מאז הטבח ב-7 באוקטובר, נקרא בעלה של דלית נלקן לשלושה סבבי מילואים. "הוא היה אמור לסיים את הסבב האחרון ב-26 ביוני, אבל הודיעו להם שמאריכים אותו בחודש", מספרת דלית. "אנחנו קורסים, יש ימים שאני לא מצליחה לגרד את עצמי מהספה. אתה נמצא בתופת הזאת ארבעה חודשים, כל כך מודה על זה שסיימת, ואז את נכנסת אליה שוב, ואנשים לא מבינים שכל פעם החיים שלנו נעצרים". החלטות הממשלה לקדם את הצעת משרד הביטחון להארכת גיל הפטור ללוחמי מילואים ואת חוק הפטור מגיוס חרדים מאתגרות עוד יותר את בנות ובני הזוג של הנושאים בנטל בזמן המלחמה.
דברי הרמטכ"ל על הצורך בגיוס חרדים
(צילום: דובר צה"ל)
על רקע המתיחות הפוליטית בסוגיה הנפיצה, קבע הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי בסוף השבוע בהתייחסו לגיוס חרדים לצה"ל: "זה צורך מובהק". הלוי אף הבהיר כי "כל גדוד סדיר חרדי שאנחנו מקימים, מוריד לנו תעסוקה של אלפי אנשי מילואים רבים". הרמטכ"ל גם ציין כי "מי שכבר קרוב לשמונה חודשים לקצת הפוגות, לא בבית, והוא איש מילואים והוא באזרחות ועבודה ומשפחה וכל הדברים מסביב, זה לא מובן מאליו".
דלית, שבעלה נקרא כאמור מאז תחילת המלחמה לשלושה סבבי מילואים, מספרת על הקשיים: "כשבעלי נמצא באזור לחימה, אני לא באמת מצליחה לעבוד. אני לא מצליחה לקום, לא מצליחה לנשום". והמחיר הכלכלי שאותו משלמות משפחות המילואים הולך וגדל, לצד המחיר הנפשי. "לפני שנה עזבתי את העבודה ויצאתי לדרך עצמאית", מספרת דלית. "לפני שהמלחמה התחילה נכנסו לי קצת פרויקטים. בגלל שאני לא יכולה להראות הפסד, קרן הסיוע לא מפצה אותי".
דלית הוסיפה: "זה כלום. בעלי גם הוא עצמאי, הוא עושה עבודות סנפלינג של תחזוק. מתוך שבעה בניינים קבועים, הוא נשאר עם שלושה. אנחנו במינוסים נורא גדולים כרגע. אני שואלת את עצמי כל הזמן - מה יהיה הלאה?".
אף על פי שהצעת משרד הביטחון להארכת גיל הפטור ללוחמי מילואים הופצה לשרים ביום שישי, בסופו של דבר היא לא עלתה לדיון בישיבת הממשלה הבוקר. בחוות דעת שפרסמה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה צוין כי "יש מניעה משפטית להכביד על המשרתים מבלי לצמצם את אי-השוויון". בהתאם להסכמת בהרב-מיארה, ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה להאריך את הוראת השעה בנושא בשלושה חודשים, ובימים הקרובים היא צפויה לעלות לאישור הכנסת.
ההצעה שבה הייתה אמורה לדון הממשלה היום מהווה למעשה הארכה של הוראת שעה שתוקפה היה אמור לפוג בסוף יוני. אותה הצעה העלתה את גיל הפטור "באופן זמני" עד לחודש הנוכחי, והממשלה ביקשה להאריך את תוקפה עד סוף 2024 (ולאחר מכן ניתן להאריך אותה שוב ושוב). אם תאושר בכנסת ההצעה שאושרה בוועדת השרים, המשמעות היא שגם למשך שלושת החודשים הקרובים מילואימניק שאינו קצין צריך לשרת עד גיל 41 במקום גיל 40 - וקצינים צריכים לשרת עד גיל 46 במקום 45. המשרתים בתפקידים המיוחדים יישארו במילואים עד גיל 50, במקום 49. ההסדר האמור, לפי החוק, יחל רק על חיילים המשרתים כלוחמים - למעט בנסיבות חריגות.
