נאומו של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ביום שישי היה רווי כרגיל בהתבטאויות דתיות. השימוש בשמו של אללה להצדקת פעולות טרור רצחניות, קל וחומר אצל מנהיג חיזבאללה, אינו דבר חדש. ההיסטוריה למודה בכך. הוא, בני בריתו וקודמיהם הרוחניים במזרח התיכון הפכו את היכולת הזאת לאומנות. הם קושרים במיומנות צינית את תאוות הדם שלהם לאמונה באלוהיהם. רתימת הדת לצרכים רצחניים היא אפוא חלק אינטגרלי מרשימת הפשעים שלהם.
היו שתהו לאחר נאומו איך אנשים ממשיכים להאמין בא-לוהים אחרי ששומעים את המעשים שמבוצעים בשמו על ידי מאמיניו. כיצד ניתן להיות דתיים כאשר הטרור צומח בערוגות הדת? השאלות האלה הדהדו בקול לאחר טבח שמחת תורה שבמהלכו, תוך כדי ביצוע הזוועות בחפים מפשע, קראו המחבלים "אללה אכבר" שוב ושוב. והן הדהדו שוב עם השימוש של נסראללה בביטויים ממחוזות האמונה הדתית.
על פניו, שאלות נוקבות, אך הן דומות להטלת אשמה על יצרנית חברה לסכו"ם לאחר שימוש בתוצרתה לביצוע פעילות טרור. הבעיה היא לא יצרנית הסכינים והמזלגות שפועלת בהתאם לחוק ונועדה למטרה ראויה, אלא באדם שעשה בחירה גרועה להשתמש לרעה בתוצרת שלה. אם אדם מייחס את תאוות הדם שלו לדת, הבעיה אינה בדת אלא בו ובדרך שבה בחר לפרש אותה. אנשים עשו בחירות רעות כאלה, בכל דת, עוד משחר ההיסטוריה.
גם באשר לטענה שחוזרת שוב ושוב על חלקה של הדת בקטל ההיסטורי, נזכיר את ההמונים שנרצחו על ידי הנאצים, יוזף סטלין ומאו דזה-דונג. הם לא עשו זאת בשם אלוקים – לפעמים להיפך, אצל חלקם האתאיזם היה ערך מנחה. אנשים שאינם מאמינים לא חסינים מהגעה לשפל מוסרי. כל השמות שהוזכרו לעיל הם ההוכחה שהיכולת האנושית לבצע פשעים אינה תלויה בדבר. יש מהם שינסו לרתום את דתם בציניות כדי שתהווה "הצדקה" לנטייתם הרצחנית ואחרים ינצלו משהו אחר. אבל בסופו של דבר האדם הוא שבוחר בהרג בניגוד לצו האלוקי "ובחרת בחיים". דווקא אחרי מעשי טבח שכאלה, אנו נאחזים בדת שמקדשת את החיים ורוצה שנבחר בהם.
"גיוס אלוקים להצדקת אלימות כלפי חפים מפשע", כתב הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בספרו "לא בשם הא-ל" (הוצאת מגיד), "אינו מעשה של קדושה, כי אם מעשה של חילול. זהו סוג של מעילה בקודש. זוהי נשיאת שם אלוקים לשווא". בשבת האחרונה, שבה צוין יום השנה השלישי לפטירתו, מילותיו הצלולות הן הדבר הכי אקטואלי שיכול לדבר אלינו בתקופה הנוכחית.
יעקב פלבינסקיבדיוק בשבת האחרונה עסקה פרשת השבוע באברהם אבינו, שעד היום מיליארדי אנשים בעולם רואים עצמם ממשיכי דרכו. עליו כתב הרב זקס כי השפעתו הגדולה אינה תוצאה של כוח פיזי. אברהם לא שלט באימפריה, לא החזיק צבא אימתני ולא עסק בכיבוש שטחים. השפעתו לאורך אלפי שנים הייתה תוצאה של רוח. "משימתנו", כתב הרב זקס, "איננה לכבוש את העולם, לגייר אותו או לכפות עליו אחידות אמונית. משימתנו היא להיות ברכה לעולם". אלוקים הבטיח לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה".
כוחה של הדת נעוץ בבשורת הרוח שלה. דווקא עכשיו, בעיצומה של מלחמה כואבת מול אלה שמעוותים את רצונו של אלוקים כדי לתת דרור לרוע, אנו נלחמים בשם הרוח שהחזיקה אותנו אלפי שנים. בשמה של בשורת החיים. זהו מאבק על זכותנו לחיות על האדמה הזאת בהבטחה אלוקית. זהו קרב על החיים מול אלה שבאים לשלול אותם. זוהי מלחמה בין המאמינים בקדושת החיים למאמינים ברצח ילדים. ובשם הרוח הזאת גם ננצח.
- יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
