נשיא המדינה יצחק הרצוג נאם הערב (יום ראשון) בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון אירועי יום השואה ביד ושם, והזכיר את סיפורו של שורד השואה נפתלי פירסט, שנכדתו מיקה שרדה את טבח 7 באוקטובר. "ב-11 באפריל 1945 הגיעו כוחות צבא ארה"ב למחנה הריכוז בוכנוולד שעל אדמת גרמניה, שם היו אז 4,000 יהודים - שרידים יחידים ממשפחות שלמות, נצר אחרון לקהילות ענפות שהיו לעפר ואפר", תיאר. "למודי עולם של סבל ומוות, הם שכבו על דרגשים, בטוחים שהם לבדם בעולם. בין המשוחררים היה גם נפתלי בן ה-12, אסיר מספר 14026-B. בתמונה הזו - האייקונית - שצולמה בבוכנוולד מיד אחרי השחרור, נפתלי שוכב על הדרגש העליון, מביט קדימה.
"נפתלי נולד בסלובקיה. במשך שלוש שנים מחייו הוא נכלא בארבעה מחנות ריכוז, בהם אושוויץ, שם הופרד מהוריו. 'אנחנו הגחלים שלא כלו בשריפה הגדולה. אין עוד רבים כמוני שעוד זוכרים ומסוגלים לדבר על מה שהיה שם, אמר נפתלי פעם. ב-7 באוקטובר, נכדתו, מיקה, התחבאה במשך כיממה בממ"ד בקיבוץ כפר עזה יחד עם בן זוגה אסיף ובנם בן השנתיים נטע. קרוביהם וחבריהם, בהם אימו של אסיף, תמי, ובן זוגה, איתן – נטבחו. בתי השכנים שלהם הועלו באש; הם לא הפסיקו לשמוע צעקות אימה וירי. 10% מבני הקיבוץ, עשירית מהקהילה הקטנה, נספו בשבת הארורה ההיא, וקרוב ל-20 נפשות אהובות נחטפו למנהרות הטרור בעזה, ביום בו נרצחו ונטבחו הכי הרבה יהודים מאז השואה".
דבריו של הנשיא הרצוג בעצרת
(צילום: מזמור הפקות)
הרצוג אמר עוד כי "לאורך עשרות השנים שחלפו מאז השואה, הבטחנו פעם אחרי פעם, 'לעולם לא עוד', ונשבענו שהעם היהודי לא יעמוד עוד חסר אונים וחסר הגנה. ועל אף כל זאת, ובשל כל זאת, מחזות 7 באוקטובר טלטלו את כולנו, והדהדו בלב כולנו את זוועות השואה. גם עבורי, התיאורים של אימהות שהשתיקו תינוקות לבל יבכו ויסגירו את מקום מחבואם, של ילדים שנקרעו מהוריהם ושל רוצחים נתעבים – שראו בנאצים מודל לחיקוי, ועינו, שרפו וטבחו משפחות שלמות - הדהדו את הנוראים שבקורות עמנו. אבל במיוחד ביום הזה, אני מבקש שנקשיב קשב רב לדבריו של נפתלי פירסט, שלאחר הטבח אמר לנכדתו מיקה כך, ואני מצטט: 'זה דומה, זה מפחיד, אין מילים לתאר את האכזריות הזאת, אבל זה לא אותו דבר. זו לא שואה'. שואה שנייה לא תהיה'".
הנשיא הדגיש: "ואכן - זו לא שואה. 7 באוקטובר לא היה שואה - מפני שהשואה הייתה התהום האפלה ביותר בהיסטוריה האנושית, בכל קנה מידה. לא היה עוד רצח עם טוטאלי ושיטתי כל כך, בהיקף גדול כל כך – חוצה מדינות ויבשות - שנמשך זמן רב כל כך, כמו שואת היהודים. אחד מכל שלושה יהודים בעולם נרצח בידי מכונת ההשמדה הנאצית. באושוויץ בלבד, בית החרושת למוות, סמל הזוועה, נרצחו כ-10,000 יהודים בממוצע ביום. אבל סדרי הגודל של השואה הם לא הסיבה היחידה.
