הנמל בשכונת א-רימאל שבעיר עזה לא היה גדול במיוחד. מספר ספינות דייגים יצאו מדי יום לטווח מוגבל והביאו איתם את הסחורה. בצמוד אליהן עמדה תחנת המשטרה הימית של חמאס, שבתוכה התאמנו בחשאי אנשי יחידת הקומנדו של ארגון הטרור. ועל הטיילת, כמו כל עיר שמנסה לקדם תיירות וגאווה עירונית, שלט "I ❤️GAZA".
לא רחוק משם אותרו שלושה עמודי שיש עתיקים, מסביבות שנת 335 לספירה, עדות לנמל המרכזי והמשגשג שהיה בעיר בתקופות עבר. כמעט אלפיים שנה אחרי, עזה חוזרת להיות מוקד להעברת סחורות דרך הים – הפעם בצד המקבל ולא השולח. המסדרון הימי שארה"ב מקדמת מחזיר את התושבים שעוד נשארו שם אל התוכניות הגרנדיוזיות שעלו במשך השנים – ונשארו על הנייר. זה הסיפור של נמל עזה.
המוצא של דרך הבשמים לים התיכון
מאז ומתמיד עזה הייתה עיר נמל, או ליתר דיוק, עיר עם גישה לים. בתקופות העתיקות, כמו היוונית והרומית, חלק מהעיר שכן על חוף הים ונקרא מיומה או מיומאס. הנמל ששכן באותו אזור היה אחת מדרכי המוצא אל הים התיכון של דרך הבשמים. שרידים של מיומה מהתקופה הרומית אותרו בשנת 2011 באזור הנמל הנוכחי לאורך 700 מטרים על קו החוף. שרידים נוספים אותרו גם מתחת לפני הים במרחק של עד מאות מטרים מהחוף.
הכותרת
הנמל החדש-ישן של עזה
28:53
אבל בהמשך, במיוחד אחרי הכיבושים האיסלאמיים וכמעט עד לעת המודרנית, עזה די מתרחקת מהחוף. "למעשה, כשאנחנו מגיעים למאה ה-19 ולמאה ה-20 עזה היא בכלל לא עיר שיושבת על החוף. היא יושבת למעשה בערך שלושה קילומטרים מזרחה ובינה לבין הים מפרידות דיונות", סיפר בריאיון לפודקאסט "הכותרת" ד"ר דותן הלוי, היסטוריון של המזרח התיכון המודרני ועמית פוסט-דוקטורט באקדמית פולונסקי במכון ון ליר.
"במאה ה-19 לסחר הימי יש חשיבות מאוד גדולה, כי עזה מוציאה הרבה תבואה לאירופה, אבל היא לא עושה את זה באמצעות נמל", הוסיף ד"ר הלוי. "חוף הים של עזה הוא רדוד וחולי, והמדרגה החולית נמשכת עמוק לתוך הים. לכן, ספינות הקיטור עגנו במרחק וצריך סירות משוטים שיעבירו את הסחורות הלוך וחזור".
12 צפייה בגלריה
הנמל ב-1928. עם המנדט הבריטי עזה חזרה אל החוף
(נדב מן, ביתמונה. מאוסף חיים ברגר. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
בתקופת המנדט הבריטי עזה חוזרת אל חוף הים, בין היתר בהקמת שכונת היוקרה א-רימאל. התקשורת ב-1946 דיווחה על הכוונה של הבריטים לבנות נמל ארעי בעזה, כדי לחזק את ההגנות על ארץ ישראל. "סופר 'יו פרס' ליד עזה מוסר כי יבנה נמל ארעי מתקפל ועשוי מתכת, וכי מחנה הצבא שבסביבות עזה עשוי להכיל כ-50,000 איש. רכבת תחבר את הנמל עם מחנה הצבא", דווח ב"ידיעות אחרונות".
שנתיים לאחר הקמת המדינה, ישראל ניסתה להגיע להסכמות עם ממלכת עבר הירדן והציעה בתמורה את עזה. "הקושי העיקרי במו"מ בין ישראל ועבה"י (עבר הירדן – ע"ח) הוא בדרישת עבדאללה למוצא אל הים התיכון", דיווחו ב"ניו יורק טיימס". "ישראל הציעה לעבדאללה את נמל עזה, ברם הצעה זו מעוררת קשיים כפולים: עזה נמצאת בידי המצרים, ושם יושבים רבבות פליטים ערבים, שעבר הירדן אינה יכולה לכלכלם".
