העובדים משחזרים את פגיעת הטיל במלחמת לבנון השנייה
15 שנה בדיוק חלפו מאז אסון מוסך הרכבת בחיפה. טיל פאג'ר ששיגר חיזבאללה בתחילת מלחמת לבנון השנייה פגע במוסך, הרג שמונה עובדים ופצע 16 נוספים. חלק מהעובדים, בהם גם כאלה שנפצעו קשה, ממשיכים להגיע יום יום אל המוסך שבו כמעט קיפחו את חייהם, ומשתדלים לשמור על אופטימיות: "הרעיון הוא לצאת מהטראומה".
אסון מוסך הרכבת - כתבות נוספות
הטילים של חיזבאללה הגיעו לשטח העיר חיפה כמעט מתחילתה של מלחמת לבנון השנייה. ביום חמישי 13 ביולי 2006, בשעות הערב המוקדמות, שוגרה רקטה ראשונה לעבר העיר, ונפלה בשטח פתוח באזור סטלה מאריס. למחרת עוד התגאו בעירייה שבכוונתם לפתוח את הקייטנות כמתוכנן, אלא שכבר במוצאי השבת המצב השתנה. גורמי הביטחון קיבלו התראה על האפשרות לשיגור רקטות גדולות וחזקות יותר לעבר העיר ומפרץ חיפה, בטווח הזמן המיידי.
אבל זה לא הפריע לעובדי מוסך הרכבת במפרץ חיפה להגיע ביום ראשון בבוקר לעבודה, כמו כל יום רגיל. רכבת ישראל המשיכה לנסוע ועובדי המוסך הוגדרו "עובדים חיוניים".
מעט לפני השעה 09:00 בבוקר החלה מתקפת הטילים. מספר טילי פאג'ר שוגרו לעבר העיר חיפה וסביבותיה. חלקם נפלו בשטחים פתוחים ואחד, קטלני במיוחד, חדר דרך גג המוסך והתפוצץ כשהוא מפזר אלפי כדוריות מתכת לכל עבר וזורה הרג והרס.
שמונה מעובדי המוסך נהרגו: ניסים אלהרר, שמואל בן שמעון, עשהאל דמתי, רפי חזן, ראובן לוי, דניס לפידוס, שלומי מנסורה ודוד פלדמן ז"ל. 16 עובדים נוספים נפצעו, חלקם באורח קשה, ואחרים סבלו מפגיעות חרדה.
"הוא הציל לי את החיים"
מורדי סבג עבד אז כטכנאי מזגנים במוסך הרכבת. באותו היום הוא אמור היה לעבוד על גג אחד הקרונות במוסך, אבל תקלה באחד המכשירים גרמה לכך שהוא עבד בתוך הקרון.
גם אחרי 15 שנה הוא זוכר את הנפילה של הטיל, זמן קצר אחרי שחזרו מארוחת הבוקר. "שמענו שתי נפילות, שני פיצוצים קרובים למוסך. חשבתי שמישהו דופק בפטיש גדול. ראינו אז את ניסים אלהרר ז"ל עומד מחוץ למוסך ואומר לנו להיכנס למקלט. ירדתי מהסט וניסיתי לרוץ למקלט, שהיה מעבר לשני הקווים השמאליים, וזהו", שחזר. "אחר כך, אני זוכר שאתה ניגשת אליי", אמר לחברו יורם פנחס, שנפצע גם הוא.
"הפיצוץ תפס אותי באמצע המוסך. אני זוכר את הכל כי לא איבדתי הכרה", שחזר פנחס. "כשהתחיל הרעש של ההפגזה רצנו כדי להגיע למקלט. ברגע מסוים אני נעצרתי לשנייה אחת, כמו בסרט, וברגע הזה חטפתי את הכדוריות".
סבג ספג פגיעה בעורק ראשי ברגלו ואיבד דם רב. "פגעו בי שתי כדוריות ברגל ימין, ומעוצמת ההדף כנראה עפתי ושברתי מרפק של יד שמאל", שחזר. פנחס נפגע בעיקר בפניו, בלחי ובאזור העיניים. עד היום נעוצות בגופו חמש כדוריות מתכת.
את חייו של סבג הציל חבר נוסף לעבודה, רני קדוש, שבאורח פלא לא נפגע. "בדרך כלל אנחנו עובדים בצוותים קטנים ובאותו יום עבדנו כצוות יותר גדול. אנשים גם איחרו באותו יום אז הזזנו אנשים שיעבדו במקומם. בקו ארבע הייתה צריכה לעמוד רכבת, משום מה היא לא עמדה שם. אני מאמין שאם היא הייתה עומדת במקום היא הייתה חוטפת את כל ההדף של הכדוריות ולא העובדים".
5 צפייה בגלריה
הנזק בעקבות נפילת הטיל. "עפו עלינו חביות, פנסי תאורה, ממש כמו בסרטים"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
עם שמיעת הפיצוצים קדוש נמלט החוצה מהמוסך במקום לרוץ למקלט. "התחלנו להתקדם ועפו עלינו חביות, פנסי תאורה, ממש כמו בסרטים. רק במזל לא קרה לנו כלום. יצאנו מהמוסך לכיוון השני ועשינו את העיקוף. לא יודע למה לא רצנו לעבר המקלט שבמרכז המוסך, אבל כל מי שעשה את זה נפצע או נהרג".
