ברצועת עזה יש שני גורמים שמעכבים את סיום המלחמה. הראשון, אי-ההתקדמות בנושא החטופים. חמאס דורש את הפסקת המלחמה לפני שהוא מוכן לדבר בכלל על עסקה קטנה או גדולה, וישראל אפילו לא נדרשת בינתיים לוויתורים בנושא ציר פילדלפי ואולי גם ציר נצרים.
3 צפייה בגלריה
חושש מפירוק הקואליציה שלו, ומנסה לבלום את הכנסת הרשות הפלסטינית ליום שאחרי. נתניהו
(צילום: ABIR SULTAN / POOL / AFP)
השני, אין סימן להתקדמות בהקמת ממשל חלופי לשלטון האזרחי של חמאס בעזה. אמנם יש מדינות ערביות כמו איחוד האמירויות וסעודיה שמוכנות לקחת חלק בכוח שלום בינלאומי ובממשל אזרחי בעזה, אבל הן דורשות השתתפות של הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן במוסדות הממשל האזרחי וכוח השיטור הבינלאומי, אם יקומו. לכך נתניהו אינו מסכים מסיבות פוליטיות ומחשש לפירוק הקואליציה שלו על-ידי שרי "עוצמה יהודית".
כרגע נראה לפחות שהתוכנית של נתניהו להקמת ממשל אזרחי חלופי בעזה מתבססת על הלחץ שיופעל על הקהילייה הבינלאומית, ובעיקר על האמריקנים, עקב מצוקתם ההומניטרית של תושבי רצועת עזה. כ-70% מאוכלסיית רצועת עזה מרוכזים בשטח במרכז ובמערב הרצועה, שהיקפו 25% משטח הרצועה כולה. הם גרים באוהלים ובניילונים, והחורף המתקרב עוד עתיד להגביר את מצוקתם. הסיוע ההומניטרי אינו מגיע אליהם כיוון שמשפחות הפשע וחמאס בוזזים אותו.
נראה שנתניהו מעריך שהמצב הזה יגרום לקהילייה הבינלאומית לוותר על דרישתה שאבו מאזן יהיה שותף לשלטון בעזה, או שתבקש מצה"ל להקים ממשל צבאי ברצועה, מה שתואם את דרישות האגף הימני-דתי בקואליציה של נתניהו. האגף הזה, כזכור, רוצה ממשל צבאי כדי שבהמשך אפשר יהיה לחדש את מפעל ההתנחלות היהודית ברצועת עזה. במילים פשוטות, ממשלת ישראל והקבינט מחכים שהקהילייה הבינלאומית תילחץ למצוא עבורנו ממשל אזרחי ברצועה שיחליף את ממשל חמאס, שממילא כבר כמעט שאינו קיים.
כרגע חמאס שולט אזרחית בשכונות וביישובים שאליהם צה"ל עדיין לא נכנס. עובדה שלישית שצריך להבין היא שיש קשיים ניכרים בחלוקת הסיוע ההומניטרי לנזקקים לו ברצועה, מה שגורם לקרע ואפילו איום באמברגו מצד ארה"ב. משאיות הסיוע נכנסות מישראל לעבר משטחי הפריקה בצד העזתי של הגבול, אבל בדרך משם למרכזי האוכלוסייה במערב הרצועה, הן נתקלות במכשולים. הסיוע נבזז אם בדרכו ואם במחסני הארגונים הבינלאומיים על-ידי חמאס, משפחות פשע וסוחרים חמדנים שמוכרים את פריטי הסיוע בשוק במחירים מופקעים.
3 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל בג'באליה. המהלך המתבצע כעת - מניעת שיקום יכולות ארגוני הטרור לנהל מלחמה בדרום
(צילום: דובר צה"ל)
בהינתן המצב הזה, צה"ל נערך בשטח הרצועה למילוי המשימה הצבאית הצרה העיקרית שלו שהיא מתן ביטחון ותחושת ביטחון לתושבי דרום ישראל ולהמשך הלחץ הצבאי כדי ליצור תנאים להשבת החטופים. המהלך המתבצע כעת, בעיקר בצפון הרצועה, הוא מניעת שיקום יכולותיהם של חמאס והג'יהאד האיסלאמי לנהל מלחמת גרילה וטרור נגד תושבי העוטף.
אם במהלך המלחמה עד כה צה"ל התמקד בלהשיג את פירוק צבאות הטרור של חמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועה כמסגרות לחימה גדולות ופעילות מעל ומתחת לקרקע - עכשיו צה"ל עבר לריסוק מה שנשאר. כלומר, חיסול המסגרות הקטנות והניסיונות של חמאס להקים מחדש מרכזי פעולה ומוקדי התנגדות בתוך הרצועה, באמצעות כספים שהוא מרוויח מביזת ומכירת הסיוע ההומניטרי, חומרי נפץ שהוא מפיק מהנפלים ומייצר באמצעותם מטעני נפץ פשוטים ותשלום לנערים בני 14 עד 17 כדי שייקחו נשק ויהפכו לפעיליו.
