קרטל זה דבר רע. כשגורמים בשוק מונעים תחרות ביניהם ומתאמים עמדות, הם יכולים לפעול כמו מונופול ולגבות מחירים גבוהים מהצרכנים. היו כאלה, כמו בקרטל מאפיות הלחם, אפילו נכנסו לכלא על תיאומים ביניהם. הבעיה מחריפה כשהחברים בקרטל משתמשים בממשלה כדי למנוע כניסה לשוק של מתחרים שיערערו אותו.
אבל יש כמה שווקים שהמחוקק לא עושה בהם דבר נגד הקרטלים, וחמור מכך - הוא אף מעודד אותם. נשמע מופרך, אבל זה המצב: כשהסתדרות המורים מחליטה להשבית את הלימודים מהיום למחר בלי התראה, רק כדי לקבל תוספות שכר שיגיעו בעיקר לבכירי החברים בה, היא פועלת בדיוק כמו שקרטל מהסיוטים שלנו היה פועל: פוגעת בלקוחות – התלמידים ואנחנו ההורים – כדי להשיג רווחים.
והחוק? חוק התחרות הכלכלית מחריג במפורש את איגודי העובדים מהגדרת הקרטלים, וזו ראיה טובה שאכן מדובר בקרטל לכל דבר, גם בהגדרה וגם בדרך הפעילות. החוק עושה את זה כי איגודי העובדים הם אלה שדאגו לסדר את החקיקה שתפעל לטובתם, תוך שהם משתמשים בתדמית שלהם כמגיני האזרח הקטן, אף שמזמן הם כבר לא כאלה, וספק אם אי פעם הם היו.
השביתה של הסתדרות המורים היא דוגמה טובה לכך. כולנו מלאים סימפתיה למורים המתחילים והטובים, אבל הסתדרות המורים לא באמת דואגת להם: לא לחינם דחתה יפה בן דויד את הצעת האוצר להעלאת שכר למורים המתחילים כך שיצומצם הפער בינם לבין הוותיקים, פער שהוא מהגדולים בעולם המערבי. למורים חדשים אין כוח פוליטי בהסתדרות המורים כמו לוותיקים, ולכן, כמו בכל קרטל עובדים, מי שנהנה מהסכמי השכר ומהשביתות הם הגורמים המקושרים והקרובים לצלחת. בן דויד דחתה על הסף גם כל הצעה שתעזור לשפר את מערכת החינוך לטובת ההורים והתלמידים, כמו גמישות בתעסוקה, יכולת לפטר מורים גרועים או תגמול לפי ביצועים.
(צילום: חגי דקל)
בשוק חופשי לא יעלה על דעתו של נותן שירות לפגוע בצרכן כדי לקבל תשלום טוב יותר. בן רגע יעבור הצרכן למתחרה, המתייחס אליו באופן מכובד יותר, וכך השוק מעודד את נותני השירות לספק תוצאות שישביעו את רצון הצרכנים. אבל בשוק הקרטליסטי של הסתדרות המורים, שום דבר כזה אינו נדרש. כל מה שצריך הוא לשבות ולפגוע במיליוני הורים, תוך ידיעה שכל הזעם שבעולם לא יוכל לפרק את הקרטל: הוא מוגן ומעוגן בחוק שתוכנן והונדס בדיוק לטובת קרטלים כמוהו.
כל עוד נמשיך לתמוך בקרטלים כאלה, נמשיך גם לסבול מנחת ידם של החזקים והמקושרים המחזיקים את המפתחות למדינה בידיהם - הסתדרות המורים, ועדי הנמלים, הרכבת וחברת החשמל, בכולם הבכירים מארגנים לעצמם משכורות שמנות ומצליחים לגייס לטובתם במקסמי שווא את העובדים הפשוטים, שאינם מבינים שהחלופה – שבירת הקרטל – תהיה טובה לא רק לציבור הרחב אלא גם להם.
ד"ר הלל גרשונימיכאל אדריחז"ל הבינו את זה היטב, ודווקא משום שהם העמידו את החינוך בראש סדר העדיפויות הם אסרו על מונופוליזציה בתחום וקבעו: "קנאת סופרים תרבה חכמה". הדרך למצוינות בחינוך חייבת לעבור בפירוק הסתדרויות המורים, ובמעבר למשכורות גמישות התלויות ביכולותיו ובהצטיינותו של כל מורה ומורה. רק כך יוכל תחום החינוך לצאת מהבינוניות והקיפאון שהוא נמצא בו, לוח החופשות יתאים סוף סוף לימי העבודה של ההורים, וגם המורים הטובים יוכלו לקבל תגמול מעולה המתאים לערך שהם מעניקים.
כמו בכל תחום, קרטל בחינוך מזיק לציבור הרחב ומועיל רק לבכירי הגילדה המהתלים בכולנו. לטובת הציבור כולו ולטובת רוב המורים, את הסתדרות המורים וארגון המורים יש לפרק, ויפה שנת לימודים אחת קודם.
- ד"ר הלל גרשוני הוא חוקר ומרצה. מחבר הספר "כסף של אחרים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
