כדי להוכיח אותם". 205 חשודים. 139 ילדים מתים. 205 ילדים פצועים. 1,746 עבירות נגד הביטחון הלאומי של המדינה. מה יקרה עם כל זה? בריאיון מיוחד, אומרת התובעת הראשית ונדיקטובה, כי בכוונתה לדרוש מבית הדין בהאג להעמיד לדין את פוטין ואנשיו, "לא רק על פשעים צבאים, לא רק על פשעי מלחמה, לא רק על פשעים נגד האנושות", אלא גם על צבר העבירות החמור ביותר שאדם יכול להיות מועמד בגינו לדין על פני כדור הארץ: "אני מאמינה כי נוכל להוכיח שצבר העבירות מגיע עד עבירה של ג'נוסייד". עבירה שהתרגום שלה לעברית הוא רצח עם, כלומר שואה.
עד כדי כך?
"גילינו כי חלק מהמעשים של הכוחות הרוסיים עולים בהחלט כדי העבירה הזו, ואנו מתכוונים להוכיח אותה בבית הדין".
ברזומה של ונדיקטובה (43) שורה של מינויים, שכולם "האישה הראשונה בתפקיד". זה כולל גם את המינוי ליועצת המשפטית הראשונה למועמד לנשיאות, כשמונתה לכהן בצוותו של המועמד שאז עוד נראה כמו קוריוז, וולודימיר זלנסקי. היא הייתה חברה במטה הקמפיין שלו וניסחה את המצע המשפטי. בבחירות לפרלמנט באוקראינה ביולי 2019, היא נבחרה כחברה בפרלמנט של אוקראינה כמספר שלוש במפלגת "משרת העם", שתמכה בנשיא.
בדצמבר אותה שנה היא מונתה לתפקיד ממלאת מקום מנהלת הלשכה הממלכתית לחקירות, האישה הראשונה בהיסטוריה של אוקראינה שמכהנת כיושבת ראש סוכנות ממשלתית לאכיפת חוק. ממרץ 2020 היא חברה במועצה לביטחון לאומי ולהגנה של אוקראינה. באותו חודש גם מונתה לתפקיד פרקליטת המדינה.
עם מינויה, הסתערה ונדיקטובה על שורה של פרשיות שחיתות, בחלקן מעורבים פוליטיקאים, אילי הון ואנשי תקשורת רבי־עוצמה. לדבריה, ניסתה לשרש מזרועות החקירה שימוש באמצעים פסולים כנגד חשודים, אבל לא אחת, זכתה גם לביקורת ציבורית. כל אלו הפכו לפחות חשובים, ברגע שהחייל הרוסי הראשון חצה את הגבול.
מקום הפגישה שלנו עימה בבירה קייב ומועדה המדויק נשמרו בסודיות קיצונית עד לרגע האחרון, והיא מוקפת כל העת בטבעת הדוקה של שומרי ראש. המתנקשים של פוטין, היא מבינה היטב, ישמחו להפוך אותה להישגם הגדול עד כה. בסופו של דבר, מצאנו את עצמנו בתוך קומפלקס מרשים של כמה מבני אבן, מול דלת ענקית. לכמה רגעים היה נדמה שאנחנו לבד שם, אבל אז הדלתות נפתחו מעט. מאחוריה נראו מיד השומרים העצבניים של ונדיקטובה, ומערך ביצורי שקי חול, "למקרה שנצטרך להילחם בכובש הרוסי ממש בתוך הבניין", מסביר לנו אחד השומרים. אנחנו עוברים בדיקה קפדנית, כולל גלאי מתכת, הפעלת המחשבים הנישאים והצגת תוכן המצלמות שלנו. רק אז, אנחנו צועדים פנימה.
הבניין כולו מואפל לחלוטין ושומם. אלפיים העובדים שמאכלסים אותו בדרך כלל נמלטו מהעיר, או פועלים מתוך מתקנים סודיים אחרים של הממשלה. "רוב הזמן אנחנו נמצאים באתר הממשלה החלופי הסודי", מסבירה אחת מהעוזרות של ונדיקטובה. הנשיא זלנסקי מבקש להבטיח את הישרדותה של הממשלה, למקרה והוא יפגע או שיושלם הכתר על הבירה. לכן הוא השאיר את עצמו, את ראש הממשלה וחלק ממפקדי הצבא בקייב, והורה להרחיק את כל השאר לאתר סודי שממנו מנוהל חלק גדול מפעולות הממשלה.