"יוכל נמל עזה להימנות בכבוד עם נמלי ישראל"
שלושה חודשים אחרי הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים, החליטה "ועדת המנכ"לים המטפלת בשטחים המוחזקים" על הפעלת נמל עזה בעונת ייצוא הפרי הקרובה. "יצאנו לחפש את הנמל. סיירנו לאורך מספר קילומטרים בכביש החוף, ולא גילינו דבר. שאלנו עוברים ושבים על מקום הימצאו של הנמל בעיר. רבים לא הבינו כלל את פשר השאלה: אחרים הצביעו לכיוון החוף, מול הרחוב הראשי", נכתב בכתבה מיוחדת על הנמל ב"ידיעות אחרונות" חודשים ספורים לאחר המלחמה.
"שאלנו מספר דייגים מקומיים היכן נמל זה? 'כאן' הייתה תשובתם והצביעו לעבר גשר עץ רקוב-למחצה, המתמשך מהחוף למרחק כ-50 מטרים לתוך הים... מאחר שאין במקום כל אמצעי תקשורת, אין מגדלור ואין מצופים – היו יוצאות סירות דייגים או סווארים אל האונייה רק כאשר נראתה לפתע מתמרנת מול העיר. סירות אלה היו מעבירות לנמל את הודעות האונייה בדבר סוג הסחורות שהיא נושאת או רוצה להטעין. תוך כדי כך היו מתארגנות מיד קבוצות סבלים, בעלי סירות ובעלי חזקה למיניהם, והחלה עבודת פריקת או טעינת הסחורה. כאשר הים סער, הייתה נפסקת העבודה והאונייה התרחקה ללב ים".
מי שכונה בכתבה ה"ראיס" של הנמל, טען שהמעמס השנתי של נמל עזה הגיע לכרבע מיליון טון בשנה. כ-50 אוניות קטנות ובינוניות היו פוקדות את הנמל מדי שנה. עיקר הייצוא והיבוא לעזה ויישובי הרצועה בוצע באמצעות נמל פורט סעיד שבמצרים, ומשם ברכבת לעזה.
את הביקור בנמל עזה מסכם הכתב בשאלה: "האם באמת דרוש נמל נוסף בדרום – כאשר 35 ק"מ צפונה מעזה נמצא הנמל החדיש של אשדוד, או שמא אין כלל צורך בהפעלת נמל עזה על שיטותיו המיושנות?".
חודש וחצי מאוחר יותר, אפל חזר לביקור נוסף בנמל עזה, בזמן פעילות. "החוף השומם בדרום העיר הפך לכוורת רוחשת. 'האור האדום' נדלק, כאשר פשטה בעיר הבשורה, כי האונייה – לה מחכים הכל זה כשבועיים – הטילה עוגן ומוכנה לטעינה. בשעה 8 בבוקר היו כבר בשטח 300 סבלים, שהעבירו את התיבות כבסרט אנושי נע אל 15 הדוברות. מוכרחים להספיק להטעין 25 אלף תיבות תוך שלושה ימים – פרק הזמן שבו הסכימה האונייה היוונית 'אורונופוליס' לעגון בעזה".
שלושה חודשים מאוחר יותר, עובדי נמל עזה דרשו מהממשל הצבאי למנוע ייצוא פרי הדר דרך נמל אשדוד. כשאנשי הממשל הצבאי סירבו להתערב בסכסוך, העובדים החלו לשקול לפתוח בשביתה או לדרוש שכר גבוה יותר. סוחר עזתי אמר אז: "אם נעמוד בפני שביתה גם בעזה, יוכל נמל עזה להימנות בכבוד עם נמלי ישראל".
בתחילת שנות ה-70 הגיעו אל נמל עזה גם אוניות מלט. "ישראל ניסתה לספק איזשהו מקור תעסוקה ולהפוך את עזה לטרמינל מלט עבור ישראל. ישראל בנתה בשביל זה שני מזחים דרומית לעיר עזה", סיפר ד"ר הלוי.
בכתבה שפורסמה ב-1972 הנמל תואר כמקום מלא עבודה. "נמל עזה, שהיה סגור במשך מרבית חודשי השנה ונפתח רק בעונת ההדרים, שוקק כיום פעילות. אוניות נכנסות ויוצאות, חלק מיבוא המלט לישראל עובר דרך נמל עזה. באחרונה נבנה בנמל זה רציף חדש ושובר-גלים, ובקרוב ייבנה רציף נוסף".
מטעני המלט המשיכו להגיע לנמל עזה גם במהלך מלחמת יום הכיפורים, אבל הפרויקט לא החזיק יותר מדי שנים. "יש לו אפילו זיכרון ויזואלי – אחת מספינות המלט האלו שקעה בים ונשארה מול החופים של עזה כמעין אנדרטה כזו של ספינה תקועה – חציה בתוך המים חציה באוויר", סיפר ד"ר הלוי.
רוחות השלום ופיצוץ הנמל
היוזמה להקמת נמל עמוק בעזה, שיוכל לקלוט ספינות גדולות, חזרה לחיים במהלך השיחות בין ישראל לפלסטינים בתחילת שנות ה-90. מחקר שנערך ב-1991 ופורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות" קבע שמהלך כזה יהיה כדאי.
