במוצאי שבת גשומה ב-2019, מילאו את קרון הרכבת דרומה חיילים צעירים שבלטו בנוף. בכל כמה דקות מישהו אחר מהם קם לשירותים, הם קיבלו פקודה, ״נוהל רוויה״, ולא הפסיקו לגמוע בקבוקי ליטר וחצי של מים כאילו תכף יאזלו כל המים בעולם. היו שם מלא צחוקים ואף סימן לבאסה של חזרה לבסיס במוצ"ש. להיפך, הם נראו מהצד די מתרגשים מהאירוע. אלו היו חיילי מסלול בסיירת מטכ״ל, עופות מוזרים, רגע לפני שהתחילו את שלב טירונות היחידה.
בשלב זה בהכשרת פרחי המטכ״ל הם מגלים את זהות המפק"צ, ובהתאם את חלוקתם לצוות שילווה אותם, אם יזכו לסיים מסלול, עד סוף השירות שלהם. חבורת הבנים התווכחה בינה לבין עצמה מי קיבל מפק"צ טוב יותר, ואיזה צוות יהיה יותר חזק, עד שאחד מהם, הדר קמה, נעמד וקבע עובדה - ״אני קיבלתי את זיסר, ולנו יהיה את הצוות הכי טוב״.
יצא לכם להתאהב במישהו עוד לפני שהכרתם אותו? כך הייתה מערכת היחסים של הדר ועילי זיסר.
עם הקביעה הזו התחילו השניים את הרומן שלהם, ב-28 יום בגשם, ספוגים במים ומלאים בבוץ, הצוות של זיסר למד שבגשם זלעפות פשוט צריך לפתוח את הפה.
הדר ואני לא היינו מתחתנים, סיפרתי על כך גם להוריו באחת הפגישות שלנו לאחרונה. היינו האהבה הראשונה אחד של השנייה, ושרדנו את המסלול יפה יפה, אבל לאחר שנתיים נפרדו דרכינו. אם היה עליי לדרג את מושאי אהבותיו של הדר בשנים שבהן היינו יחד, אלה היו: מכבי נתניה, זיסר, ואז אחותו הקטנה עלמה ואני בתחרות על המקום השלישי והמכובד. והייתי בסדר עם זה. גם תומר, אישתו של זיסר, סיפרה לי על סדר עדיפויות דומה, שגם איתו היא השלימה.
עוד לפני שבכלל הכירו, נהיה בין הדר וזיסר חיבור. יש כאלו שהיו קוראים לזה "קוסמי", מי שהיה קרוב אליהם ידע שהתפתחה שם הערצה הדדית נדירה שהפכה בהמשך לחברות עמוקה. החיבור הקוסמי הזה התחיל בכך ששניהם נולדו בתאריך של היום, 11 ביולי, בגבעה שבעמק. עילי זיסר בגבעת אלה, עמק יזרעאל, 1996. הדר קמה בגבעת שפירא, עמק חפר, 1999.
שניהם גם חולקים את יום מותם, 7 באוקטובר, כפר עזה.
שניהם חלמו בגדול, ושניהם חלמו על ״היחידה״. במיונים לצבא התקבל עילי, חצי בטעות, לקורס טיס. אחרי שנה וחצי הודח וביקש להגשים את חלומו בסיירת מטכ״ל. לאחר התעקשויות רבות התגייס מחדש, סיים מסלול ואף נבחר להיות מפקד צוות. כשגיבש את הצוות הכיר יותר ויותר את הדר, ולמד על תפקידו בסינרגיה הקבוצתית. לבת זוגו תומר הכריז לא פעם - ״הדר הוא ה-חבר של הצוות, מי שמדביק את כולם יחד״. כשד׳ מהצוות היה צריך לסיים משימה, הדר נשאר איתו עד לפנות בוקר לעזור. וכשלכ׳ היה רעיון איך לשדרג את ה"וילה" (החדר שלהם במגורי הלוחמים), הוא היה מתרוצץ איתו ברחבי הבסיס עד שיסופק.