ונדיקטובה מקבלת את פנינו במה שהפך להיות מדי הייצוג של הפקידים הבכירים באוקראינה מאז תחילת המלחמה: בגדי בי"ת. במקום הירוק של זלנסקי, היא לובשת סניקרס, מכנסי ואפודת טרנינג ונראה כאילו בדיוק סיימה אימון לקראת בוחן מסלול.
יש הטוענים כי ונדיקטובה - כמו גם הבוס זלנסקי - נמנו על חבורת הצמרת האוקראינית שלא האמינה, ממש עד הרגע האחרון, שפוטין יפלוש, וזאת למרות המידע המודיעיני האמריקאי שהוצג בפניהם. אחרים טוענים שהיא והנשיא הבינו היטב את מה שעתיד לקרות, אבל כל פעולת מנע צבאית, כמו גיוס מילואים, למשל, הייתה פשוט מעניקה לפוטין את התירוץ המושלם לפלישה אלימה.
ונדיקטובה לא מוכנה להתייחס לנושאים הנוגעים למידע מודיעיני שהיה או לא היה בידי השלטון באוקראינה ביום שלפני הפלישה. אבל לפחות כלפי חוץ היא אומרת, "רצינו לוודא שהחיים נמשכים כרגיל". בבוקר התקיימה ישיבה "חשובה מאוד" של חברי המועצה של הביטחון וההגנה, הפורום העליון לנושאי ביטחון לאומי של אוקראינה, שבו חברה ונדיקטובה. אחר כך, בערב, "ביקש הנשיא להביא אליו את 'אנשי העסקים הגדולים', כך אנחנו מכנים אותם כאן, לדיון אצלו בלשכה".
"אנשי העסקים הגדולים", הוא הביטוי המכובס לאוליגרכים. "אנחנו מעדיפים את המושג הזה כי אחר כך עוד אולי אצטרך להופיע (נגדם) בבית המשפט ולא רוצה להיכנס להגדרות מהסוג הזה".
מטרת הפגישה הייתה למנוע מיתון במשק "ולנסות להשאיר את כולם רגועים". במציאות של אוקראינה של טרום־הפלישה הרוסית, קשה למצוא רגע דרמטי יותר: הנשיא מזמין אליו את 20 האוליגרכים הבכירים ביותר במדינתו, חלקם מואשמים לאורך שנים בשחיתות קשה ובקשרים עם השלטון, חלקם נמצאים תחת חקירות של אחת מחמש סוכנויות האכיפה של אוקראינה שונדיקטובה אמורה לפקח ולתאם ביניהן. עם חלקם היא נמצאת בעימות חזיתי וישיר. החקירות האלו התפרסו לעיתים אל מעבר לגבולות אוקראינה, והגיעו גם לטענות מצד אחד כנגד בנו של נשיא ארה"ב ביידן; ומאידך, לבדיקת קשרים פסולים עם אנשי טראמפ, ובראשם רודי ג'וליאני. ועכשיו, הנשיא זלנסקי דווקא רוצה לבקש מהאוליגרכים דבר חשוב.
למה בעצם את היית מוזמנת לפגישה הזאת?
"כי באתי עם גישה שונה לתפקיד. למען האמת, יצרנו פה במשרד של התובע הכללי מחלקה מיוחדת של הגנת משקיעים. אני מבינה טוב מאוד שאני תובעת ולא סנגורית, אבל מהצד שלי אני מבינה שעסקים זה מקומות עבודה, זה מסים, זה למען האמת כל מה שהופך מדינה למשגשגת. אני תובעת כללית בשנתיים האחרונות. לפני התפקידים הציבוריים שלי הייתי פרופסור למשפטים באוניברסיטה, והייתי עושה בוררות בינלאומית מסחרית. ואני מבינה שמערכת האכיפה לא צריכה להיות רובין הוד ולא צריכה ללחוץ על עסקים באופן שיהפוך אותם לבלתי כדאיים למי שמנהל אותם. צריך לפעול נגד השחיתות, ובמקביל למצוא דרכים חוקיות לא להפחיד אנשי עסקים, כי למרבה הצער, הלחץ שהופעל הבריח 15 עד 20 אחוז מההשקעות כאן".
