איתמר בן גביר עם אביו של חייל גבעתי שקיבל 10 ימי מחבוש
מיום שישי ועד יום שלישי, צה"ל התנהל נכון, במקצועיות וברגישות המתחייבת בטיפול באירוע מורכב, בתקופה פוליטית מתוחה ובעידן שבו הכל מתועד מכל זווית אפשרית. אולם אז נרשמה הטעות הראשונה, עם החלטת מג"ד צבר, סגן אלוף אבירן אלפסי, להחמיר עם הלוחם שאמר למצלמה: "בן גביר בא לעשות סדר", ולפני כן גם ניסה לדחוף מפגינים.
עשרה ימים בכלא הצבאי הם עונש חסר פרופורציות אל מול המעשה. עם כל הכבוד, גם אין מה להשוות אותו לתקופות שבהן אתם שירתם בצבא: בשנים האחרונות נערכה רפורמה בדין המשמעתי והוגבלה סמכות הענישה של המפקדים. אי אפשר להפיל הכל על המג"ד, כי במקרה כזה – גם אם צה"ל ינסה להכחיש – סביר להניח שישנו תיאום מקדים בשרשרת הפיקוד העליונה, מרמת המג"ד עד ללשכת הרמטכ"ל. מישהו היה צריך לעצור בדרך ולומר שהעונש מוגזם ולא מידתי. עם כל הצער על ההתנהגות, חמורה ככל שהייתה, כמובן שהיא לא דומה להכאת המפגין בידי לוחם אחר מהגדוד, שנגדו נפתחה חקירה פלילית.
נדמה שגם המג"ד לא היה רוצה שמפקדיו ישפטו את תפקוד הגדוד בקו האחרון בחברון, כי ציון גבוה הוא לא יקבל. יש בצה"ל מי שרואה במהלך של הרמטכ"ל, אביב כוכבי, שאיפשר את הענישה הכבדה הזו, כמתן קונטרה לדרג הפוליטי, אחרי שבן גביר החל להתערב לו בענייני הצבא. ועדיין, אחרי הביקורת הלגיטימית נגד ההחלטה, צריך לגנות את המתקפה האישית והמכוערת ברשתות החברתיות נגד סא"ל אלפסי, במהלך שקוף של שיימינג שנועד להרתיע אותו.
כשהצטרפתי לגדוד הסיור של גבעתי במבצע צוק איתן, הוא היה אז קצין בלימודים שהתנדב לחזור ולהילחם בגדוד הסיור של סא”ל אלי ג’ינו. לא הכרתי אותו קודם, אבל ראיתי היכן נלחם בחרבת חזעא ובהמשך התקדם לרפיח, שם נכנס למנהרה בניסיון לאתר את הגופה של הדר גולדין ז"ל. איתן פונד קיבל את עיטור המופת על הפעולה, אלפסי את צל"ש המח"ט, עופר וינטר. הפגיעה בו, כמו גם השתיקה המתמשכת של ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו ושל שר הביטחון הבא, יואב גלנט, היא מסר מדאיג מאוד לצמרת הפיקוד וגם לדור העתיד שלו, שיידרשו להחלטות לא פופולריות אך מוצדקות.
הלוחם נכנס אתמול לכלא הצבאי ולא למעצר ביחידה. הוא הגיש בקשת מחילה למפקד החטיבה שבה הביע חרטה על מעשיו ועכשיו בקשתו תועלה לאלוף הפיקוד, שצפוי לקצר את עונשו. אבל בזאת לא הסתיימה הפרשה וצפויים לה עוד הדים רבים. יחסי צבא-חברה בעידן הרשתות והקיטוב הפוליטי יעמדו במבחן אדיר בתקופה הקרובה, והשפעותיו יהיו דרמטיות ומיידיות.
אתמול בצהריים, למשל, יצא קצין בכיר במילואים, בדרגת אל"מ, לוחם מוכר וידוע שביקש לא להזדהות, משיחת הכנה לתלמידים לפני גיוס בבית ספר מצוין במרכז הארץ. הוא סיפר בדאגה שתלמידים שאלו: "למה לי ללכת לקרבי אם לא אקבל גיבוי?", ואמרו שהם "מעדיפים לא להיות בגדודים כדי לא לעשות קווים כאלה". המסר מהתקרית בחברון, ולא רק משם למען ההגינות, מחלחל. אלה שכן מתכוונים להתנדב לקרבי אמרו לו שהם מעדיפים סיירות ואם לא - להוריד פרופיל וללכת ליחידה טכנולוגית, רק לא לגדודים.
זו תופעה מוכרת וכבר לא שקטה והיא היא הסיבה האמיתית לתוכנית הרמטכ"ל "לוחמים לסייבר", שאומרת באופן לא רשמי ללוחמים עם נתונים גבוהים ובעיקר להורים: אל תורידו פרופיל כדי ללכת ל 8200. לכו לקרבי ובסוף השירות אני אדאג לכם לשירות ביחידה טכנולוגית ועם כרטיס יציאה לאזרחות.
מהאירוע הזה יש עוד כמה תובנות: הציפייה מצבא העם שלא ישקף את הכרעת העם בבחירות היא לא ריאלית, בוודאי כשהיא משתקפת באופן טבעי ואותנטי ברשתות החברתיות. גם כל הדיבור על "להשאיר את הצבא מחוץ לפוליטיקה" הוא בלתי אפשרי, ודרג השטח הזוטר שואב כוח מהתמיכה ברשתות החברתיות ולכן האירועים הללו רק בראשיתם לבטח בתקופה שבה הטרור משתולל, הכל מצולם, והעצבים מתוחים עד הקצה.
