טבח 7 באוקטובר ריסק קהילות שלמות ביישובי הנגב המערבי, וקל וחומר גם משפחות שהרכיבו אותן. אחת מהן היא משפחת הרן-שוהם-קיפניס. שלושה מבניה – אבשלום הרן ובני הזוג לילך ואביתר קיפניס – נרצחו באותו בוקר על ידי המחבלים שהשתלטו על הקיבוץ. שבעה אחרים – שושן הרן (67), בתה עדי שוהם (38), בעלה טל (39), ילדיהם נווה (8) ויהל (3), וכן שרון אביגדורי (52) ובתה נועם (12) – נחטפו לרצועת עזה. שישה מהם הוחזרו בעסקת החטופים בנובמבר. טל שוהם עדיין מוחזק ברצועת עזה. צפו בראיון עם קרוב המשפחה שלהם, עורך "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", אביב הברון:
ריאיון אולפן אביב הברון
(צילום: הרצל יוסף)
במשדר המיוחד של ynet לציון שנה לטבח התייחס הברון לאופן שבו המשפחה מנסה להתאושש ולהשתקם מאז: "המילה 'משתקמת' לצערי כנראה לא מדויקת, כי כולם חיים כרגע סביב המאבק להחזרתו של טל. לאבל אנחנו בכלל לא מגיעים. אנחנו עדיין כולנו בדבר שעוד יכול לקרות - להחזיר את טל ועוד מאה חטופים שעדיין, באופן מטורף, שנה אחרי, נמצאים בעזה".
השנה הזו גם עשתה איזשהו עירוב בין הישות האישית-משפחתית שלך לבין העיתונאי שאתה. קשה לשכוח את גיליון "המוסף לשבת" שאותו אתה עורך עם הבחירה לשים את יהל על השער, רגע שבו החיים הפרטיים מתערבבים עם העיתונאיים.
"לכל אורך השנים שבהן אני עורך את המוסף לשבת מעולם לא הנכחתי את המשפחה שלי באופן כזה. גם לא הייתי משוכנע שהעיתון יזרום עם הרעיון שעלה לי באחד מאותם לילות שבהם לא הצלחתי לישון וחשבתי מה הדבר האפקטיבי שאולי יכול להגביר את הלחץ ולגייס אנשים למאבק הזה. לשמחתי הייתה הסכמה כללית ללכת על התמונה שלה. זו הייתה הנכחה של הנושא בימים שבהם היו יותר מ-200 חטופים דרך מבט ופנים ועיניים של ילדה בת 3, כדי שיובן עד כמה הסיטואציה הזאת בלתי נתפסת. כמו שכתבתי בטקסט הקצר שצירפתי בכתב ידי לאותו שער, זה לא היה 'תחזירו אליי את יהל', אלא 'דרך יהל, בואו נעשה את הכול כדי שכולם יחזרו'".
מאז הדיון סביב הנושא של החזרת החטופים הוא כבר לא כל כך קונצנזואלי. אנחנו נמצאים במצב שבו לעיתים זה אפילו סלע למאבק. אתה באופן אישי חווה את זה?
"בוודאי. בהתחלה זה היה בשקט - המתקפות על המשפחות, התיוג המופרך שלהן כשמאלניות. לי זה קרה בבית קפה שבאתי אליו לבוש חולצה עם אמירה כללית 'להחזיר את החטופים עכשיו'. לא 'הוא הראש - הוא אשם', ולא משהו אחר שמקרין פוליטית. ועדיין למישהו שם זה הפריע, והוא אמר לי בלי להתבייש 'לך, לך מכאן'. כלומר, אתה והחטופים שלך לא מעניינים אותנו".
על המשך המאבק לשחרור החטופים הוא מוסיף: "זה כרגע לא בראש סדר העדיפויות על רקע התקיפות שלנו בלבנון והמשך הפעילות הצבאית בעזה. כמובן שאני בעד מיטוט צבאי של החמאס והסרת האיום מלבנון, אבל לפני כל זה ומעל כל זה, צריך להחזיר את החטופים".
ראש הממשלה מציג את גישת הזיקה שמדברת על הקשר בין הלחץ הצבאי לבין האפשרות שאולי תהיה עסקה. אתה מקבל את הגישה הזאת?
"כל פעם קושרים משהו למשהו. פעם היו הודעות נחרצות שהגברת הלחץ הצבאי ברצועה ובעזה תקרב את שחרור החטופים. בינתיים, לצערנו הרב, אנחנו מבינים וחווים את העובדה שבני ערובה וחטופים נרצחים בגלל שצה"ל מתקרב. במבחן התוצאה זה לא עומד. אני לא כאן כדי לתת פתרונות כי אני לא הרמטכ"ל או שר הביטחון. אני רק כאן כדי להעביר את המסר, שזה הדבר הכי חשוב שצריך לעשות אותו".