לאותה פגישה, בשש בערב, הגיעו כ־20 מ"אנשי העסקים הגדולים", יחד עם שר ההגנה, ראש השירות החשאי הפנימי ובכירים נוספים. הנשיא זלנסקי רצה למנוע חורבן כלכלי, אבל ונדיקטובה מסבירה כי "זו לא הייתה הכנה למלחמה. המטרה העיקרית של הפגישה הזו, הייתה לדון איתם על איך להסביר לציבור שאנחנו ממשיכים את החיים והעבודה כרגיל במדינה הזו.
"דנו על איך אפשר להגן על מקומות העבודה, איך הם יכולים להשקיע עוד במדינה. זו הייתה ממש ישיבה רגועה. הנשיא חזר והדגיש כי אוקראינה מעודדת אותם להמשיך ולעשות את העסקים שלהם פה. לא היה אפילו צליל של מלחמה".
צלילי המלחמה הללו יגיעו מהר מאוד. ונדיקטובה עזבה את לשכת הנשיא בשעה מאוחרת, רק כדי להתעורר מטלפון מהמזכיר הצבאי שלו באמצע הלילה. "הנשיא דורש לראות את כל המועצה העליונה בשעה חמש בבוקר בלשכתו. קמתי מהמיטה והתקשרתי לשומרי הראש שיבואו לקחת אותי. הם ענו לטלפון והתברר שהם כבר בדרך, קיבלו התרעה מהמודיעין קודם שייצאו מיד לקחת אותי".
וכך החלה הישיבה הראשונה של מועצת ההגנה העליונה במלחמה. "האמת היא שבתחילת הישיבה הזו אף אחד עדיין לא הבין במה מדובר. אפילו אז, אפילו ב־24 בפברואר, אני לא חושבת שהערכנו שזו תהיה פלישה כללית. זה היה נראה כאילו מדובר במערכה מוגבלת סביב דונייצק ודונבאס, אבל לקח זמן עד שקלטנו שהם מנסים לכבוש את קייב".
מה היה בישיבה הזו?
ונדיקטובה, אמונה על מדיניות ביטחון המידע הקפדנית, לא מוכנה להרחיב, אבל אומרת כי "מדובר בפגישה חשובה מאוד, שבה כל אחד מהמשתתפים הודיע מה תחומי האחריות שלו, מה הוא עומד לעשות בעת מלחמה, וכיצד אנחנו מתכוונים לתאם את העשייה הזו בינינו".
ומה הדבר הראשון שעשית אחר כך?
"כינסתי את כל ראשי המחלקות השונות בפרקליטות לדיון חירום על מה עושים עכשיו, כולל מה קורה אם יפציצו את המשרדים שלנו".
6 צפייה בגלריה
איסוף ראיות, עדויות ומידע על פשעי מלחמה כבר מהרגע הראשון. אירינה ונדיקטובה
(צילום: EPA)
ושם גם נולדה ההחלטה שבמקביל לפעילות של ממשלת החירום, יוקם מערך מיוחד שיאסוף כבר מההתחלה ראיות, עדויות ומידע על פשעי מלחמה של הרוסים. ימים מספר לאחר פרוץ המלחמה, הופיעה ונדיקטובה במסיבת עיתונאים והזהירה את הבכירים הרוסים כי היא אוספת חומר נגדם. היא הציגה צילום מזעזע של גופת ילד ושאריות של פגז מרגמה שפילח את החזה שלו. הצילומים האלו עשו לא מעט רעש בעולם. "הילד הזה", היא מסבירה, "שהצגתי את התמונות שלו במסיבת העיתונאים, אמו ושאר משפחתו הסתתרו בתוך אחד מחדרי הבית. הבית חטף הפצצה והילד נהרג במקום. האמא לא הבינה שהוא מת, וסחבה את הגוף הקטן שלו למקום אחר כדי לתת לו עזרה רפואית, היא חשבה שהיא מצילה אותו. כשהגיעה סוף־סוף לשם, אמרו לה הרופאים שאין מה לעשות".
