בארצות הברית הוגש הלילה (בין שלישי לרביעי) כתב אישום נגד ארבעה אזרחים איראנים בגין מזימה לחטוף מניו יורק עיתונאית ממוצא איראני ולהבריח אותה לשטח איראן כדי לבוא איתה חשבון על פעילותה נגד משטר האייתוללות ברפובליקה האיסלאמית. העיתונאית, מסיח עלינג'אד, עוררה את חמת זעמו של המשטר בין השאר כשייסדה תנועה המעודדת נשים להסיר מראשן את החיג'אב, כיסוי ראש שלתפיסת פעילות רבות הוא סימן לדיכוי האישה על-ידי מוסלמים קיצונים.
7 צפייה בגלריה
מתנגד משטר איראני בהפגנה בגרמניה נגד הרפובליקה האיסלאמית. עיתונאים מוצאים להורג
(צילום: EPA)
עלינג'אד אישרה הלילה בטוויטר כי היא הייתה יעד החטיפה, והודתה לרשויות האמריקניות על שסיכלו אותה. "אני אסירת תודה ל-FBI על סיכול המזימה של משרד המודיעין האיראני לחטוף אותי", אמרה בסרטון שבו היא נראית ניצבת ליד חלון דירתה, כשניידת משטרה חונה בחוץ ואורותיה מהבהבים. עלינג'אד הדגישה את העובדה שהמזימה נגדה נרקמה תחת כהונתו של נשיא איראן חסן רוחאני, אף שזה נתפס בעולם כאישיות מתונה יחסית מבחינה פוליטית.
עלינג'אד, אשת אופוזיציה גולה, עבדה במשך שנים כעיתונאית באיראן, והיא ברחה מהמדינה אחרי הבחירות לנשיאות בשנת 2009, שניצחונו המפוקפק של מחמוד אחמדינג'אד בהן עורר גל מחאה אדיר – שנענה בדיכוי אכזרי מצד משמרות המהפכה. בשנים האחרונות הפכה לדמות בולטת בערוצי הלוויין דוברי הפרסית שמשדרים מחו"ל ומותחים ביקורת חריפה על משטר האייתוללות. מהגלות היא הובילה בין השאר את קמפיין "יום רביעי הלבן", שבמסגרתו נשים צילמו עצמן מסירות את כיסוי הראש שלהן, החיג'אב, בפומבי בתוך איראן. הסרה שכזו היא מעשה שברפובליקה האיסלאמית יכול להביא למעצר ולהטלת קנסות.
ארבעת האזרחים האיראנים הנזכרים בכתב האישום שהוגש הלילה הם קצין מודיעין איראני ושלושה איראנים אחרים העובדים תחתיו: עלירזא שברוגי פרחאני, מחמוד חזאין, קייה סדגי ועומיד נורי. כל הארבעה חיים ברפובליקה האיסלאמית, ולא בארה"ב. אישה תושבת קליפורניה ממוצא איראני נאשמת בסיוע למימון המבצע.
לפי משרד המשפטים האמריקני, ארבעת אנשי המודיעין האיראני ניסו תחילה ב-2018 לאלץ קרובי משפחה של עלינג'אד לפתות אותה להגיע למדינה שלישית כדי שתיעצר שם ותובא לאיראן. הם הציעו לבני משפחתה כסף בתמורה למעשה, אך אלה סירבו לשתף פעולה. אחר כך שלחו הסוכנים חוקרים פרטיים לעקוב אחרי עלינג'אד ואחרי בני משפחתה בברוקלין, ניו יורק. המעקבים התבצעו בשלל הזדמנויות בשנים 2021-2020, ולפי משרד המשפטים כללו צילום תמונות סטילס וסרטונים של עלינג'אד ובני ביתה. בפני החוקרים הפרטיים טענו הסוכנים האיראנים כי המעקב מתבצע לבקשת משפחתה של עלינג'אד, וכי היא נעלמה מדובאי ומוגדרת נעדרת אחרי שברחה מהמדינה כדי לחמוק מתשלום חוב.
הסוכנים האיראנים חיפשו דרכים שונות להביא את עלינג'אד מארה"ב לאיראן, ובשעה שאחד מהם בחן נתיבי תחבורה המובילים מביתה לאזור בברוקלין השוכן על קו המים, אחר חיפש מידע על שירות המציע סירות מנוע בסגנון צבאי ובהפעלה עצמית, המיועדות לחילוץ ימי ממנהטן. מהחקירה עולה כי הם שאפו להבריח אותה כך דרך הים לוונצואלה, המקיימת קשרים הדוקים עם טהרן.