המפגש המרגש בין אליקים לאורי
"טבח 7 באוקטובר לא היה שואה מפני שיש לנו היום את מדינת ישראל, ואת צבא ההגנה לישראל. על אף שתוצאות האסון והתדהמה עדיין הולמות בנו, אנחנו לא שוכחים שיש לנו את מה שאחינו הנספים בשואה יכלו רק לחלום עליו, רק לדמיין: מדינה וצבא משלנו. צבא שגם כעת נלחם במערכה שעוד לא תמה – על ביתנו הלאומי. בית של עצמאות ממלכתית. אני אומר זאת באמונה שלמה וזכה - למרות האסון והאבל שעדיין מכים בנו: את הבית הזה שום דבר לא יוכל להחריב. את העם הזה, העם שלנו, שעבר את השואה הנוראה מכל, ובנה לעצמו קוממיות במולדתו 2,000 שנים אחרי שהוגלה ממנה בכוח הזרוע – שום דבר לא יוכל להכחיד".
"יסודות ישראל נחלשו לפני 7 באוקטובר"
הרצוג הדגיש בפתח נאומו כי "זוהי לא שנה רגילה, וזה לא יום זיכרון רגיל. השנה, המדינה נמצאת במלחמה, אנחנו נמצאים במלחמה. 212 ימים חלפו מאז הטבח הנורא שביצע חמאס בתינוקות, ילדים וקשישים, נשים וגברים. מאז יצאנו למערכה כבדת ימים וכבדת דמים – כפי שראינו גם היום בכרם שלום, לפני שעות אחדות. מאז נחטפו אחינו ואחיותינו בידי האויב האכזר, והלב שלנו איתם. אני מאמץ אל ליבי את משפחות החטופים וזועק, מתפלל, מייחל ומתחייב בשם העם כולו: לא ננוח ולא נשקוט עד שישובו בנות ובנים לגבולם".
הרצוג אמר עוד כי "אני מחבק מכאן את המשפחות השכולות, גם אלה שהתווספו היום למעגל השכול הכואב. אני מחזק את חיילי צה"ל וכוחות הביטחון ומייחל להצלחתם ולשובם בשלום של לוחמינו בחזיתות השונות, לחזרתם המהירה לבתיהם של התושבים המפונים, ומתפלל להחלמתם השלמה של הפצועים בגוף ובנפש.
"כשאני ניצב כאן הערב, עולה וצף בי סרטון שראיתי בעיצומה של המלחמה וריגש אותי עמוקות, שבו מגולמת תמצית המקום הקדוש הזה: שואה ותקומה אחוזות זו בזו, בדמותם של סבא ונכד: הסב – אליקים הולנדר, שורד שואה בן 96 וסגן אלוף במילואים בצה"ל. הנכד, אורי הולנדר, חייל מילואים שיצא להפוגה ראשונה מהקרבות, ובא לבקר את סבו, עם המדים ועם הנשק. הם מתחבקים. והסב שורד השואה לוחש לנכדו, כשדמעות זולגות על לחייו, "ברוך השם שזיכני לראות אותך, עם נשק, מגן", ומוסיף: "אתה הניצחון שלי".
הרצוג ציין בנאומו כי "אני שומע את החרדות, החששות והדאגות בקרב רבים בעם. אני מבין את החרדות הללו, ועונה באופן חד וחלק: אני מאמין בנצח ישראל שלא ישקר. אני מאמין בעם ישראל, במדינת ישראל, ובחובתנו לשמור עליהם מכל משמר. לשם כך, ביום הקדוש הזה, עלינו להתחייב יחד לשוב ולבנות את עצמנו, תוך הישענות על שלושה יסודות, שנחלשו לפני השבעה באוקטובר. ואלו הם: יסוד ההגנה העצמית, יסוד השותפות והאחדות ויסוד האמונה והתקווה".