וכך, תוך כדי סיפורים מזעזעים כאלו והלחימה של אוקראינה על עצם קיומה, הוקם מערך עצום ממדים, עם מאות עובדים, שכל תכליתו הוא לוודא שאוקראינה והקהילה הבינלאומית יידעו לבוא חשבון ביום שאחרי עם מי שחוללו את הפשעים הנוראיים האלה. ונדיקטובה: "שוחחתי עם התובע הכללי של האג, ועם מספר גדול של תובעים כלליים ממדינות באזור. אחרי ששוחחתי איתם הם פנו לבית הדין הבינלאומי לפשעים". בינתיים זה עובד: בעקבות הפניות הללו הודיע התובע הכללי בהאג, כי הוא פותח לאלתר בחקירה נגד רוסיה בחשד לביצוע פשעי מלחמה. במקביל, נפתחה שורת חקירות במדינות שכנות לאוקראינה כמו לטביה, פולין, שוודיה ואסטוניה, נגד בכירים רוסים בגין פשעי מלחמה.
לא פשעי מלחמה "רגילים". לונדיקטובה יש כאמור מטרה אחרת לגמרי: להגיש כנגד הצמרת הרוסית תביעות בגין פשע המלחמה החמור ביותר - ג'נוסייד. רצח עם. שואה. משפטית, כבר היו הרשעות כאלו, במקרים של רואנדה ויוגוסלביה, אבל מעולם לא כנגד הנהגה של מדינה שלמה, ובוודאי לא נגד מעצמה עולמית, כמו רוסיה. אבל כדי להשיג הרשעה כזו, ונדיקטובה תתבקש להוכיח שהייתה כוונה מיוחדת ושיטתית לפגוע באזרחי אוקראינה.
איך אתם אוספים ראיות בעת לחימה?
"עבורנו זה נושא חשוב ממעלה ראשונה. קודם כל לאסוף את כל החומר, לשמור על שרשרת ראיות, לאגור את הכול בתיקים ובמערכות המידע שלנו ולסמן את החשודים, כולל פקידים במשרד ההגנה, במשרד הפנים, חלק מחברי הדומא (הפרלמנט הרוסי). ואז ללכת לבית משפט פה בקייב ולהוציא נגדם צווי מעצר, שאותם נעביר לאינטרפול כדי שהם יוציאו Red Notice, צו מעצר בינלאומי נגדם".
כדי לעשות זאת, הוסבו רבים מעובדי משרד המשפטים לתפקידי איסוף ראיות. את חלקם, למשל, הציבה ונדיקטובה בנקודות מעברי הגבול של הפליטים בין אוקראינה לשכנותיה, "אנחנו פוגשים אותם שם וגובים מהם עדויות על מה שקרה". גם האזרחים עצמם גויסו למבצע, והתבקשו לתעד בעצמם כל חומר על פשעי מלחמה. לצורך מבצע איסוף הראיות חסר התקדים הזה נפתח מאגר דיגיטלי מיוחד, אליו יכול כל אזרח להעלות חומרים. "כל מי שחושב שהיה עד או קורבן לפשע מלחמה יכול להעלות חומר", מסבירה ונדיקטובה. "עדות אישית, צילומים של חתיכות מקליעים או טילים, תיעוד וידיאו, כל דבר באופן מאובטח ותוך שמירה מוחלטת על הדיסקרטיות שלו".
6 צפייה בגלריה
''הרוסים ידעו היטב שהם מפציצים בית חולים''. יולדת מפונה מבית החולים שהופצץ במריופול
(צילום: AP)
העדיפות הראשונה שלה, היא אומרת, היא להעמיד את האנשים האלה לדין באוקראינה, "לעמוד מולם בבית המשפט ולהוכיח את אשמתם בפשעים האיומים האלה". אבל גם היא מבינה כי "הסיכוי הסביר מאוד הוא שהאנשים האלה יהפכו נעדרים מבחינתנו, וימצאו מקלט בפדרציה הרוסית".