בכתב האישום נגד הסוכנים האיראנים צוין כי ביולי 2019 קבע ראש מערכת בתי המשפט של משמרות המהפכה כי כל אדם השולח סרטונים שתוקפים את המשטר האיראני, ובמיוחד סרטונים היוצאים נגד החוק המחייב נשים לכסות את ראשיהן, "מבצע פשע של שיתוף פעולה עם ממשלה זרה עוינת ויישפט ל-10 שנות מאסר". לפי הרשויות בארה"ב, הרשת האיראנית שחשף ה-FBI תכננה לפתות אל המעצר באיראן גם שלושה בני אדם החיים בקנדה ואדם חמישי שחי בבריטניה. היא עקבה גם אחרי אדם נוסף, בדובאי.
נודדת בין מקומות מסתור: "לא אחיה בפחד"
עלינג'אד, שקיבלה באוקטובר 2019 אזרחות אמריקנית, סיפרה הלילה כי הרשויות בארה"ב עדכנו אותה כבר לפני שמונה חודשים כי עוקבים אחריה וכי מצלמים את ביתה. לדבריה, מאז היא זוכה להגנה מכוחות הביטחון האמריקניים, ומעת לעת אף נאלצת להשתכן במקומות מסתור. עוד סיפרה כי בשלב מסוים ביקשו ממנה אנשי ה-FBI לצלם סרטון לייב שלה כדי לראות אם המודיעין האיראני מסוגל להתחקות אחר עקבותיה. עלינג'אד עצמה העידה כי הסוכנים האיראנים ניסו כמה פעמים לפתות אותה להגיע לטורקיה באמצעות איומים או הבטחות שתפגוש שם את משפחתה.
"ידעתי שזה טבעה של הרפובליקה האיסלאמית – לחטוף, לעצור, לענות ולרצוח אנשים", אמרה הלילה לסוכנות הידיעות AP, "אבל לא יכולתי להאמין שזה יקרה לי בארצות הברית של אמריקה". היא הבהירה כי המזימה לחטוף אותה לא תגרום לה לחדול מפעילותה: "אני חיה רק פעם אחת, ואני לא הולכת לחיות בפרנויה. לא אחיה בפחד. יש לי שתי אפשרויות: להרגיש מסכנה או לגרום לאנשים שמנסים לדכא אותי להרגיש מסכנים – ואני בוחרת באפשרות השנייה".
בשנים האחרונות כבר הצליחו סוכני מודיעין איראנים לפתות כמה פעילי אופוזיציה ממדינות בחו"ל ליעדים בעולם ומהם לחטוף אותם בחזרה לאיראן כדי להעמידם לדין ולהוציאם להורג. המקרה המפורסם מכולם הוא זה של רוחאללה זאם, עיתונאי איראני גולה שחי בצרפת ובשנת 2019 פותה על-ידי המודיעין האיראני למדינה שלישית ומשם נחטף והובא לטהרן. הוא הוצא להורג באשמת המרדה, משום שניהל ערוץ טלגרם שבו תואמו פעולות מחאה של אזרחים איראנים נגד המשטר.
המשטר האיראני נחשב למשטר המדכא באופן יוצא דופן את פעילותם של עיתונאים, ולפי ארגוני זכויות אדם מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979 הוא עצר לפחות 860 עיתונאים – חלקם נשלחו לכלא וחלקם הוצאו להורג. בעשור האחרון עצרה טהרן או חטפה כמה עיתונאים, ואחד מהם היה כתב ה"וושינגטון פוסט" ג'ייסון רזאיאן, שביולי 2014 נעצר עם אשתו. היא שוחררה אחרי חודשיים, והוא שוחרר במסגרת עסקת חילופי שבויים עם ארה"ב רק אחרי שנה וחצי שבהן הוחזק בכלא אווין הידוע לשמצה בטהרן. לדבריו עבר שם התעללות, שכללה מניעת שינה ואיומים בעריפת ראש.
גם כיום מחזיקה איראן בכלא או במעצר בית יותר מעשרה אזרחים מערביים – רובם אזרחים איראנים המחזיקים גם בדרכון של מדינה זרה.