המאמץ הזה מתבצע כעת בצפון הרצועה שממנו נשקפת הסכנה החמורה ביותר ליישובים הישראליים הגדולים בנגב, אבל לא מן הנמנע שזה יימשך גם דרומה יותר. הפעולה הזאת לריסוק היכולות השיוריות של חמאס נועדה גם להפעיל לחץ על הנהגת חמאס בקטאר כדי שתתגמש בעניין החטופים. הלחץ הזה כבר פועל, וחמאס מנסה לנטרל אותו ולעצור את צה"ל באמצעות הפצת ידיעות על הרעבה מכוונת של האוכלוסייה שנותרה בצפון הרצועה וגירושה דרומה.
את שני היעדים האלה צה"ל נערך לבצע גם בשנים הבאות באמצעות נוכחות מודיעינית-מבצעית ברצועה; בלי לכבוש אותה, בלי להיות נוכח בכל שטחה, בלי ממשל צבאי-ישראלי, ומבלי שיצטרך לחלק בעצמו את הסיוע ההומניטרי לאזרחים. את הנוכחות המודיעינית-מבצעית הזאת, שתיתן ביטחון ותחושת ביטחון לתושבי ישראל בהיעדר הסדרה מדינית או עסקת חטופים, צה"ל מתכוון לבצע באמצעות החזקת "מסדרונות מאובטחים", כולל ציר פילדלפי, בנוסף לאזור אבטחה שרוחבו כקילומטר לאורך כל גבול הרצועה בצד העזתי.
ואלה המטרות שצה"ל מנסה להשיג באמצעות המסדרונות שהוא מקים בעזה: ראשית, פעילות מודיעינית לניטור ומעקב מקרוב אחרי מה שקורה ברצועה, כשהמטרה היא לזהות כל ניסיון של חמאס לשקם מחדש את כוחו הצבאי. שנית, לאפשר תנועה מהירה של כוחות פושטים של צה"ל לכל אזור ברצועה שבו המודיעין יבחין במאמץ לשקם את ייצור האמל"ח, ירי רקטות או הכנות לפעולת טרור ולהתארגנות טרור וגרילה של חמאס ושל ארגונים אחרים ברצועה.
שלישית, מניעת סיוע לחמאס מבחוץ, בעיקר דרך סיני ומצרים, באמצעות שליטה בציר פילדלפי. זאת עד שתהיה הסכמה עם קהיר על האמצעים וההיערכות שתהיה לאורך ציר פילדלפי, כדי למנוע הברחות מעל ומתחת לקרקע של אמצעי לחימה וחומרי גלם לייצור אמצעי לחימה לתוך הרצועה.
רביעית, שליטה בצינורות של האוכלוסייה כלחץ על חמאס לשחרר את החטופים, ומניעת תנועה של פעיליו לצפון הרצועה. מסדרון נצרים, למשל, עתיד להפוך מציר לוגיסטי לאזור בקרה ושליטה ברצועה שיאפשר לפעול ממנו צפונה לתוך העיר עזה ודרומה, לאזור מחנות המרכז בחאן יונס, כשהנוכחות הישראלית היא צבאית בלבד ומצומצמת למסדרון שרוחבו 7 ק"מ ואורכו 9 ק"מ.
חמישית, לאפשר לגורמים בינלאומיים להכניס ולחלק בביטחון סיוע הומניטרי. צה"ל אינו רוצה לחלק בעצמו את הסיוע כי יידרשו לכך אוגדות שצה"ל יחזיק באופן קבוע ברצועה, וקל להעריך מה תהיה התגובה הציבורית אם חייל ישראלי ייפגע או חלילה ייהרג בעת ליווי שיירת סיוע הומניטרי או חלוקתו בתוך הרצועה.
המערך הקרקעי הזה, כאמור, כבר נמצא בשלבי הקמה מתקדמים והוא עתיד, לפי התכנון בצה"ל, להישאר לאורך כמה שנים עד שתושג עסקה לשחרור החטופים, שכנראה תחייב שינוי תוכניות הן על הקרקע והן תוכניות מדיניות לגבי עתיד הרצועה. אבל בהיעדר עסקה לשחרור חטופים, ובהיעדר ממשל חלופי בעזה, צה"ל ימשיך בהקמת המסדרונות ויימנע מהקמת ממשל צבאי-ישראלי בעזה.