חלק מהמקרים עליהם היא ואנשיה אוספים מידע בקפדנות כבר פורסמו בכלי התקשורת. המפורסם שבהם הוא הפצצת התיאטרון במריופול, "המקום הזה סומן בכתב שייראה מהאוויר היטב, ואפשר לראות זאת מצוין בתצלום האוויר (היא מציגה אותו בפנינו) של האתר שצולם זמן קצר לפני ההפצצה, כי נמצאים בו ילדים ולמרות זאת הוא הופצץ שוב ושוב".
כשפורסמו הצילומים מהפצצת בית החולים ליולדות במריופול, טענו הרוסים כי מדובר בפברוק. ונדיקטובה פוסקת כי מדובר בשקר בוטה. "יש לנו מאות תיקים דומים לאלה. דיברתי עם עדה שהייתה בבית החולים. הרוסים ידעו היטב שהם מפציצים בית חולים. הם טענו לאחר מכן שהיו שם אנשי צבא, אבל זה שקר. ויש לנו עדים וראיות ממשיות כדי להוכיח את זה"
מקרה אחר היה הפגיעה המפורסמת בבית החולים ליולדות במריופול. הרוסים טענו כי אוקראינה פיברקה מאוחר יותר את התמונות כאילו אכן היו שם נשים כורעות ללדת או כאלה שזה אך ילדו. ונדיקטובה פוסקת כי מדובר בשקר בוטה. "יש לנו מאות תיקים דומים לאלה", היא אומרת. "בביקור בגבול דיברתי עם עדה שהייתה בבית החולים ליולדות. הרוסים ידעו היטב שהם מפציצים בית חולים. הם טענו לאחר מכן שהיו שם אנשי צבא, אבל זה שקר. יש לנו עדים ויש לנו ראיות ממשיות ומסמכים כדי להוכיח את זה. לא היו שם אנשי צבא או כל דבר אחר שקשור לצבא".
אבל הרוסים יטענו בוודאי כי מדובר במלחמה, ובמלחמה יש טעויות. והם טעו, מה לעשות, באיכון המטרה, ושהם מצטערים ושלא היה שם שום זדון.
"הם יכולים לטעון מה שהם רוצים, אבל גם במלחמה יש חוקים, ויש את עיקרון המידתיות ויש את האמצעים שצריך לנקוט כדי למנוע פגיעה באזרחים. וזה בדיוק הפוך ממה שהרוסים עושים, שלא לדבר על אין־ספור פשעי מלחמה שהם מבצעים, כשהם מתחפשים לעיתונאים או לאנשי עזרה ראשונה באמבולנסים או לחיילים אוקראינים.
"ועל איזו טעות מדובר פה? בחרקיב, בעיר שבה אני נולדתי, נהרסו עד עכשיו עד היסוד 700 מבנים אזרחיים, מגורים ותשתית אזרחית. אז מה הם יכולים לטעון, שהיו 700 טעויות? אין דבר כזה 700 טעויות".
על אחד מהקירות במשרד של פרקליטת המדינה יש זוג כפפות אגרוף ותמונות מחזור מבית הספר שבו למדה בחרקיב. גם בעלה וילדיה למדו בעיר. את מקום הימצאם היא מבקשת שלא לחשוף, "כי הם עלולים להיות מטרה לרוסים כדי לפגוע בי". היא יודעת שהם במקום בטוח, אבל הידיעות על הפגיעה האנושה בעיר, "היו כמו בעיטה בבטן".
היא פורסת בפנינו על השולחן צילומים ממריופול. "למה חשוב לדבר על מריופול?" היא שואלת ומיד עונה: "כי זה מקרה שבו אנחנו רואים אסטרטגיה של מחיקה שיטתית לחלוטין, של פגיעה מכוונת נמשכת באוכלוסייה אזרחית שמטרתה הרס, הרג והשארת כל השאר בלי מים, בלי חשמל, בלי אוכל, כדי שיהפכו לפליטים. ולכן, לפחות בחלק מהמקרים אנחנו יכולים לראות מצבים שהם אפילו יותר חמורים מפשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות".
אבל איך תוכיחו את הכול, בעיקר את עניין הכוונה הפלילית?
"יש לנו הוכחות ועוד נאסוף. הרוב כרגע סודי".