בטיוטת ההצעה להארכת גיל הפטור ממילואים, צוין כי הסיבה לכך היא תרומתם הרבה למלחמת חרבות ברזל, הימשכות הלחימה - והצורך הצבאי שנותר בעינו. המהלך מתבצע לאחר אישור דין הרציפות על החוק שיפטור הלכה למעשה עשרות אלפי חרדים מגיוס בזמן מלחמה, וכשמבין חברי הקואליציה רק שר הביטחון יואב גלנט התנגד לקידום חוק גיוס שלפי הצבא אינו עונה על צרכיו הנוכחיים.
"כל הבית שלנו בקושי נפשי"
"חוסן כבר אין לנו, כל הבית שלנו בקושי נפשי", מציינת דלית נלקן שמעידה על המציאות שאיתה נאלצות להתמודד רבות ממשפחות המילואים. "יש לנו שני ילדים, אחד בכיתה א' והשנייה התחילה השנה גן עירייה. אין להם יציבות, כל הזמן הם מתגעגעים לאבא. הבן שלי הולך לבית ספר עם הדסקית של אבא וסיכת לוחם. הבת שלי כל היום רק רוצה לשבת בבית".
הקושי האדיר של משפחות המילואים מוצא אותן בהתמודדות עם לחימה גם מסביב לשדה הקרב. "מעלים את גיל הפטור, למה? מה זה ייתן חוץ מלשחוק אותנו עוד יותר ולגמור את הכוחות שגם ככה גמורים?", תוהה דלית בקול רם. "זה יותר מלזלזל בנו, זה לזלזל בביטחון המדינה. כמו שלא הקשיבו לתצפיתניות, לא מקשיבים עכשיו לנשים שאומרות שמערך המילואים קורס, שהמשפחות קורסות. לא מקשיבים לנו, ועושים לנו החלטות על הגב. ככל שעובר הזמן, ההערכה והמודעות אלינו יורדות ואנחנו סובלים עוד יותר".
הגר חן-ציון, אם לשני ילדים, עזבה את מקום עבודתה על רקע הלחימה ושירות המילואים של בעלה. "עבדתי שנתיים בתור עוזרת מנכ"ל במועצה המקומית חצור הגלילית, ובעקבות המלחמה לא יכולתי לעמוד בכל דרישות התפקיד", היא מספרת. "הילדים שלי חוו זעזוע כשאבא שלהם נעלם ב-7 באוקטובר, ולמרות שהם בגילים מאוד צעירים ולא מבינים מה זה אומר לחימה, הם מרגישים את הדאגה באוויר. ולכן, הרגשתי שאני חייבת לפנות את עצמי כדי להיות יותר בבית גם ברמה הפיזית וגם הרגשית".
בעלה של הגר סיים לפני יומיים סבב שני בעזה. "הוא השלים כבר יותר מ-200 ימי מילואים, ויש לזה המון משמעויות על הבית", מתארת הגר. "אבל צריך להגיד שבין היתר יש פה גם פגיעה בנשים. כלומר נשים ליטרלי חזרו למטבח כרגע, הן משלמות את המחיר. אני כרגע לא זכאית לאבטלה כי התפטרתי, אבל מה שמטריד אותי כרגע זה ההשלכות לטווח הארוך - אני לא יודעת מה יהיו ההשלכות של התקופה הזו על התפקידים הבאים שלי".
"אנחנו בשנת 2024, יש לנו קריירות והבעלים שלנו הם שותפים מלאים לכל מה שקורה בבית", מוסיפה עדי לנגר-שבת, שגם בעלה משרת במילואים מאז היום הראשון של המלחמה. "זה קשה מאוד. מעבר לזה שאי-אפשר לתכנן שום דבר, זה לחיות במצב משימתי, בחוסר ודאות ובדאגה בלתי פוסקת. אני כל הזמן מנסה לתקתק הכול ולהספיק הכול - גם לנהל קריירה, גם לטפל בבית, במשפחה, בילדים – והכול לבד".