הנשיא תיאר כי בהתאם לתואר היסוד הראשון, "עלינו לעולם לדעת להגן על עצמנו - בעצמנו. בעת שאיראן ושלוחות הטרור שלה תוקפות אותנו, מדינת ישראל חייבת להמשיך ולפתח את יכולותיה להגן על עצמה מפני כל סוג של איום ומתקפה; עם כוח מגן איתן ומתקדם, ובריתות מדיניות – עולמיות ואזוריות. שילוב שיבטיח לנו יתרון איכותי מוכח, ויבצר לעד את חוסננו כמדינה יהודית ודמוקרטית". הרצוג ציין כי "יסוד ההגנה נוגע כמובן גם לאחיותינו ואחינו בתפוצות, הנמצאים כיום תחת איום ומתקפה – בקהילות ובקמפוסים. אני פונה אליהם מכאן – מבירת הנצח של עמנו, ואומר: אנחנו עומדים איתכם כתף אל כתף נגד מתקפת האנטישמיות, הטרור והשנאה שמופנית אליכם בימים אלה".
יסוד השותפות והאחדות, לדברי הרצוג, נובע מכך ש"בל נשכח שטענתנו ההיסטורית למדינה נשענת בין היתר על היותנו עם אחד, שזכאי למדינת לאום משלו. לכן, כשאני אומר אחדות - כוונתי להיותנו עם אחד, אני מתכוון הן לאחדות גורל והן לאחדות יעוד, להיותנו עם אחד שיש בו מגוון של עמדות, אמונות, אורחות חיים ותפיסות עולם". הרצוג הדגיש כי "אחדות היא לא אחידות, אבל אסור לנו לתת לפלגנות ולקיטוב לשלוט בנו, כי אויבינו לא מתבלבלים לרגע. אם לא נקשיב אחד לשני, אם לא נכאב יחד, אם נהפוך לקהילות ומחנות שכבר לא זוכרים מה מחבר ביניהם – אנחנו עלולים לאבד לא רק את עמנו האחד, אלא גם את מדינתנו האחת. עלינו לזכור כל העת: הלכידות הישראלית שראינו בחצי השנה האחרונה, בחזית ובעורף, היא דמותנו האמיתית".
תיעוד מהעצרת ביד ושם
(צילום: גיל יוחנן)
לבסוף תיאר הרצוג כי "היסוד השלישי הוא יסוד האמונה, הרוח והתקווה. האמונה העמוקה בצדקת הדרך, רוח הלחימה על עתיד טוב יותר, והידיעה הברורה שהתקווה תנצח. סיפורו של סגן מפקד חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים – אלוף משנה שמחה אפלבאום – הוא דוגמה מאלפת לכך. שמחה, אסיר מספר 78524 מאושוויץ, ופרטיזן - איבד את כל משפחתו בשואה. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא קיים את הנדר שנדר בצעדות המוות: עלה ארצה, היה ממקימי הקיבוץ נצר סרני, והפך למפקד בצה"ל.
"בדבריו ללוחמים תוך כדי קרבות התופת ברמת הגולן, במלחמת יום הכיפורים, הישיר אליהם שמחה את מבטו, ואמר להם כך: 'התחלתי להילחם עוד לפני שאתם נולדתם. ארבע מלחמות בארץ, ומלחמת העולם באירופה. הכי נורא היה באירופה. הם לקחו את הוריי, את כל בני משפחתי, מבלי שאפשר היה אפילו להתגונן, להרים יד, לצייץ. מאז לא ראיתי אותם. אם אתם שואלים מה בן אדם בגילי עושה כאן, הנה לכם תשובה. אני נלחם, בחורים. אני נלחם כמו משוגע, כדי שמה שקרה לבני דורי – לא יקרה שוב'".
הנשיא הדגיש כי "האמונה הזאת בצדקת הדרך היא מקור רוח הלחימה של עמנו למען התקווה, למען העתיד, למען הבניין הלאומי שלנו במולדתנו ולמען השלום בתוכנו ועם שכנינו. אהובינו שורדי השואה - אתם גיבורי הנצח שלנו. המורשת שלכם היא מורשת של תקומה, של גאווה, של תקווה. אתם מקור אמונתי היוקדת שהעם שלנו יכול לנצח הכל. אנחנו נשמור על האש הבוערת, ובעזרת השם נמשיך ונוציא נצרים חדשים, כפי שאתם עשיתם - בשם העבר ולמען העתיד, ונוכיח לעולם כולו שעם הנצח כאן – מאז ולתמיד. עם ישראל חי".
