ביולי 2014, במהלך מבצע "צוק איתן" פרסמנו ב-ynet את סיפורם של נבו שחר, אחיו שגיא והאח הבכור משה, שגויסו אז בצו 8 למילואים בחטיבה המרחבית. כעת, קצת יותר מתשע שנים אחרי ובצל המלחמה בעזה - השלושה שוב גויסו בצו 8.
שלושת האחים לבית משפחת שחר משרתים כעת באוגדת המילואים של פיקוד דרום באוגדת עזה. משה כיהן עד לפני כמה חודשים כראש המטה של נציב הכבאות לשעבר, דדי שמחי, ששכל את בנו גיא שמחי ז"ל, בטבח שביצעו מחבלי חמאס במסיבת הטבע ברעים. שגיא הוא קצין חימוש. בימים האחרונים הוא אחראי על פינוי הצירים בעוטף מכלי הרכב השרופים שננטשו שם וניתקל במראות זוועה ולכן רוב היום הוא לא זמין.
נבו סיפר ל-ynet על ההתייצבות למילואים: "אני מרגיש גאה ששני האחים שלי ואני משרתים עכשיו במילואים באותה היחידה. המשפחות שלנו הן מאופקים במקור, ההורים שלנו גרו במבועים שליד נתיבות. הייתי רק אתמול בשתי הלוויות של שני חברים שנרצחו במסיבה. גם לוחמים מהגדוד שלי נרצחו. פלוגות שלמות נמחקו. כל מה שאתה רואה רק גורם לך לרצות להחזיק נשק ולהילחם".
לדברי נבו, הוא ואחיו גדלו לתוך מציאות של ריצה לממ"דים. "יש כל הזמן מחשבות על ההורים", הוא אמר. "אנחנו כאן כדי להילחם על הבית. המורל שלנו גבוה ואנחנו ננצח אותם".
נבו שחר מבקש להעביר מסר מחזק לציבור: "כל חייל בצה"ל נשבע כבר בימיו הראשונים שהוא נשבע להקדיש את כל כוחותיו, ואף להקריב את חייו להגנת המולדת ולחירות ישראל. זאת שבועה. שבועה אנחנו לא מפירים. שבועה היא ללא תנאים. לא במלחמה על קום המדינה, לא כעת ולא אף פעם".
סא"ל במיל משה שחר הוסיף: "ההורים שלנו נטעו בנו אהבת ישראל, שירות העם והמדינה הם מעל הכל ואין משימה או תפקיד נעלים יותר. אבא שלנו שירת 25 שנה בעזה, אמא שלי הייתה עובדת במסוף קרני וניצלה מפיגוע תופת בשנת 2005 כשמחבלים מתאבדים חדרו למסוף. הסיפור המשפחתי שלנו שזור בסיפור של האזור והקהילה, חיבור בלתי ניתן להפרדה לא משנה כמה מחבלים ורקטות ינסו זה חיבור בל ינתק".
משה סיכם: "איבדנו חברים ומכרים, אין לנו זכות להתייאש. אני שמח וגאה שהאחים שלי משרתים לצידי. אבל אנחנו לא מיוחדים, יש כאן אבות ובנים, אחים ואחיות ומנגד בנים יחידים ותושבי חוץ שחזרו לארץ כדי להילחם. קיבלנו מכה קשה, אולי הקשה ביותר מקום המדינה, אבל לנו אין ספק שאנחנו נביא ניצחון מהדהד, שיחזיר לאזרחים את האמון במדינה ובצה"ל. רק לאחר מכן נתפנה להתאבל, לשאול את השאלות הקשות ולעשות חשבונות. עכשיו הזמן להילחם ולגדוע סופית את היד שהורמה על ילדינו במיטותיהם, ייקח כמה שייקח".