בעלה של עדי צפוי לשרת השנה יותר מ-300 ימי מילואים. "הוא שירת מ-7.10 חמישה חודשים ברצף", היא מספרת. "התכנון היה שיהיה להם סבב נוסף ביולי, אבל הם קיבלו טלפון בהתראה של כמה ימים, שהודיעו להם שהם יורדים לעזה ומשם לצפון. זה טירוף. הם לא אנשי קבע, יש להם ילדים קטנים, יש להם משפחות, יש להם מקומות עבודה".
"אין לי ברירה להיות חזקה", היא מוסיפה. "אבל כשקיבלתי את הטלפון שהם צריכים לרדת שוב לעזה נשברתי. אני בחיים לא אגיד לו 'אל תלך', אבל אני מצפה שכל מי שצעיר, כל מי שכשיר, כל מי שמסוגל עכשיו לבוא ולתרום - להתגייס. אני לא רוצה לקרוא לזה נטל, אני רוצה לקרוא לזה הזכות לשרת, ואנחנו חייבים עוד אנשים תחת האלונקה. אנחנו בשגרת מלחמה כבר תקופה ארוכה ואנחנו חייבים עוד אנשים שייקחו בזה חלק".
"זאת השעה להרחיב את מעגל המשרתים"
חן ארבל, מנכ"לית "פורום נשות המילואימניקים", אמרה: "כיצד ייתכן שבזמן שהבתים שלנו מגויסים, כבר שמונה חודשים - של קושי, לילות טרופי שינה, חרדות ביטחוניות וכלכליות - הממשלה מבקשת לקדם, באופן מנותק ומכאיב, חוק גיוס ונגזרותיו רק מוסיפות עוד משקל על אותה שכבה? הגענו לישורת האחרונה, זאת השעה להרחיב את מעגל המשרתים, לשאת כולנו בנטל עבור המדינה שכולנו בוחרים ואוהבים. כל מי שכשיר - צריך שיתגייס, ללא דחייה. זו זכות גדולה לשרת ולהגן על הבית של כולנו, אך המלאכה מרובה וכבדת משקל - וראוי שעוד מגויסים ייקחו בה חלק".
תת-אלוף במיל' ד"ר אריאל היימן, קצין המילואים הראשי הראשון בצה"ל, מציין כי נכון לעכשיו קיימת היענות גבוהה להתנדב למערך המילואים, אך לדבריו לא לעולם חוסן. "ההכבדה של הנטל הולכת ונהיית כבדה, למילואימניק יש משפחה, לימודים, עבודה, ויש גבול ליכולות שלו", אומר היימן. "אפשר להפסיד שנת לימודים, אבל אי-אפשר להפסיד שתיים. יש משפחה שנשארת לבד ואחר כך הוא חוזר וצריך לשמור על מקום העבודה ועובד קשה יותר בשביל זה. זו שורה ארוכה של מרכיבים שיוצרים נטל עצום על חבורה לא גדולה של אנשי מילואים".
קצין המילואים הראשי לשעבר ציין עוד: "בצבא יש מי שחושב שזה משאב בלתי נגמר ומשתמש בו כי הוא צריך והוא חושב שהם יבואו שוב ושוב. המארג הזה הוא מאוד עדין ובאיזשהו שלב זה יהיה מעל כורחם ויהיו אחוזי התייצבות נמוכים, וכל אחד ימצא דרך למה לא להתייצב למילואים מסיבות שונות".
לדברי היימן, אחד מהפתרונות להגדיל את מערך המילואים טמון במיצוי הפוטנציאל הפנימי. "צריך למצות הרבה יותר טוב את אלה ששירתו בעבר במילואים ושוחררו", אומר הבכיר לשעבר בצה"ל. "נסגרו יחידות מילואים רבות ואנשים נפלטו מהן בגיל מבוגר. יש כאלה ששוחררו מסדיר ולא עושים את תפקידם במילואים. צריך להכשיר אותם".
