החברה הדרוזית בישראל סוערת לאחרונה על רקע התנדבותה של צעירה בת העדה להתגייס לצה"ל. לא זכור לי מקרה דומה אחר שגרם להצפה כזאת של הרשתות החברתיות בגינויים. הסיבה לכך נעוצה בכך שהמהלך שלה נתפס כפגיעה באחת משלוש אבני היסוד המחזיקות את המבנה החברתי-דתי של העדה. ניתן לדמות אותן לשלוש אבני הריחיים המסובבות טחנת קמח: כל תקלה באחת מהשלוש גורמת להשבתה.
האמונה הדרוזית מבוססת על שלושה אדנים: דת, כבוד האישה וקרקע. לעניינינו נדגיש את "כבוד האישה", יסוד המבטא את ייחודיות העדה ואוסר על קבלת בני דתות אחרות לתוכה. הדבר מזכיר במשהו את היהדות, אלא שבעדה לא קיים תהליך של "הדרזנות". מי שלא נולד דרוזי, לא יכול להמיר את דתו אליה (בניגוד לנצרות, לאסלאם וליהדות). כך הצליחה העדה לשמר את ייחודה מאות שנים. זה גם מסביר מדוע היא כמעט שלא מתרבה מספרית וממשיכה להיות מיעוט בכל מדינה שבה היא חיה.
על פי השיח כמאל קבלאן מבית ג'ן (קאדי בית הדין הדתי הדרוזי), החשש מהיטמעות, בתוספת יצר ההישרדות, הולידו את ההתנגדות – הן בקרב דתיים והן בקרב חילונים - לכל צעד שעלול להפגיש את בנות העדה עם בני דתות אחרות. עד שנות ה-80 התנגדו אנשי דת ללימודי בנות מחוץ ליישובים דרוזיים. היו גם שאסרו על נשים לנהוג, להשתתף בשמחות במשותף עם בנים, לענוד תכשיטים, לעשן או לשתות אלכוהול (איסורים אלה עדיין תקפים כלפי צעירות ממשפחות דתיות).
השמרנות בכל הנוגע לאורח חיי נשים עדיין אדוקה, ובכך היא לא שונה בהרבה מחוגים חרדיים-יהודיים, שעד היום מקפידים על הפרדה מגדרית נוקשה. עם זאת, הפתיחות והנגישות בעידן הנוכחי לא פסחו על העדה הדרוזית. עם השנים השתנו המאוויים וצורכי היום-יום, ובעיקר הכוונה להבטחת חינוך איכותי, מה שהגדיל את העומס הכלכלי והביא סוף סוף משפחות רבות (בעיקר לא דתיות) להכרה המבורכת שגם נשים זכאיות ללימודים אקדמיים ותעסוקה.
אך דבר אחד נותר יצוק כפלדה: להמעיט כמה שניתן בהנגשת סביבה העלולה להביא ל"התבוללות", היינו - נישואי דרוזיות עם בן דת אחרת. עניין זה נופל תחת האיסורים החמורים ביותר, בבחינת ייקוב הדין את ההר, גם בקרב החילונים בעדה. מקרים כאלה העמידו זוגות מעורבים בפני דילמות קשות ביותר. לא רק שבתי הדין הדרוזיים לא הכירו בנישואיהם, אלא שגם החברה עצמה שמרה על ריחוק מסוים מהם.
החשש הזה מפני התבוללות הביא את ההנהגה הדרוזית להתנות את שירות החובה של הגברים באיסור מוחלט על גיוס בנות העדה. אולם בעשור האחרון התרופף כלל זה וצעירות רבות הצטרפו לשירות לאומי בהסכמת הוריהן, בעיקר עקב הטבות כאלה ואחרות. מהלך זה נתקל בהתנגדות של דתיים וחילוניים, שהזהירו שמדובר בקדימון לשירות צבאי שהוא בהגדרה מעורב לשני המינים. אולם לבסוף השלימו המתנגדים בשתיקה עם המציאות, והצטרפות דרוזיות לשירות לאומי התרחבה.
עו"ד שקיב עליהנבואה החלה להגשים את עצמה בטפטופים נדירים. ב-2007 הביעו ראשי העדה מחאה בשל גיוס של אישה דרוזית למשטרה, ובשבוע שעבר כאמור פרצה הסערה בגלל התנדבות של צעירה לצבא. יו"ר יד לבנים של העדה הדרוזית פנה לראש הממשלה בבקשה לשחרור הצעירה משירות, ויו"ר המועצה הדתית הדרוזית שיגר מכתב מחאה חריף אל שר הביטחון והרמטכ"ל על הפרת ההסכם ההיסטורי בין המדינה לעדה. "העדה הדרוזית, דתיים ולא דתיים, מאוחדים בעמדה נחרצת כנגד גיוס בנות העדה לצה"ל", כתב. "אם המדינה חפצה בהמשך הברית עם העדה הדרוזית, עליה להתיישר עם עמדת העדה ולא לאפשר מהלכים מן הסוג האמור... שלא נוכל לקבל ולא להסכים להם".
נראה שהוא לא מגזים. לפי הנעשה ברשתות, על דבריו אלה קיימת תמימות דעים בקרב בני העדה וסביר שטרם נאמרה המילה האחרונה. ייתכן שטוב יעשה שר הביטחון אם ימנע גיוס צעירות דרוזיות לצה"ל, לא רק בגלל הפגיעה במרקם החברתי של העדה, אלא גם בגלל סכנת הרחבת השסע הנפער ממילא בינה לבין המדינה בגלל חוק הלאום, באופן שיעמיד את ברית הדמים הנטענת על קרן הצבי.
- עו"ד שקיב עלי הוא אקטיביסט העוסק בחברה הערבית והדרוזית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
