כבר בשיעורי המבוא בקורסים לניהול משא ומתן מסביר המרצה מדוע אסור למהר בהפניית איומים כלפי הצד השני: אם האיום לא ישיג את יעדו יהיה עליך לממש אותו, אחרת תיתפס כחלש ואמינותך תקרוס. 16 שנות נשיאותו של אבו מאזן ברשות הפלסטינית מלמדות שהוא כנראה הבריז מהשיעורים הללו.
בהזדמנויות לא מעטות האזנתי לו מסביר את המהלך המורכב שינקוט נוכח סרבנותה של ישראל להתקדם לפתרון שתי המדינות. הוא נהג לשרטט מִדְרַג מסלים של צעדים שיממש שלב אחר שלב: פנייה למוסדות הדין הבינלאומי, הפסקת התיאום הביטחוני, ביטול ההכרה בישראל ופירוק הרשות.
את שיא המהלך הוא נהג לתאר בלהט: הוא יתייצב במשכנו של ראש הממשלה בירושלים, ימסור לידיו את מפתחות הרשות הפלסטינית ויכריז חגיגית ש"הרשות לא קיימת יותר. היא הייתה אמורה להיות מנגנון זמני בדרך לפתרון שתי המדינות, אך ישראל הוכיחה שפניה אינם לשלום וכל כוונתה להוסיף ולגזול עוד ועוד מאדמתנו עבור המתנחלים. מכאן ואילך, מר נתניהו, האחריות נופלת על הכוח הכובש, על ישראל. כך קובע החוק הבינלאומי. טפלו אתם בפושעים ובביוב".
ומה יקרה לאחר מכן? אבו מאזן משתעשע בגלגולם של כמה תסריטים, ובנאומו האחרון בעצרת האו"ם הוא העלה שתי אפשרויות. הראשונה - לתבוע מהקהילה הבינלאומית לכפות הסדר על פי גבולות החלטת החלוקה מ-1947 (איום שעליו חזר לאחרונה). השנייה - לדרוש זכויות פוליטיות שוות לפלסטינים במסגרת מדינה אחת המשתרעת מהים ועד הנהר. בעוד האפשרות הראשונה היא פנטזיה נוספת ברפרטואר האיומים, האפשרות השנייה מציאותית ומסכנת את קיומה של ישראל כמדינה יהודית.
כפי שמשטר האפרטהייד בדרום אפריקה קרס תחת הלחץ הבינלאומי, כך גם ישראל תאולץ להעניק זכויות פוליטיות שוות לכל מי שחי בשטח שתחת מרותה. ללא יוזמת שלום אנו מפקירים את עתידה של ישראל להכרעת הפלסטינים
ישראל התרגלה להתעלם מאיומיו הסדרתיים של אבו מאזן. פעמים רבות מדי זעק זאב זאב, והזאבים אינם. אלא שעכשיו, כשזאב של ממש עומד לתקוף את העדר, איש לא מתרגש ואנו נותרים שאננים. אפשרות הופעתה של תביעה פלסטינית לזכויות שוות במדינה אחת היא זאב אמיתי, מאחר שרצינות האיום לא תלויה הפעם בנחישותו של אבו מאזן לממשו. התמיכה העממית ברעיון המדינה האחת צומחת והולכת בקרב הציבור הפלסטיני שבהדרגה משתכנע שאין לפניו שום מוצא מעשי אחר.
מסקר שנערך לאחרונה בחסות קרן פרידריך אברט (אוקטובר 2021) עלה שהתמיכה בפתרון המדינה האחת נמצא בעלייה בקרב הציבור הפלסטיני. שיעור התומכים מבין תושבי הגדה המערבית בפתרון זה (30.2%) עולה על שיעור התומכים בפתרון שתי המדינות (23.6%). ממצאים אלה תואמים את המגמות המופיעות כבר זמן רב במחקריו של ד"ר חליל שקאקי, שמלמדות שהתמיכה בפתרון המדינה האחת פופולרית במיוחד בקרב בני הדור הצעיר.
אפשר להבין ללבו של אבו מאזן. האיש קשר את גורלו עם דרך השלום ופתרון שתי המדינות. הוא מתנגד לאלימות, נאבק בטרור, ואף הכריז באומץ שמשמעותו של הסדר, מבחינתו האישית, היא שלא ישוב לעיר הולדתו צפת.
בעקבות שנים לא מעטות של מעורבות בתהליך המדיני והיכרות עם השחקנים הראשיים שנטלו בו חלק אני משוכנע שישראל החמיצה את אבו מאזן כפרטנר פלסטיני שעמו ניתן היה להגיע להסכם היסטורי. הדברים שהשמיע בסוגייה נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ בריאיון שהעניק לברק רביד מדהימים בישירותם. הוא חזר ואמר שבנימין נתניהו התגלה לו כמי שלא מעוניין בשלום ושדווקא עם אבו מאזן ניתן היה להגיע לפשרה היסטורית. קצת קשה לי לכתוב את המילים "טראמפ צודק", אבל הפעם, זו אכן האמת.
נאום אבו מאזן לעצרת האו"ם בספטמבר האחרון
(צילום: רויטרס)
המציאות המרה שבמסגרתה מחויבותו של אבו מאזן לנוסחת שתי המדינות לא פוגשת פרטנר ישראלי של ממש לא השתנתה גם לאחר סיום כהונת נתניהו. בפוליטיקה האבסורדית שלנו, קיומה של ממשלת בנט-לפיד מותנה בדחיית היד הפלסטינית המושטת.
תקופת שלטונו של אבו מאזן עומדת להסתיים. הוא ייפנה את כסאו כאיש מריר שהימר לשווא על מחויבותה של ישראל לפשרה היסטורית. ברוב תסכולו פיזר שלל איומי סרק, אך משפט אחד המופיע בנאומו בעצרת האו"ם אינו איום סתמי וראוי שיטריד את כולנו: "אם שלטונות הכיבוש הישראלי ימשיכו לקבע מציאות של מדינת אפרטהייד אחת, כפי שקורה היום, העם הפלסטיני והעולם כולו לא ישלימו עם מצב זה. הנסיבות בשטח יכפו בהכרח זכויות פוליטיות שוות ומלאות לכולם בתוך מדינה אחת על אדמתה של פלסטין ההיסטורית".
אבי גילאנה מורייןממשלת ישראל לא מציעה שום חלופה למניעת תסריט המדינה הדו-לאומית. האפשרות לחלוקת הארץ בין שני העמים הולכת והופכת בלתי מעשית ובמקביל גוברת הסכנה לאופי היהודי של מדינת ישראל. לאורך זמן, גם ידידי ישראל הנאמנים ביותר לא יקבלו מציאות שבמסגרתה מחיר שמירתה של "ישראל היהודית" הוא חורבנה של "ישראל הדמוקרטית".
כפי שמשטר האפרטהייד בדרום אפריקה קרס תחת הלחץ הבינלאומי, כך גם ישראל תאולץ להעניק זכויות פוליטיות שוות לכל מי שחי בשטח שתחת מרותה. ללא יוזמת שלום החותרת לחלוקת הארץ לשתי מדינות, אנו מפקירים את עתידה של ישראל להכרעת הפלסטינים. השינוי בתביעתם - מפתרון שתי המדינות לפתרון המדינה האחת - נתון בידיהם. אבו מאזן הסתפק באיומים, עלינו להניח שיורשיו יפנו למעשים.
- אבי גיל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ, הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI)
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