יחד עם זאת, היימן הוסיף: "הפתרון הנוסף הוא כמובן גיוס חרדים. זה לא לגמרי אקטואלי כי זה תהליך ארוך. זה לא 'מהרגע להרגע' וזה גם לא פשוט. את החרדים צריך לגייס כמה שיותר מהר, המערכת צריכה להבין שהיא לא יכולה להמשיך לגרוס את המעט שמשרתים, שגם יעבדו, וגם ישלמו מיסים, וגם ישרתו במילואים 180 יום בשנה. הצבא לא מבין את הנזק שהוא עושה כי אנשי המילואים נשחקים".
מחאת משרתי המילואים נגד פטור מגיוס בצה"ל לחרדים בהרצליה
(צילום: מוטי קמחי )
תת-אלוף במיל' שוקי בן-ענת, ששימש גם הוא כקצין מילואים ראשי, אומר: "אם מתבוננים טיפה לעתיד, מערך המילואים ימשיך להיות מופעל הרבה מעבר למה שהיה עד היום לאורך השנים הבאות. העסק מאוד מתוח, וזה מצריך טיפול דחוף עכשיו. בחוק המילואים חסר דבר מאוד פשוט שיאפשר למדינה לפעול ביד חופשית ונכונה.
"אנשי מילואים זו קבוצה נבחרת שמתגייסת על-פי חוק, שלוקחת על עצמה נטל כלכלי ומשפחתי. צריך שיהיו מעוגנים בחוק הטבות כגון הקלות במס, ארנונה, במיסוי ולא רק למילואימניקים אלא גם למעסיקים, שתהיה עדיפות מסוימת בזכייה במכרזים ממשלתיים. צריך לתמוך בהם במעגלי החיים. יש הרבה הטבות היום שהן הטבות זמניות והן לא קבועות בחוק. זו תהיה תמיכה לא רק כספית אלא גם תמיכה מוראלית".
בן-ענת האשים: "לא יכול להיות שיש פה אנשים שלא מתגייסים. הם לא יודעים מה זו תקומה והם חיים בפנטזיות. כתוצאה מזה יש עשרות אלפי אנשים שהם בגיל גיוס והם פטורים מגיוס והמדינה מממנת אותם יותר מאשר חייל סדיר וזה חוסר צדק. בזמן מלחמה צריך להתגייס וזו מצווה. צריך להיות חוק גיוס לשירות לאומי צבאי וממלכתי. מי שלא מתגייס לא יקבל כלום.
"אם העסק יתפתח בגזרה הצפונית, כל מה שקרה ב-7 באוקטובר עד עכשיו יהיה קדימון לעומת מה שיהיה שם. צה"ל לא יכול לקיים מערכה בצפון כי אין לו מספיק אוגדות וציוד. עיקר הנטל ייפול על מערך המילואים. צריך להחליף את ההנהגה הפוליטית. ההנהגה הנוכחית מנותקת, אין לה אחריות לאומית והיא לא מסוגלת לשים את מערך המילואים על המשבצת הלאומית".
לדברי בן-ענת, אם חוק הפטור מגיוס לחרדים יעבור - תהיה לכך השפעה דרמטית על מערך המילואים: "אנשי מילואים לא יסרבו, הם יתייצבו בכל מקרה, אבל הם ידהו. לכן, צריך מהר מאוד לטפל בהם דרך הטבות שמעוגנות בחוק. המדינה צריכה להיכנס מתחת לאלונקה, למערך המילואים צפוי עתיד פעיל ואין לו כוחות אחרים, ולצה"ל חסרות כמה אוגדות ובהן 'אוגדת גולדקנופף'. זה פוגע ברוח הלחימה וצריך לתקן את זה עכשיו".