בכל זאת, דוגמה אחת היא מוכנה לחשוף. טייס מסוק רוסי שנפל בשבי דיבר בחקירות, "והפליל את המפקד שלו, גנרל בכיר בצבא שהורה לו להפציץ מטרות אזרחיות". הגנרל הזה, ש"קשה להאמין אבל בעצמו נולד בחרקיב", הוא אחד מהבכירים שנמצאים על הכוונת של ונדיקטובה. "אנחנו לא נחשוף יותר פרטים, כי יש סיכוי סביר שאני אצטרך אחר כך לעמוד מולו בבית המשפט, ולא היינו רוצים לסייע לו שם. אבל מדובר על קצין בכיר בפדרציה הרוסית, שנתן את הפקודות לטייס לפגוע בכוונת מכוון, ובידיעה, במבני מגורים בחרקיב. הטייס מקבל את הפקודה ואת נקודות הציון ואת המיקום המדויק ויודע את מה הוא מפציץ. אין שום סיכוי שהרוסים לא ידעו במה מדובר.
"הנה, תראו עוד ועוד דוגמאות ל'טעויות' של הרוסים", היא אומרת ומוסיפה עוד תמונות מזעזעות לערימה שעל השולחן. "תראה מה שהם עשו בחרקיב. כשאנחנו רואים את כמות הפליטים ומה שהם עושים בעיר, כל יום וכל לילה, הרי ברור שזו האסטרטגיה שלהם: להפחיד את האוכלוסייה האזרחית, כדי שייכנעו. להפציץ את כיכר החירות, להפציץ את הבניינים של העירייה והשירותים העירוניים, ואז להפציץ את בתי התושבים ולהודיע לראש העיר, למועצת העיר, לתובעים, לאנשי המשטרה, 'תפסיקו. הניחו את הנשקים שלכם, בואו לצד שלנו וכך תישארו בחיים'".
בראש רשימת המבוקשים לדין עומד, כמובן, פוטין. ונדיקטובה: "לצערי מעשי הזוועה של האיש הזה חוזרים על עצמם שוב ושוב. בגרוזני, בגיאורגיה, בסוריה, בקרים, בדונבאס. העולם לא עצר אותו, העולם נתן לו את האפשרות לבצע מעשים כאלה. ועכשיו המשימה של אוקראינה, המשימה של כל העולם, היא לעצור אותו, לוודא שהוא יישא באחריות למעשים שלו".
מאז תחילת הקרבות טוענת אוקראינה כי רוסיה שולחת מתנקשים ומחבלים לתוך עריה, וכי עצרה לא מעט מהם. חלקם נקשרים ברחובות לעצים, וההמון מכה אותם. אחר כך הם נלקחים בידי המשטרה או הביון ונעלמים. אלה לא בדיוק פעולות שמתאימות למדינה דמוקרטית שומרת חוק.
"אני מבינה את השאלה שלך, אבל צריך לעשות סדר והבדלה. אכן יש אנשים שקשרו אותם לעצים, וסביר להניח שהם היו פשוט רוצחים שנכנסו לבתים נטושים כדי לגנוב מהם או לנצל את המלחמה לתועלת אישית פלילית אחרת. ולגבי המחבלים והמתנקשים, אכן עצרנו לא מעט כאלה, אבל אני לא יכולה לסכן עבודה שלמה שנעשתה כדי להביא אותם לדין בחשיפת הראיות ולסכן את התביעה העתידית".
כמה כאלה יש?
ונדיקטובה מאבדת מסבלנותה. "עקרונית, כולם נמצאים תחת אותו חוק ויישפטו לפי הקוד הפלילי האוקראיני. אבל אלה נושאי מודיעין ואנחנו לא יכולים להיכנס לפרטים כאלה. בשביל שהתיק יהיה יסודי ויחזיק בבית משפט, אנחנו לא יכולים לחשוף פרטי מידע, אפילו הקטן ביותר".
