האירוע המסורתי שבמסגרתו מארח הנשיא האמריקני טקס הדלקת נרות חנוכה הוא אחד המעמדים החשובים ביחסים הישירים בין יהדות ארה"ב לבין הבית הלבן. אף שהוא מאורגן ומתוכנן בקפידה על צוות הנשיא, לרוב הוא נערך באווירה בלתי פורמלית וכולל נאומים קצרים ואירוח דמויות בכירות מהקהילה היהודית.
אפשר ללמוד הרבה על היחסים בין הנשיאים השונים לבין הקהילה היהודית דרך טקסי החנוכה הרשמיים. ברק אובמה, שחיזק באופן משמעותי את מעמד טקס החנוכה הנשיאותי, בחר להדגיש תכנים אוניברסליים של תקווה ושלום, אור מול חושך, אהבה מול שנאה. ב-2014 הוא הזמין שתי תלמידות ישראליות, יהודייה וערבייה, מבית הספר הדו-לשוני בירושלים "יד ביד" שהוצת על ידי פעילי ימין קיצוני, להדליק את החנוכייה.
אובמה השתמש בישראל כסמל בסיפור של יהדות אוניברסלית. לעומתו, בחנוכה של דונלד טראמפ, המכבים הם פטריוטים יהודים שנלחמים ברודן אכזר, והמסר של סיפור חנוכה אינו אוניברסלי אלא יהודי-פרטיקולרי. הוא הדגיש את הנחישות יהודית וקשר בין סיפור חנוכה לבין האלימות שממנה סבלו היהודים לאורך כל ההיסטוריה. לפי טראמפ, עצם קיומה של מדינת ישראל הוא הביטוי העליון לניצחון הטוב על הרע, ומכאן המחויבות האיתנה של הממשל האמריקני לעמוד לצידה.
המשותף בין הטקסים של אובמה וטראמפ הוא שתמיד היה אזכור כלשהו לישראל. אבל בטקס בשבוע שעבר, לראשונה מזה יותר מעשור, המילה "ישראל" לא אוזכרה אפילו פעם אחת. הנשיא ג'ו ביידן, ששלושת ילדיו התחתנו עם יהודים ושהצהיר בביקורו האחרון בישראל שהוא ציוני, הרי לא חשוד בשנאת ישראל. אז מה קרה?
אירוע הדלקת הנרות משקף את סדר העדיפויות של הקהילה היהודית דרך עיני הבית הלבן, ומה שמעניין כיום את היהודים יותר מכל זו עליית האנטישמיות. בין אם בגלל ההתבטאויות של המוזיקאי קניה ווסט, הקומיקאי דייב שאפל או הכדורסלן קיירי אירווינג, ובין אם בגלל דו"ח ה-FBI שמצביע על כך שיהודי ארה"ב הם הקבוצה שסובלת מהכי הרבה פשעי שנאה על רקע דתי – מדובר בנושא שעומד בראש סדר יומה. ביידן הקדיש את עיקר נאומו בטקס למחויבות הבלתי מתפשרת של ארה"ב למאבק באנטישמיות והבהיר כי "שתיקה היא כמו שיתוף פעולה. אני לא אשתוק, אמריקה לא תשתוק. אין לאנטישמיות או לכל צורה של שנאה מקום בארה"ב".
ומה הפתרון לאנטישמיות לפי ביידן? בשונה מטראמפ, שבחר להדגיש את העוצמה היהודית והקשר הבלתי מתפשר עם ישראל, ביידן רואה בעוצמה הפנימית של החברה האמריקנית כתשובה לאנטישמיות. בטקס חנוכה של ביידן התשובה לאנטישמיות היא חיזוק המארג החברתי בארה"ב ולא חיזוק הקשרים עם ישראל.
ראש עיריית ניו-יורק, אריק אדמס, על האנטישמיות
ביידן בחר להדגיש מושג נוסף: קביעות (permanence). השנה קיימו לראשונה את הטקס עם חנוכייה שהוכנה על ידי הנגרייה הנשיאותית (כן, יש דבר כזה) שהורכבה מקורת עץ שנשמרה משיפוץ הבית הלבן על ידי הנשיא הארי טרומן ב-1950. לפי ביידן, יהודי ארה"ב צריכים להפנים שמקומם באמריקה הוא קבוע. "בדומה לחנוכייה של הבית הלבן, המחויבות שלנו לביטחון ולשגשוג של הקהילה היהודית היא חלק בלתי נפרד מהמארג של אמריקה", אמר. המשמעות: בעת מצוקה צריכים היהודים להסתכל פנימה לארה"ב, לא לישראל.
ישראל הושמטה מהטקס כנראה גם מתוך החלטה טקטית שלא תדרוש נקיטת עמדה כלפי הממשלה החדשה בישראל במעמד מכובד מול הקהילה היהודית. הרי אם ביידן היה מזכיר את ישראל, חלק מהנוכחים היו מתלוננים על כך שהוא לא מבקר את הממשלה החדשה ואחרים היו מתלוננים על כך שהוא בוחר לבקר את הממשלה החדשה דווקא בטקס חנוכה. הוא העדיף פשוט לא להגיד כלום.
ברק סלעהמשמעות היא שישראל הופכת מגורם מאחד בקרב יהדות ארה"ב לגורם מפלג. יהודי ארה"ב מוטרדים בעיקר מהעלייה באנטישמיות, אך מדינת ישראל לא מראה שהגנה על מיליוני יהודים נמצאת בראש סדר העדיפות שלה. אולי להפך. המסרים המרכזיים שיצאו מירושלים מאז הבחירות – בדיונים על שינויים בחוק השבות ובגיור - הם של ריחוק וניכור.
זה לכאורה רק עוד טקס חנוכה, אבל בפועל מדובר בחלון להלך הרוח בקרב מנהיגי יהדות ארה"ב ולאופי הקשר בינם לבין בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל. יהודי ארה"ב מביטים על ישראל ורואים מדינה שסועה שעם הזמן הופכת להיות פחות רלוונטית לבעיות הקיומיות שלהם. הממשל האמריקני מתחיל להפנים את זה. לכן זה לא "עוד טקס חנוכה", אלא סימן אזהרה נוסף לממשלת ישראל שהיא עלולה למצוא את עצמה מחוץ לסדר העדיפויות האמריקני.
- ברק סלע הוא סמנכ"ל מכון "ראות" ובוגר התוכנית של קרן רודרמן ללימודי תואר שני בהיסטוריה של יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
