הם הספיקו להכיר רק שלושה חודשים, מאז שרס"ן בר פלח ז"ל נכנס לתפקיד סגן מפקד סיירת נח"ל אחרי שירות ארוך ביחידת עוקץ והפך למפקדם הישיר. אבל זה הספיק בשביל שפקודיו ייקשרו אליו, יגלו כלפיו הערכה גדולה וירצו להמשיך את המורשת שהתווה.
"פלח היה יכול להגיע רק בשביל לראות שכולם אכלו ושלחיילים יש מזגן שעובד", מספר סגן דולב צייכנר (22), סמ"פ פלגה ג'. "היה אכפת לו מכל פרט ופרט. גם כשהיה רחוק, זה הרגיש שהוא במוצב איתנו".
החברים של רס"ן בר פלח נפרדים ממנו
(צילום: נויל האריס)
סגן נדב עמיחי (23), סמ"פ פלגה א', נזכר איך "בחודש הראשון שהוא הגיע ליחידה הוא לא יצא הביתה. הוא אמר שהוא חייב ללמוד ולהכיר את השטח. הוא הגיע מבחוץ ובא הכי צנוע שיש". "היה לו חשוב ללמוד את אופי היחידה ויותר מכל את האנשים.", מוסיף סגן תובל פורת (23), סמ"פ פלגה ב'. "זה אתגר לעבור מעוקץ לכאן, אבל הוא צלח אותו".
על הימים מאז נהרג פלח מספר עמיחי: "זאת חוויה קשה, אבל הבנו שאסור לנו להוריד את הרגל מהגז וחזרנו מהר לשטח. אני בטוח שפלח לא היה מסכים שנעצור. אפילו לשבעה הוא בטח היה מבקש שלא נבוא ונמשיך בפעילות. קשה בלעדיו אבל ממשיכים קדימה כמו שהוא היה רוצה".
קרובי משפחתו של בר פלח ז"ל שנהרג בפעילות מבצעית ליד מחסום ג'למה מספרים
(צילום: נדב אבס )
"אני חושב על כל הדברים שפלח נתן לנו ועל התפיסה הפיקודית שלו", אומר פורת, "ומבחינתי זה שהמשכנו בפעילות זה בדמותו". וצייכנר מוסיף: "המחויבות שלו לתפקיד הייתה מדהימה. הוא המפקד שאנחנו רוצים להיות".
האובדן הגדול גם חיבר בין השלושה. "השיחות בינינו הן על מה הוא היה רוצה שנעשה ואיך הוא היה מגיב אם הוא היה מסתכל עלינו מהצד", הם אומרים. "הוא איתנו בשיח ובדמות שלו. זה ליכד את כל היחידה".
את ראש השנה הם יעבירו בשטח. "גם בחג הזה סיירת נח"ל תעמוד על המשמר, ערוכה ומוכנה לכל תרחיש", אומר עמיחי. "הלוחמים שלנו ואנחנו דרוכים וגאים להגן על עם ישראל".