"כשהגענו לצד השני ראינו את כל הפצועים וההרוגים", שחזר. "לא ראיתי על מורדי משהו מיוחד, אמרתי לו 'קום על הרגליים, תתחיל ללכת'. הוא אמר לי 'אני לא יכול'. הרמתי אותו והוא נפל. הוא תפס לי בחולצה ואמר לי 'תשמור על אשתי ועל הילדים'".
"בשלב הזה ראיתי את הדם שיורד לו מהרגל. חתכתי לו את המכנסיים וראיתי פצע של קליע בעורק ראשי. היה שובל של דם, כמו מזרקה. חסמתי לו את זה עם היד ושמתי חוסם עורקים, עד שהגיעו כוחות והתחילו לפנות את הפצועים".
"הוא הציל לי את החיים", אמר סבג. "אם לא הוא – לא הייתי עומד פה עכשיו. אין מילים, זו פשוט הערכה לכל החיים".
5 צפייה בגלריה
מפנים את אחד ההרוגים מהמוסך. "מישהו ניגש לאחד הפצועים וניסה להנשים אותו ולהציל אותו. בדיעבד אלה היו רגעיו האחרונים"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כשהם משחזרים את האירועים של אותו הבוקר, 15 שנה אחרי, הם נזכרים ברגעים הראשונים אחרי הנפילה – ובעיקר בשקט שהשתרר לרגע. "הזיכרון הראשון הוא שאני שוכב פצוע, יורם ניגש אליי ואני רואה בזווית העין את אחד הפצועים כביכול, שאחר כך התברר שהוא נהרג. מישהו ניגש אליו וניסה להנשים אותו ולהציל אותו. בדיעבד אלה היו רגעיו האחרונים", שחזר סבג בכאב.
"זיכרון אחר זה שאני שוכב פצוע ומנסה להתקשר לאשתי. למרות שאיבדתי הרבה גם נשארתי בהכרה מלאה עד שהגעתי לבית החולים, אבל באותם רגעים ראשונים אני מנסה לחייג לאשתי ולא מצליח, לא מצליח להוציא שיחה. כל הקווים קרסו באותו הזמן", נזכר סבג. "גם במהלך הנסיעה באמבולנס ניסיתי להתקשר ללא הצלחה. כשהגיעה אליי בבית החולים איזו שוטרת אמרתי לה שתתקשר לאשתי".
"הרעיון הוא לצאת מהטראומה הזו"
חודש אחרי נפילת הטיל והפציעה, פנחס חזר שוב למקום שבו נפצע. "חזרנו למוסך לראות, כי זכרתי הכל. עמדתי מול הסט כמו מראה, ולא האמנתי שיצאתי משם. כל הסט היה מחורר ממש", סיפר. "אין לי מזה פוסט טראומה, אני מקבל את זה כמו שזה, שמח שנשארתי בחיים ואפילו הבראתי. אבל הכי כואב זה כשנזכרים במי שלא שרד".
נפילת הטיל במוסך מלווה את שלושת החברים עד היום, ולא רק אותם. תחנת הרכבת של חיפה מרכז נקראה על שם שמונת ההרוגים מהמוסך, ובכל מקום שאליו הם מגיעים ומספרים על הפציעה או הזיכרונות – כולם ישר יודעים על איזה אירוע מדובר.
"הלכתי להחליף מצבר לפני כמה ימים ויש לי איזו צלקת ברגל בעקבות הפציעה", סיפר מורדי. "מישהו שאל אותי 'סליחה שאני פונה אליך, מה זו הצלקת הזו?'. סיפרתי לו והוא אמר לי 'בואנה הייתי אז בן 17 ואני זוכר את זה, נהרגו לכם שמונה חברים'".
"אנשים זוכרים את זה, זה מקרה שאפשר לראות אותו בסרטים", סיכם מורדי. "מבחינת החברים והרכבת זו טראומה. אנחנו חיים את זה צמוד, כי הכרנו אחד אחד את כל הנופלים, כמו משפחה היינו אוכלים, שותים ועובדים יחד".
5 צפייה בגלריה
קדוש. "אם הרכבת הייתה עומדת בקו 4 היא הייתה סופגת את ההדף של הכדוריות ולא העובדים"
(צילום: אסף מגל)
גם קדוש מדבר על טראומה שנשארה. "זה היה יום קשה. רובנו היינו ביחידות קרביות, היינו בלבנון, בשטחים, עשינו דברים. אבל ברגע שאתה באזרחות עם המשפחה, וצריך לדווח לאישה ולילדים, זה קשה. כולנו עוברים טראומות בחיים והרעיון פה הוא לצאת מהטראומה הזו", סיכם. "הביחד הזה, המשפחה, החברות, החיבור הזה נהיה חיבור של ממש משפחה אחת גדולה".