"השקעה של כחצי מיליארד דולר בהקמת נמל עזה, כולל מערכת כבישי גישה רחבים ומהירים, נמל שיהיה בעל קיבולת של כ-7 מיליון טון מטען בשנה, מניבה רווח כלכלי ישיר של כ-250 מיליון דולר במשך שלושים שנה", נטען בכתבה על המחקר.
לאחר החתימה על הסכמי אוסלו, התוכניות להקמת נמל של ממש בעזה קורמות עור וגידים. מהנדסים עזתים הציגו לאש"ף תוכניות לפיתוח הנמל, במשרד התחבורה הישראלי הכינו תוכנית מגירה לשיתוף פעולה בין נמל עזה לנמל אשדוד, וגם היזמים הבינלאומיים החלו לבדוק את כדאיות ההשקעה במיזם.
המצב של הנמל, נכון לספטמבר 1993, לא היה כל כך טוב. "כיום נמל עזה הוא קטן ומיושן ומשמש בעיקר נמל דיג. כן משמש הנמל לפריקת מוצרי מזון, המיובאים לרצועה על ידי סוכנות הסעד לפליטים של האו"ם. כדי להכשיר את הנמל לפריקת מטענים בהיקף משמעותי, יש להקים שובר גלים, לבצע עבודות חפירה ולהקים רציפים לקשירת אוניות".
אחרי שיאסר ערפאת חזר לעזה, הוא מתחיל לקדם בניית נמל תעופה ונמל ימי של ממש בעזה. בעיקר בגלל שנמאס לו מהתיאומים הנדרשים עם ישראל בכל פעם שהוא רוצה לצאת לביקור בחו"ל. בשלב הראשון הפלסטינים מתחילים לשפץ את הרציף שהקימה ישראל במקום. באוגוסט 1994 מתקבל מימון חיצוני להקמת נמל של ממש. הולנד, צרפת ואיטליה חתמו על הסכם סיוע להקמת הנמל, בהשקעה כוללת של 60 מיליון דולר.
אבל ישראל התמהמה בהענקת האישורים להתחלת עבודות התשתית. בהסכם וואי, שעליו חתומים ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר אש"ף ערפאת, יש התייחסות מפורשת לנמל, עם התחייבות מפורשת של ישראל והפלסטינים "לפעול ללא דיחוי לחתימת הסכם, שיאפשר את בנייתו ותפעולו של הנמל בהתאם להסכמים הקודמים. הוועדה הישראלית-פלסטינית תחדש מיידית את עבודתה, מתוך מטרה לחתום על הפרוטוקול בתוך 60 יום, על מנת לאפשר את התחלת בניית הנמל".
כמעט שנה אחר כך, חתם ראש הממשלה דאז אהוד ברק על הסכם שארם, שבו התחייב כי עבודות התשתית של הנמל יחלו בתוך פחות מחודש. העבודות התעכבו, אבל יצאו לדרך, נעצרו באמצע, ואז בינואר 2002 לוחמי שייטת 13 פוצצו את נמל עזה.
זה קרה עשרה ימים בלבד אחרי שחיל הים תפס את ספינת הנשק "קארין A" שהייתה בדרכה לנמל עזה, עמוסה בנשק איראני רב. בפשיטה הושמדה גם הספינה "ג'ינדאללה", שהייתה בבעלותו של ערפאת, ושימשה לאיסוף מודיעין נגד מטרות ישראליות.
12 צפייה בגלריה
ג'ינדאללה אחרי שהותקפה. בישראל טענו שהשתמשו בה לריגול
(צילום: Tom Bonnet/Getty Images)
סגר, תוכניות ענק ומרמרה
לאחר תוכנית ההתנתקות, ישראל אישרה לפלסטינים להפעיל את הנמל הקטן בעזה. העבודות על בניית נמל גדול יותר היו אמורות להתחיל בהקדם, והרשויות הפלסטיניות תכננו להקים על אדמות היישוב המפונה נצרים מחסנים עבור הנמל.
אבל אז חמאס תפס את השלטון, ישראל הכריזה על רצועת עזה ישות עוינת והטילה סגר מלא על הרצועה. אין יותר כניסת אוניות וסחורות לרצועת עזה דרך הים. הנמל, שבאותן השנים לא פעל יותר מדי כנמל סחורות אלא כנמל דיג, נשאר עם הדייגים ותחנת השיטור הימי שהרשות הפלסטינית הקימה בו.