אפשר היה לתאר את זיסר גם כאדם ״נעול״ - כזה שמחליט על דבר מסוים, והוא יקרה. למה? כי הוא החליט. הוא לימד עצמו שחמט, שכנע את תומר לצאת איתו על אף שהיא הייתה כבר קצינה והוא רק צוער בבה״ד 1, ואפילו עשה מרתון. והדר? נעול עוד יותר. הוא החליט שיתגייס ליחידה ושכנע את הוריו לאפשר לו לעשות בשביל כך ניתוח לייזר בעיניים. הוא החליט שיצטיין בניווטי הלילה (ובנקודת ההתחלה היה רחוק מכך) ונשאר לילות שלמים לזכור סימני דרך. ביום שבו החלו לצאת הביתה בסופי השבוע עם אקדח - זיסר הגדיר שעליהם להטמין אותו בכספת. הדר, במחשבה שבעיניו הייתה הגיונית לחלוטין, ישב עם משקפי מגן במשך כל אחר הצהריים ושבר את רצפת חדר השינה שלו.
שני תכולי העיניים בגרו. זיסר ותומר התחתנו והתגוררו יחד בבאר-שבע. הדר התאהב בתמר, שאותה אהב עד יומו האחרון, והתגורר בתל-אביב עם חבריו לצוות. ועדיין, השניים המשיכו לאהוב אחד את השני אהבה שלא תלויה בדבר. בכל פעם שנאלץ זיסר לבחור בלוחמים לצאת איתם אל מבצע שעליו עבד - הדר היה ברביעייה הנבחרת. בכל על האש צוותי היה אפשר לראות אותם מסתודדים בצד, וב-7 באוקטובר בבוקר - זיסר קרא להדר.
לקראת השעה 8:00 כבר היו השניים בדרכם ליחידה. רכב הלוחמים שתפסו כוננות בשמחת תורה כבר יצא לכיוון העוטף, הדר וזיסר עלו על הרכב השני עם כ׳, ס׳, ו-ד׳ - חברי הצוות, אמיר צור הפרמדיק וטל כהן, מפקד פלגת הלוחמים של היחידה. בתחילת הנסיעה החבורה עוד צחקה על ההקפצה בשבת בבוקר, אך כשהגיעו לעוטף כבר לא היה דבר מצחיק. זיסר אמר לכולם להסתכל קדימה ולא להביט מהחלונות, הם צריכים להישאר בפוקוס.
הם הגיעו לכפר עזה מבלי לקבל מודיעין מדוייק או תמונת מצב. הם לא ידעו במה יתקלו ומתי יותקלו, אך הם הסתערו קדימה אל הקיבוץ. בסרטון אבטחה קצרצר ניתן לראות אותם מזנקים מהרכב כשברקע נשמעות יריות אוטומטיות וצעקות תושבים
הם הגיעו לכפר עזה מבלי לקבל מודיעין מדוייק או תמונת מצב. הם לא ידעו במה יתקלו ומתי יותקלו, אך הם הסתערו קדימה אל הקיבוץ. בסרטון אבטחה קצרצר ניתן לראות אותם מזנקים מהרכב כשברקע נשמעות יריות אוטומטיות וצעקות תושבים. הם הסתערו קדימה ולאחר שכמה לוחמים נפצעו החליטו להתפצל לשתי חוליות. והדר וזיסר, כמו תמיד, יחד. הם התקדמו כמה מטרים, ומתחת לעץ גדול מחוץ לאחד מבתי הקיבוץ, הם נתקלו במארב ומצאו את מותם. כך גם אמיר וטל.
הדר הוא החלל הראשון בגבעת שפירא. קברו הטרי בבית העלמין בולט בנוף בחלקה הצבאית החדשה. זיסר נקבר בנהלל, לצד דמויות אשר עליהן ביסס את חלומותיו וגם את הציונות שהייתה בו ושאותה הנחיל לפקודיו. אהבת הארץ, אהבת המדינה והאמונה כי תפקידו וייעודו הם להגן עליה. כל אלה הובילו אותו ב-7 באוקטובר, אותו ואת הדר, והקרובים להם יספרו כי גם אם ידעו את התוצאה כנראה שהיו בוחרים בה שוב ושוב.
הדר וזיסר לא נפרדו בחיים, לא נפרדו בכלל. היום יום הולדתם, הדר היה אמור להיות בן 25, הותיר אחריו זוג הורים - גילה ואייל, שתי אחיות קטנות - שירה ועלמה, ואת תמר. עילי היה חוגג את יום הולדתו ה-28. הוא הותיר אחריו את ורד ודניאל, אחיו עידו ליאור ונעם, ואת תומר.
שניהם הותירו את צוות זיסר.
פורסם לראשונה: 11:56, 11.07.24