בשנתיים שקדמו למלחמה העניקה ונדיקטובה את ברכתה לשורת צעדים של הנשיא זלנסקי נגד מקורבים לפוטין. חלק מהצעדים הללו זכו לביקורת בתוך אוקראינה ומחוצה לה. לפני כחצי שנה סגר זלנסקי בצו נשיאותי שונדיקטובה אישרה, שלושה ערוצי טלוויזיה מקומיים הקשורים לפוליטיקאי ויקטור מדבדצ'וק, מקורב לפוטין והסנדק של בתו. איך זה מסתדר עם דגל חופש העיתונות שניסתה אוקראינה להניף? "אני הצבעתי בעד סגירת הערוצים במועצת הביטחון וההגנה", אומרת ונדיקטובה. "ואני בטוחה שזו הייתה החלטה נכונה לחלוטין לפעול כך. אלה לא היו ערוצים של עיתונאים שמותר להם למתוח ביקורת, אלא אג'נדה אנטי־אוקראינית ברורה, השוללת את קיום המדינה כדמוקרטית ועצמאית".
מדבדצ'וק נעצר, שוחרר למעצר בית, ואיכשהו נעלם. "איפה מדבדצ'וק?" אנחנו שואלים. "זו שאלה טובה מאוד", היא עונה. "משום מה בית המשפט הסכים לשחרר אותו למעצר בית עם מיליארד גריבנה ערבות. ניסיתי למחות, אבל הם, משום מה, הסכימו למעצר בית ועכשיו אנחנו מנסים למצוא אותו. יש לנו כמה גרסאות שונות לגבי המיקום שלו, ושמעתי לאחרונה כי ייתכן שהוא אולי בישראל, אם כי לדעתי הסיכוי לכך הוא לא גדול".
חלק גדול מהאוליגרכים באותה פגישה ערב הפלישה, כמו אוליגרכים נוספים אחרים שנמצאים תחת זכוכית המגדלת של התביעה באוקראינה, הם יהודים, וביניהם יש שלפחות חלק מהזמן בישראל. הצוות של ונדיקטובה לומד גם את המקרה של אוליגרך אחר שיצא מאוקראינה יום לפני הפלישה הרוסית, ונמצא כעת בארץ. "האיש עבר את גיל 60 ולכן אין מניעה שיהיה מחוץ למדינה, כי אינו חייב גיוס", היא מסבירה. "שמענו לגביו, כמו לגבי אחרים, שהם היו אמורים להיות חלק מהממשלה שפוטין יקים. אני לא יודעת מה מהסיפורים האלה נכון, אבל יש שורת מקרים בעבר שאנחנו מכירים ואשר קשורים לאותו אדם. אין לנו כרגע הוכחות נגדו כי הוא בגד במדינה או דבר דומה. אבל אנחנו בוחנים אותו בקפדנות כל הזמן".
אתם מדינה במלחמה ונוקטים בצעדים קיצוניים כדי להיערך להמשך ההתקפה הרוסית, לרבות להקים מערך של "מגיני טריטוריה", שאתם מציידים אותם בנשק רב. בעצם יצרתם מיליציה אזרחית חמושה, שספק אם תצליחו לפרק אותה מנשקה אחרי המלחמה. וזה רק אחד מהדברים שעשויים להעיב על היום שאחרי הניצחון ולספק לך לא מעט עבודה.
"אתה צודק ואני באמת מודאגת. אלו נסיבות קשות מאוד. אבל אחרי המלחמה, יהיו לנו הרבה יותר אתגרים והעבודה שלנו תהיה הרבה יותר קשה מאשר לפניה. השבוע בדיוק דיברתי עם שר הפנים וראש השירות החשאי על אתגרים עתידיים שיהיו לנו אחרי המלחמה. אני בטוחה לחלוטין שעכשיו יש לנו אויב משותף, מטרה משותפת, האגרסיה של הפדרציה הרוסית. אבל כשאנחנו נעצור את המלחמה, כשנביס את האויב המשותף הזה, יהיו לנו בעיות אחרות: איך להחזיר את הנשק למחסנים, איך לוודא שאנשים לא לוקחים את החוק לידיים ברחובות".
וגם איך להמשיך את המלחמה בשחיתות מול אנשי הון ופוליטיקאים, שהפכו בגלל המלחמה לגיבורים לאומיים.
"אכן זו תהיה משימה מאוד קשה. אבל קודם כל צריך לנצח את המלחמה. זו המשימה החשובה ביותר".
תודה לרומן גולדמן על התיאום והסיוע בתחקיר הריאיון, ולאנה פנטיוכובה על התרגום.