אחד הניסיונות המפורסמים לשבור את הסגר הימי היה ב-2010 עם הספינה הטורקית "מאווי מרמרה". שש אוניות עם פעילים פרו-פלסטינים וסיוע הומניטרי הפליגו מטורקיה לעבר נמל עזה. ישראל הציעה לפעילים לפרוק את הציוד בנמל אשדוד, ולאחר בדיקה ביטחונית הוא יועבר לעזה על ידי אנשי האו"ם והצלב האדום. משתתפי המשט סירבו, המשיכו להפליג לעבר נמל עזה, ולוחמי שייטת 13 השתלטו על הספינות. הנוסעים תקפו את הלוחמים, ותשעה מהם נהרגו בעימותים עם אנשי השייטת.
בפברואר 2014 חשף שר התחבורה הפלסטיני נביל דמידי שהרשות הפלסטינית ומצרים שוקדות על התוכניות להקמת נמל ימי ברצועת עזה, יחד עם שני שדות תעופה ביהודה ושומרון. ארבע שנים אחר כך, עלתה שוב על הפרק תוכנית להקמת נמל בעזה על ידי גורם מפתיע – שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן. התוכנית, שהוצעה בעבר על ידי חיל הים, כללה היתר להפעלת נמל בעזה בתנאי שהאוניות והמטענים ייבדקו על ידי ישראל בנמל זר, אולי בקפריסין.
ואי אפשר לדבר על תוכניות להקמת נמל בלי לדבר על תוכנית האי של שר החוץ הנוכחי ישראל כ"ץ. על פי התוכנית, יוקם אי מלאכותי מול חופי עזה, שיחובר לרצועה בגשרים. על האי עצמו יהיו נמל תעופה בינלאומי, וגם נמל לקליטת סחורות דרך הים. האי יהיה בשליטה ובפיקוח בינלאומי עם נקודות ביטחוניות ושירותים של התפלת מים וייצור אנרגיה לתושבי הרצועה.
פנינת תיירות או בסיס חמאס?
מי שביקר בשנים האחרונות בנמל עזה, יכול היה להרגיש לרגע כמו בעיירה ים-תיכונית מצויה. מסעדות יוקרה ובסטות קטנות פוזרו לאורך הטיילת, שלט ענק של "I ❤️ GAZA" שימש נקודת מפגש לתמונות ותיירות פנים, אנדרטה למשט המרמרה וסירות דייגים קטנות עם הדגים שהצליחו לתפוס באותו היום.
אבל מתחת לפני השטח, חמאס ניצל גם את המקום הזה כדי לקדם את התוכניות הרצחניות שלו. לצד הדייגים והסירות הקטנות, הנמל היה הבסיס של יחידת הקומנדו הימי של חמאס. אותם מחבלים שביצעו את הטבח בחוף זיקים, וניסו להגיע לאשקלון ולמקומות נוספים ברצועת החוף הישראלית.
במהלך המלחמה פשט צה"ל על נמל עזה, והשמיד את האנדרטה לציון אירועי המרמרה. בין היתר נמצאו בשטח הנמל עמדות נ"ט ועדויות נוספות לפעילות יחידת הקומנדו של חמאס באזור.
שובן של הסחורות לעזה דרך הים
אחרי כמעט שני עשורים שלא נכנסה אף סחורה לרצועת עזה דרך הים, המצב השתנה בעקבות המלחמה. הנשיא האמריקני ג'ו ביידן הנחה את הצבא האמריקני להקים מזח צף סמוך לחופי הרצועה, במטרה להכניס סיוע הומניטרי רב יותר לתושבי עזה.
המתקן החדש יורכב משני חלקים: מזח צף שממנו יועברו החבילות אל החוף, ופלטפורמה ימית שניתן יהיה להעביר דרכה סיוע מאוניות גדולות לקטנות יותר, שיכולות להתקרב אל המזח. "ברגע שנהיה מסוגלים לבצע את המשימה, נוכל לספק עד שני מיליון ארוחות או שני מיליון בקבוקי מים ביום", אמרו בצבא האמריקני.
12 צפייה בגלריה
הסיוע ההומניטרי הראשון שהגיע דרך הים לעזה
(צילום: Israel Defense Forces/Handout via REUTERS)
על פי התוכנית, הסיוע ההומניטרי שיגיע מאיחוד האמירויות יעבור בידוק ביטחוני בנמל בקפריסין – ורק לאחר מכן האונייה תמשיך לעבר המזח הצף שהאמריקנים יקימו. השבוע דווח שבניגוד לדעה הישראלית, גם קטאר תהיה מעורבת בבניית ותפעול הסיוע דרך הים.
בסוף השבוע שעבר כבר החלו ניצנים של הכנסת סיוע דרך הים. ספינה ספרדית שעברה בידוק על ידי ישראל בקפריסין הגיעה קרוב לחופי רצועת עזה – והעבירה חבילות סיוע דרך הים. מדובר בסוג של פיילוט דומה למתווה שבו יפעל המזח הצף שמקימים האמריקנים.
פורסם לראשונה: 13:51, 22.03.24
