ברחבי העולם החופשי ציינו ביום שני תאריך חשוב: 8 במאי, ניצחון בעלות הברית על הנאצים במלחמת העולם השנייה. מדובר בעובדה היסטורית: הגרמנים חתמו על כניעה ללא תנאי ב-7 במאי 1945 בלילה, והיא נכנסה לתוקף ב-8 במאי. אבל לאורך 78 שנים מציינים במדינות ברית המועצות לשעבר את היום הזה רק למחרת, 9 במאי, מועד שנקבע בדגש על ניצחון הצבא האדום ועל התפקיד המרכזי של הלחימה בחזית המזרחית שהביאה לתבוסה הגרמנית. גם בישראל, בשל העובדה שחיים כאן וטרנים רבים מהמלחמה, רובם המכריע יוצאי ברה"מ לשעבר, נקבעו החגיגות למועד זה – 9 במאי.
הפער בין התאריכים הסמוכים ממחיש את המחלוקת העמוקה - האידיאולוגית והגאו-פוליטית – שנשארה בין המערב לבין ברה"מ גם אחרי הניצחון. סבי, איליה יצחקוביץ' (בן יצחק) מורוזוב, יהודי, קומוניסט (ככה הוא הגדיר את עצמו), היה שריונר בצבא האדום. הוא נולד בחארקוב שבאוקראינה, נפצע קשה ברגלו ונפל בשבי הגרמני אך שרד. בשבילו, וגם בשבילנו, היום הגדול היה 9 במאי. "לעולם לא עוד", חזר ואמר באותו יום מדי שנה. "שיהיו שמיים שלווים מעל ראשינו". על זה גדלנו.
78 שנים חלפו, וב-15 החודשים האחרונים רוסיה היא זו המנהלת מלחמה גדולה על אדמת אירופה, בעוד אוקראינה עומדת בגבורה מול מתקפה ברוטלית. הוויכוח על התאריך כסמל לניצחון, העובדה שהעולם החופשי שוב ניצב אל מול עריצות ורוע של דיקטטורה רצחנית - כל אלה העניקו ליום הזה משמעות חדשה. לא מפתיע לפיכך שדווקא השנה יזם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי חוק שלפיו יום הניצחון על הנאצים יצוין במדינה ב-8 במאי, ואילו למחרת יצוין "יום אירופה".
ברוסיה מיהרו כמובן לטעון שזלנסקי מזלזל בסבים וסבתות שלנו ומבטל הלכה למעשה את יום הניצחון, אבל האמת היא שמי שפוגעת באורח אנוש במורשת, מי שמנצלת את הגבורה של חיילים כמו סבא שלי לצורכי תעמולה, ומי שהפרה את הקביעה שעליה גדל כל ילד בברה"מ אחרי מלחמת העולם השנייה - "לעולם לא עוד" – זו דווקא רוסיה.
קטיה וולקובאלבום ביתיכי מי היה מאמין שטנקים של האויב שוב יחרשו את אדמת אוקראינה, והפעם הם לא יהיו נאציים אלא רוסיים? מי האמין שמטוסי קרב שוב יפלחו את השמיים ויפציצו ילדים בשנתם, והפעם הם לא יהיו של הלופטוואפה? מי האמין שמי שיעמדו עם רובים מול בורות הירי לא יהיו גרמנים אלא חיילים רוסים, שמאז פרוץ המלחמה מבצעים בשטחי אוקראינה פשעי מלחמה באזרחים ובחיילים שבויים?
כמו במלחמה ההיא, לא מן הנמנע שאירופה וארה''ב ישלמו בדיעבד מחיר כבד על ההססנות שלהן מול הרוע. כמו במלחמה ההיא, אסור להן להמתין ולהביט מרחוק אלא לתמוך ככל הניתן באוקראינה, שנלחמת עכשיו לא רק בשביל העצמאות והשלמות הטריטוריאלית של עצמה, אלא עבור הערכים האידיאולוגיים של העולם החופשי כולו. גם אנחנו בישראל, שיודעים שרוסיה היא בעלת בריתן של איראן וסוריה, לא יכולים לעמוד מנגד. כולנו במשפחת העמים הדמוקרטיים חייבים לאוקראינה חוב שנקנה עכשיו בייסורים ובדם.
- קטיה וולקוב היא יועצת תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
